|
שיר הוא דרכה של הנשמה לחוות דעתה על העולם ...
"לא זכיתי באור מן ההפקר
אף לא בא לי בירושה מאבי,
כי מסלעי וצורי נקרתיו
וחצבתיו מלבבי."
(חיים נחמן ביאליק)
מעולם של למתוח את גבולות הסבל,
של לחפש ולא למצוא אף פעם את שרצה הוא לקבל,
נותרו רק גוף ואיש ולב שלא מרגיש.
|
כאילו לא היו דברים מעולם
כאילו הלב מעולם לא הלם
מביטה עמוק לתוך עיניך
הייתכן שהכל נעלם ?
|
המבט שלא הביט שטף מעליי עול חיים שלמים,
ושפתיי מלמלו הבטחות למחר חדש.
|
ומשפקחה עיניה בניסיון אחרון לקבל מעט שליטה,
ראתה זוג שפתיים מתקרבות ועימם הנשיקה ממנה נמנעה שנים רבות.
|
לגעת בך,
ולראות את הנשמה שלי משתקפת בעיניך.
|
בשדה הקרב בינות האבירים,
קיוויתי להכירך.
|
לגעת בשמים להשיג את האור
להמלט לא להכנע,להסיט עיני מהחור השחור.
כי העולם הוא טהור ויופי יש בו עד אין קץ
ציוץ הציפורים כוכב מנצנץ.
|
בליטוף אחד, במגע מנחם
יודעת שהגיע הרגע להפסיק להלחם.
לקבל לתוכי את הטוב בעולם
את האושר עליו חשבתי רבות תוהה לאן נעלם...
|
אני יודע שליבי נועד להיות מוגן בין זרועותייך,
את יודעת שדמעותיי שמורות רק לך.
|
|
|
כן, אני זוכר את
האבא של החצי
תימני. ראיינתי
אותו פעם. הוא
איש מאד ארצי.
גם גדול בתורה.
אבא של מיכלי
ברדיו במה בפינה
לילית של שיחות
עם מאזינים |
|
