|
כלואה בין 4 קירות, מחפשת דרך החוצה.
הרדיו דולק ומנגן שירים של בדידות
הדממה מתעצמת ובולעת אליה את צליליו
הקירות החשופים מחזירים את אור השמש החודר מבעד
לתריס
מועקה מסביב ואין שום דרך החוצה
שותה עוד כוס מים ונושמת עמוק
ממצמצת חזק בתקווה שהכל יעבור
התקוות מתנפצות ורק אור השמש חודר מבעד לתריס
שאלות קיומיות עוברות בראש ונותרות ללא מענה
כל הדלתות סגורות כאילו מסתירות מפני את העולם
דקות נמתחות ונראות כחיים שלמים
היא אמרה שאני איש זר ושהיא לא מדברת עם זרים. אני עניתי שכדי
שלא אהיה זר, היא צריכה להתחיל לדבר איתי. היא חייכה וכבר אז
ידעתי שאני אוהב אותה.
|
אני יושבת על המיטה ברגליים מקופלות ובוכה. סתם ככה בלי סיבה
אמיתית. זה לא קורה לי לעיתים קרובות. אני לא מצליחה להבין
מאיפה זה בא. לא יודעת מה בדיוק קרה שעורר את הבכי. בכלל לא רע
לי, ועד כמה שזכור לי אפילו לא הייתה לי מחשבה אחת עצובה היום.
|
אני ממשיכה לחפש את הכוכב הנופל, אבל דווקא הלילה כולם נשארים
במקומם. השמשה כבר מלאה באדים. אני מנגבת אותה עם השרוול כדי
שאוכל לראות את הלילה. אתה צוחק עלי ואומר שיש דברים שלא
משתנים.
|
ועכשיו הוא יושב מולי ולא יודע שבפעם הראשונה אני מסוגלת לקרוא
את המחשבות שלו. אני יודעת שעוד מעט הוא יתחיל לתכנן איך להגיד
לי שהוא עוזב ואיך אולי הוא גם יזיל דמעה. גם לו כואב. טוב לו
איתי כמו שלי טוב איתו. אבל הוא לא אוהב והוא לא מרגיש שלם.
הוא ינסה ללכת..
|
אתה מתקשר אלי באמצע הלילה ושר לי שיר עצוב
"אני מחכה לך ער" אתה אומר
|
וכל פעם היא נשברת כשאתה עצוב
אתה לא מבין איך הפאסימיות שלה נשמעת טבעית
ואיך אם היא כל כך פאסימית היא צוחקת הרבה
|
הייתי רוצה שרסיסים מליבי
ינעצו בליבך
|
שאלות מתרוצצות בראשי
מאיימות להכניע אותי
אני נלחם לשמור את דמותך חרוטה בלבי
|
להרגיש את הכאב
ברגע שאתה מושך מתוכי
את כל הרגש
משאיר מחשבה קרה
|
תעמידי פנים שהכל בסדר
תעמידי פנים שאת רוצה
|
ואני יודע שאני אוהב אותה
בכל פעם שהכאב מתחיל לחלחל
|
אתה יודע שאני משקרת
מכל האנשים רק לך
|
ורק אתה לא היית פה כשבכיתי
ורק אתה לא אהבת כשאהבתי
|
התמימות שהייתה לנו פעם
אותה אחת שהנחתה את מערכת היחסים
הוא נהג לשמור אותה מעל ארון הקיר במטבח
מול דלת הכניסה לבית
|
והוא נוגע מרחוק
מעיף חצי מבט
ואני שוב מוכנה להתמסר לו לגמרי
|
אתה אוהב אותי, אבל רק כשנוח
אתה צריך אותי ולא מוכן להודות
|
רוצה להרגיש את גופך קרוב
תאהבי אותי בכל כוחך
תרצי רק אותי
|
מחפש פרפרים וקשת בענן
מחפש משמעויות
רוצה אותי אבל מעדיף להיות בלעדי
|
תלחש את שמי כשאתה קרוב אלי
תן לי להרגיש דרך קולך
|
כבר כמה פעמים עמדתי מול ספסל באמצע הדרך וחשבתי לעצמי שזה
מקום טוב לבכות בו. אמנם הספסל נמצא בצומת מרכזית, אבל היא כל
כך מרכזית שלאף אחד שם אין זמן לבדוק למה מישהי יושבת על הספסל
ובוכה. אבל בכל פעם עצרתי את הבכי והמשכתי בדרכי לשום מקום.
|
אני עדיין מרגישה את זה, כמו סכין שננעצת חזק בחזה ומסתובבת על
צירה. כמו אלפי דקירות קטנות בכל חלקי גופי. כאילו אני נשרפת
מבפנים והעשן מכלה אותי. ואני עדיין עומדת חסרת אונים אל מול
כל התחושות שמתעצמות בי מידי פעם וחונקות אותיאני חושבת על
תחושת השלמות וההשלמ
|
|
|
"מה זה?!"
גרפומן
הסלוגנים
בתהייה |
|
