|
שיר,
זה לכתוב בלי למחוק
בלי לחשוב.
זה לשפוך-ולפרוס-ולשטוח-ולגמוע.
זה להוצאי, ולספר, ולשטוף עד הסוף
|
נולדתי
צרובה ומצולקת
עם זיכרון של שלושת אלפים שנה
ואני מוסיפה לעם היהודי
שתי צלקות
קטנות
משלי
|
ואני מסתכלת מסביב
ורואה הרבה אנשים
שהם חלק ממני
בדיוק באותה מידה
שאני חלק מהם.
|
הנשמה שלי צמאה
לדבר האמיתי
ומרב צימאון
לא ממומש
צמאון מיואש
אני מתחילה להתרגל
|
שתיקה
קטנה. לא מחייבת.
עם חיוך כזה, לצד.
מין מבט
ישיר,
פוגע,
משהו פשוט,
שאבד.
|
|
|
היום שאלתי את
עצמי מה הצבע של
העיניים של שלי,
ומה אני אגיד
לכם, לא זוכר
ששמתי לב לזה
פעם.
החבר של שלי. |
|
