|
שירה לי.
מוזר לשמוע את השם שלך מגוף שלישי... לא?
עכשיו שירה לי תספר לכם על חיי, יותר נכון תכתוב.
ולמה היא מספרת לכם, ולא אני? אם תרצו תגלו לבד
בהמשך. (לא, אין לי פיצולי אישיות, למרות שאני קצת
משוגעת).
אז שירה לי לומדת בתיכון בעיר ושמה חולון.
היא אוהבת... לאהוב.
שונאת לשנוא.
לפעמים כותבת. קוראת ספרים בקושי. במה והביצפר -
המקומות היחידים שבגללם לא שוכחת את האל"ף-ב"ת.
היא משתנה מיום ליום ובמיוחד מעונה לעונה, אז קשה
לעקוב אחריה.
היא יכולה להמשיך לכתוב עוד המון, אבל בגלל שהיא לא
אנוכית, ואחרי הכל לא כל העולם מסתובב סביבה (אולי
רק חצי) אז היא מפסיקה פה ומאחלת לכולכם יום (לילה)
טוב, קצת חיוכים ולאלה שאוהבים לכתוב - הרבה השראה.
אני כותבת לך שורות אלה בתקווה שיהיה לך מספיק זמן פנוי לקרוא
אותן...
|
בתור אחת שמאחרת הרגלתי לזה שאנשים הלכו לפעמים, כשנמאס להם
לחכות לי. רק אתה - אתה תמיד חיכית שעות, רק בשביל להיות איתי
ולדבר איתי...
|
אתה מתקרב, חיוך ממזרי מרוח לך על הפנים השזופים.
דווקא דיי חתיך אתה, מותק. אבל מצטערת - לא לטעמי.
עם איזה משפט צולע אתה תתחיל את השיחה הקצרה והחסרת סיכוי
שלנו?
|
תגידו שגם אתם לא ממש מתים עליו?!? לא...זה פשוט לא זה. אני
בטוחה שאני שונאת אותו הרבה יותר מכם. רק המחשבה עליו גורמת לי
לרצון עז לברוח לאנשהו רחוק, אולי איזה כמה אלפי שנה לפני
|
|
|
טמפונים מדממים
תוקפים אותי
בחלום
אחד על ספת
הפסיכולוג |
|
