|
כשלירון יצאה מהקופסא, האוויר היה לח. אותו אוויר מחניק ומאושר
של החופש הגדול שעמד באוויר לפני שש שנים. היא הריחה ריח קל של
אבק, ואפילו קצת עובש, אבל הבינה שזה טבעי ושככה מריח העבר.
|
היא החזיקה את ידי, לבושה בכובע המגוחך הזה של בתי החולים. "אם
משהו יקרה לי, תדע תמיד שאני אוהבת אותך, מאוד מאוד". חיבקתי
אותה. "גם אני אוהב אותך". היא נכנסה, ואני החזקתי אצבעות
שהכול ילך כשורה.
|
ולאורך המנגינה
נשזרו צליליך בי
עמוק אל תוך הנפש
אל הנשמה.
|
אולי זה רק הסתיו,
אך העצבות נוטפת.
יורה ראשון מורה התו
למנגינה זועפת.
|
וכיצד נותנים לאדם למות
אלמוני -
|
אל תמכור לי
ורדים נבולים במסווה
|
האש שורפת, מאכלת זיכרונות
אט אט, בתהומות השכחה העזובות.
|
לא אומר עוד מילה.
אתן דמעותיי
לימות הדממה
אתן חיוכיי
לשמי השמחה.
|
ולבסוף, ביכרת אחרת על פניי.
ועל אף שידעתי מה צופן העתיד,
אחרת או אחרות, בודדת או רבבות,
רעדה ידי קלות
|
בין המילים
דמעות שיבשו
חיוכים הפוכים,
צעקות ששקטו.
|
משהו ברוח יחסר
ובשמיים, ובים, ובעפר.
|
יושבת לבד וכותבת שירים
בלב היצירה הרוקמת גידים
יוצרת ביתי, מצמיחה וגוזמת
מביטה בנפשי ועיניים עוצמת.
|
בצאת ירח אט בינות העננים
בתוך קרני האור ברקע השחקים
הכוכבים מאזינים, הכוכבים מאזינים
|
הגיעו מים עד רגש,
גאות רחמים.
אדוות מתנגנות
שוטפות את דליקת הזעם
|
דעתי מסתחררת,
כמו קרוסלה של סוסים
בפרק שעשועים.
|
כמכשף אתה מעלה באוב
רגעים מתהום הנשייה.
|
ואתה כבר לא אוהב,
מדחיקה עוד זיכרון.
|
לחיים יש לפעמים
טעם של תות בחורף קר.
|
הכחול היפה המרצד בעיניים
עוטף אותי, את כולי.
כה עדין, כה נוגה, היה באור שמש,
ועוד רגע אבדה נשמתי.
|
וגם אם אולי
צלי לא יישאר אחריי
יישאר במקומו הד קולי
או מילה משיריי
|
דרושות זוג רגליים
של אישה כבת ארבעים
מבנה צר, בהונות קצרים
|
עד ליבת האדמה
שהופכת שחרה
התבל כולה טבועה
באפלת תעתעה.
|
וילונות של משי שחור וזוהר
שזורים כוכבים, מכסים הבמה.
|
זיכרון אחר זיכרון
קול אחר קול
רגש אחר רגש
תמונות של אתמול.
|
מערבולות של מחשבות
מסתובבות, מסתובבות
|
כמו לוכד חלומותיי,
רשת פרפריי,
אתה בא אליי.
|
אומרים תמונה שווה אלף מילים
אך לפעמים גם אלף תמונות
לא שוות מילה
אחת.
|
נטעתי אותו בערוגה הקטנה
בהתפצלות שבין מטע המחשבות
פרדס הפחדים
וחרישי ההבנה.
|
החיים הם נשף מסכות.
הפנים מחייכות,
העיניים בוכות.
|
סוף הוא לא רק
התחלה חדשה.
הוא כאב ושמחה,
וחיוך ודמעה.
|
על קנבס גדול וחלק
הנוזל אט הופך למוצק.
|
הצלילים עתה צליליה
שלהם היא - הם שלה
הם רוקדים לחילוליה
הם קדים בפקודתה
מוקירים את תנועותיה
היא כואבת - הם איתה
|
אנשים כולאים אותי
בתוך קופסה
קטנה וצפופה
עם חוריי נשימה.
|
ובליל קיץ יוקד ולוהט
גם הכוכבים ידעו שרב
ירח ינטוף טל זוהר ושקט
ואגל יבליח מעל
מחכה לסתיו.
|
חום וצפיפות,
מחנק ובדידות
|
אחת, שתיים, שלוש
צעד, סיבוב, צעד
עקצוצים בתוך הראש
זעם, צער, רעד.
|
צעקה מנסה לפלח את השקט
היא לא צליחה, לא מצליחה
היא נחנקת.
|
הייתי לו רק.
לא הייתי דבר מלבד
חומר גלם או מטרה חלקית.
רגע אחד והקסם אבד,.
|
אתמול היה חור קטנטן בשמיים
ופתאום, הגשם נשפך.
|
שריקה של בת קול קטנה
שיר מתנגן שלבסוף גווע.
|
שירים ישנים בראשי מתנגנים
מחזירים דעתי לעבר שנשכח
|
פסים מרקיבים של עץ
היו שם, נמשכים עד
אין קץ.
|
אומר שלום
לזוועות, לחיוכים,
עירום מתחת לרקיע.
|
הים מאזין ומחזיק בידיי
והכול כל כך קל לספר
כאבים שכאבתי, דמעות עד בלי די
הים רק מקשיב ושומר.
|
וכשיחרוש לעייפה חלקיק מתכת באחר -
גם זמירו של מלך סין
סופו להישבר
|
אם אזרוק אל הים
את כל השקרים
שמכרו בשווקים לי
בשקל תשעים
|
לפני יומיים, קרתה תקלה
והחיוך שלי נפל.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
זה לא שם אם אתה
לא מאמין בזה.
- שפן קטן מתכחש
למוזיקת פופ |
|
