"שירה יכולה לצייר תמונה: הרכסים האלה באור זית ערוף, דמדומים מבשילים, עץ כהה, גם זה יין. היא יכולה להיות היא עצמה תמונה, השקפה של מלים בסביבתן הקסומה, הפורה. נוף דומה מאד לשמחה או לעצב אך, בעצם, לא זו ולא זה. קצב של משהו שהתנגן בשעתו בשעת שמחה או עצב, או, בעצם, השתיקה שנשתררה בשעה שהקצב כבר קרם עור וגידים והיה הוא עצמו למשהו הדומה מאד לשמחה או לעצב." (גם זה יין / נתנזך)
