|
חיילת ב"צבא ההגנה לצה"ל", כמו שהגדירה את זה המ"כית
שלה מהטירונות, לא מאמינה בשנות לידה, או אולי למעשה
מפחדת מהן, ונמנית בין האחרונים בעולם שעדיין
מאמינים שכשאתה לא רוצה לספר על עצמך שומדבר, הכי
טוב למרוח משפטים.
את עצמך מסתלסלת ומתפתלת לכל עבר את חשה. פורצת לכל עבר. תובעת
לך נחלות חדשות, והכל נעתרים לך. כתר זהב מונח על ראשך
ופסיעותייך קלות ובוטחות. את נושמת אותו, את החופש הזה, המוחשי
כל כך. הוא מציף אותך, את כולך. את גומעת אותו בשקיקה אל חיקך.
ממלא אותך בכל שאפשר
|
אל תתפתי למצוא מפלט שקרי בססמאות, בקלישאות, בנוסחאות מן
המוכן שכה רבים מאווים להאכיל בהם אותך, בכפית זהב נוצצת.
העולם שורץ שקרים בדמות מילים יפות, נורמות, אידאולוגיות
בזויות. משחרים לטרף, הם אורבים לך בכל פינת רחוב. מחכים לרגע
בו יגבר עלייך הרעב ובטירופך
|
תמיד רציתי לכתוב שירים, אבל המחשבות שלי ארוכות מדי בשביל זה
|
|
|
אם אתם כבר
מצביעים לי 1 על
היצירה, לפחות
תכתבו למה?
(גם אם זה בשביל
להיכנס לטבלת
הממליצים, אין
לי בעיה עם זה),
הכי חשוב זה
כנות!
חזי מ-144, מחפש
סיבות לכישלונו
הסיפרותי! |
|
