[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שירה אביב

אל היצירות בבמה האהובות על שירה אביבאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שירה אביבאל היוצרים המעריכים את שירה אביב
חורף, שלהי ה-80.

חלקי חילוף: גיטרה, תופים, קאמל [רק מרחוק], ים,
נרות, אולימפוס, אוזן, אדישות, תלתלים, סרקאזם, חצי
חיוך, חצי משפט, מחברת סגולה, רגעים, מחשבות,
ילדותיות, לילה, חורף.

     " בתור בן אדם
       אני יכול לחשוב אבסטרקט
 . . . אבל בתור בן תמותה , הי , הי ,
       בתור בן תמותה אני עלול להיות
       קצת לא בן אדם כדי שאוכל עוד קצת לחיות .
 . . . אני בן אדם בן תמותה . "
                      מאיר אריאל.

גם הסבלנות שלי פוקעת לפעמים-
http://spring-pixy.deviantart.com

אם כבר הגעתם עד לכאן,
כדאי לקרוא בסדר כרונולוגי הפוך..




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אלגוריה
בו בזמן עובר בי רעד בלתי מוסבר בכל הגוף שמחלחל עד לכריות
האצבעות בכף היד והנייר והעט פוצחים בריב בשפה ששכחו ללמד אותי
בבית הספר.

אינטרוספקטיבי
לא יודעת למה זה תמיד "דנה"
אבל כשדנה מתסכלת מהחלון בערב סתוי ונושמת את האוויר הטרי
שהרוח מלקטת בשבילה ומניחה עבורה מתחת לאף, קשה לא שלא לחשוב.
אז היא חושבת

התבגרות
אתה לא יכול להיות אמיתי, אתה ההוא שחולף לכולנו בין אוזן
לאוזן. רוח קלה שמעבירה צמרמורת רגעית. חולפת

פואנטה
ואתה תהיה שם הזר המסתורי, זה שהגיע מהעיר הגדולה ותמיד יהיה
לו איזה סיפור מתח בכיס על חוויות אורבניות מסביב לשעון, והם
יהיו המקומיים המחוייכים שתמיד יהיו שם בשביל להקשיב
לאפיזודות. הם לא ירצו לקלף ממך את השיריון הציני-אדיש
שהתל-אביב אילצה אותך ללבוש...

כעת כבר לא מטרידה אותה המחשבה באם תגיע לביתה בשלום הלילה או
לא. משאירה את פינת הרחוב מאחור, מתאווה גם לזרוק לצידה את
המועקה השוכנת בתוכה, אך מזו לא מצליחה להיפטר.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
כשנמלה קרמה שיריון
עיכבה את החורף בשאון
עצל אתה מאת קולי לזרוע

הגעגוע לא ירדם גם כשאשן

תחושתי
אני יכולה לעשות הכל.
לא?
( משפט שקראתי מזמן ונותן לי כוח. )

תחושתי
להטות את כף המאזניים
לאן שלא תטה לעזאזל.

שואה
מה נבדלת אושיה מן אבן

תחושתי
תעתועים, שום דבר מעבר.
עיניהם אוחזות בפאטה מוגרנה.

ייסורים
לפעמים אני מביטה בתמונות
ומזהה בעיניי את הילדה הקטנה
את ההבעה התמימה שלא נחשפה לדבר

ייסורים
לידייך אתחב מכחול, אותו תמשחי בצבעיי תאוותי
כיסוד מעושה בידי תתעצבי

אינטרוספקטיבי
הייתה קטנה
שום מחשבה עד הסוף
תמיד הן נשארו עם חצי פנים או גידמות
משמיטים חלקים כשקצרים בדקות

תחושתי
בשביל שלא אראה פנים כתושות
שום הברשה לא תכסה,

מינימליסטי
שומרת נקישת שפתיים

תחושתי
אז אני ממשיכה לבכות ברמזורים.
הדרמה היומית שלי זה צבע אדום שמתחלף לירוק.

לצדי הכביש תחנות רבות, מקום טוב להניח ראש לאחר נסיעה
מעייפת,
אך בלילה כשיכסה המסך את עיניך,
ההצגה תבוא לסופה, הקהל יעלם בין פנים זרות,
ותשוטט בחשיכה, תעלה למסלול כשבאוזניך
מתנפצים הגלים, ואתה בדרכך אליהם.

מקדמה פוסעת בצעדי מנצחת,
אותה יונה נישגבת.
ימי זוהר מחלצים רגליים,
אפילו לא ידעתי שהתגעגעתי.

נדב חושב
הוא יכול להסתכל על השעון שעות,
וכשאשאל אותו מה השעה יתן בי מבט תמוה

הוא שם, לא ילך

אלגוריה
נמלה קטנה, מה זה קרה לך במרוצת השנים?
כיצד אינך מבחינה בצל היוקד מעל לראשך

תחושתי
הימים נושרים ואני נושר אתם
פורש כנפיים ותר ברוח
משיל או מקלף
מתכסה או נבלע

מצב
היום יום הולדת,
בתוך חצאי תנועות מועדת
זו הברכה מלשוני חומקת
ברכה אחת שתישאר אילמת

אכזבה
אתבונן לאותם רגעי חן בעיניים
ללא כלימה, וללא צל של ספק
אאפוף אותם בשטף קולח, במירב נבכי מכאוביי

עקבותיי הטשטשו בגשם,
וכוכב אין לי שינחה בדרכי
גינתי הפורחת בצבעי האביב,
מפליגה על גבי נהר המתמלא טיפות מלוחות
אנא פתחו שערכם
גם בי משטות העונות
מה קודר גורלנו יקיריי

אינטרוספקטיבי
המראות חולפים
המחוגים סובבים
התחלתי לפחד

צמד שירים
אצחק לתנחומים של "לא נורא" כמו מי
שגופו נותן דחיפה אחרונה ודולק
בכל הכוח

תחושתי
שאיני מן המאכלת, כשתזזית
בי אוחזת - אך עודני חולמת

הרהור
חומות חומות חומות חומות
קטנה שלי עם עיניים בורקות
נשקי לתמימותך בשתי דמעות

תחושתי
מחשבות לבטן
מתחננת לשטיפת קיבה

תחושתי
הולכת יד ביד בעיר הישנה
לצד תנועה חרישית המתגלגלת ברחובות הצרים
כששעון אחד גדול צופה על הזוג הבודד מלמעלה
תחושת הזמן מתמוססת וחדלה מלהשפיע

תחושתי
לו אוכל לזרוע צבעים
ותחייה האדמה ויזרחו הם מעליה ואלך בשובלם-
עד שלא אמצע שוני בין כף ידי לדרכי
והילתם תתרוצץ בין שמיים לעד.

אינטרוספקטיבי
בהליכה עיוורת

מחאה
ומי שמסתכל מהצד,
יחשוב

ייסורים
לעולם לא אוכל להסביר
או להצטדק
ולו בפני נבכיי האבודים
על הטווי הנצחי שנרקם בינך לביני
כפרפר אל האש

הרים של חושך מקיפים,
חומות של שקט נבנו סביב.
יש שומע, אך הוא לא מקשיב.
כמוהו הרואה, שאינו מתבונן.

אני מסתובבת בתהייה, מפחדת שוב לשקוע.
שקר לא שקר. אמת לא אמת.

תחושתי
על מרפסת צרה בבאר שבע
יודעת שזה מה שישבור לה את הלב
באמצע הקיץ התל אביבי הנוטף
היא תרגיש שקר לה

בדידות
מצונפת
בתנוחה עוברית
מוגנת?

הרהור
כשמשוכות רבות מקיפות את שדות השפע כמלאך שומר

אכזבה
פעם אחר פעם,
ימין אחר שמאל

ייסורים
משחררת בעיוורון מוחלט אצבע אחר אצבע
ולא מרגישה בחסרונן
עד שנשארת כף ידי קירחת

אינטרוספקטיבי
יש אומרים
שלכל אחד מכסת מילים
ובשלב מסויים בחיים שלך, אתה מגיע לסיומה
מצטייר מין סימן

מצב
אז אתה רק רוצה להישיר מבט
להסתכל באותו הרגע, לשניהם בעיניים

מצב
סבתא בבגדים של פעם מביטה מספסל מזדקן
על אופנוע שחולף לידה
בשדרה של חייה
ימיי השלכת גורמים לעלים לנשור

אינטרוספקטיבי
בואי אצטלה יקרה
חזרי

תחושתי
והריח מתקלף בטפלות מפסגת ההרים
הצבע דוהה בקהות מאמירים נשגבים
לבי שותת דממה
לבי רוחש שתיקה

עורך נישל

המרחק לקו הסיום גם הוא מוצפן באופק
אין צורך למהר,
הזמן הוא מושג יחסי.

תחושתי
הייתי רוצה
שתשב כאן איתי, במרפסת הצרה
היא מספיקה בדיוק לחצי משנינו
קצת לך וקצת לי

ועוד עלה,
ועוד עלה.

ביקורת
עיניים לאות אחרי נאות תרות
מנסות לאתר משניא או חבר

עצב
שיר לי שיר, ערש דווי

הרהור
קצת מפחיד לי לחשוב בדיעבד על תקופות
שבעצם עכשיו אני אמורה לחוות

ייסורים
מתבוננת בך
מכלה את גופך
אש אלמוות חורכת
פורצת משוכותייך

אכזבה
שן, שן ילד קטן שלי
אפריח עוד בועות לך סביב
לא תדע כי הרקיב האביב
לא אכסוף על תמימותך דבר שיעיב

קינה
סימני טוייה על עצמותיי
הן קורמות עורות וגידים שלא שלי

ערפילי
רגעים נימוחים
ככדורי חמאה שנמשחו בשמן ויצאו לשזף גופם
מתהלך במשעול שיבה לרחמי בננה זהובה,
כשיד אחת רופסת בכוס קפה
והשניה בראש, רק שלא יפול, כמה כבד הוא

יבשו אוזניך אל השקט הדומם,
ועיניך ראו הכל ככלום.

תחושתי
שיר לי שיר אמתי
בלי מלודיה או לחן
בלי מילים טעונות בשטח מפורז

בדידות
ואני ארים שפורפרת חלודה בכל זאת
אקווה לבובה אחת ששכחה להכפיף קומה
לזרקור מיוחד שמחכה שאנסוך עליו מעט ארגמן

זכרונות
החיים האמתיים השתלטו עליי
וכשהיית
אמרת פעם, שהם ממלאים אותך

אהבה
ואני כבר בוגרת
עוטה מדי צבא
מניפה יד בפעם האחרונה
כמו אותה הילדה

שואה
אך גם אז, הדיוטות מאזינים
להבין לא נבין, והרגש לרועץ

נופל על אדמה בוערת, רועשת,
אדמת אש - מנוחה תחתיה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הרהור
לא נופלים בסיבובים

יומן
אני מסתובבת תמיד עם מחק וטיפקס בכיס. זה עוזר לי לשמור על
עצמי. רגע לפני שאני צופה התקוממות, תהפוכה כלשהי בחיים, אני
שולפת את אחד הכלים ומקדימה את המאוחר. טריק זול של הגנה עצמית
מפוברקת.

התבגרות
אחים גדולים הם אבטיפוס, אבן יסוד. הם כבר ניסו המון דברים,
חוו- לטוב ולרע, יודעים יותר ויש איזה תבלין סודי שאי אפשר
להצביע עליו, אבל ברור שהוא מוסיף נופך לדמות.

יסורים
אני שונאת אותך על השקר שהפך למציאות.
אני שונאת אותך על שכיבית לי את אורות הדרך, על השהלכתי לאיבוד
בין ידייך.
אני שונאת אותך על שלא השארת לי ברירה.
אני שונאת אותך על כל רגע משותף, שרק גרם לי סבל.

נושמת לרווחה,
עם סוג של הקלה.

יומן
הדברים שעושים לך הכי טוב, ממש אקסטזה
והכי רע
יד ביד.

חוסר אונים
כולם ממהרים לאן-שהוא. כשמתהלכים בתל אביב הגדולה, הבירה
האמיתית של מדינת ישראל בשנות האלפיים, אפשר ליפול קורבן לשעטת
הרגליים והתיזוז האינרטי. צופרים מתלהמים על אספלט לוהט,
סוליות סניקרס, נעלי עקב או כפכפים פשוטים ניצלים על מדרכות
משובצות.

קטנטן, בתוך קופסא,
בתוך קופסא,
בתוף קופסא,
הן הולכות וגדלות משכבה לשכבה

מכתב
העובדה שאני איתך מעידה עלי מיד כברת מזל, אני יודעת. וטוב לי,
בחיי.
ואולי עובדה נוספת היא
שחלק ממני תמיד ימשיך לאהוב אותו

אמונה
פעם חשבתי שאני היחידה שלא מאמינה באלוהים.

חוסר אונים
רגע לפני שתכול קו האופק כובש את הנמצא,
רגע לפני שהשמיים מתבהרים ליריעה חלקה למשעי,
אני מוסיפה להתהפך במיטה ולחשוב
רגע לפני שענני הלילה יתפוגגו ממעל,

משל
אז איך תגיד לחבר כזה ללכת?

יומן
אם רק הייתה לי סיגריית קש בפה להשלים את התמונה.

אהבה
לימדו אותנו הכול חוץ מאיך להתחיל עם בחורה. ככה, בשקט, שלא
תחשוב שאתה סתם עוד ערס מציק. אתה רק רוצה לגשת אליה ולומר לה
שהיא נראית לך חמודה ואולי יהיה לכם טוב ביחד.

מאיפה לנו הביטחון.

מכתב
תשמור על העולם ותדאג שהכל יהיה כמו שצריך, רק אל תשכח לדאוג
שיהיה גם מי שישמור עליך. אני לא יכולה לעשות את זה, אבל זה
אולד ניוז. אתה מותח את ההתבגרות עוד קצת, באלגנטיות משגעת,
אין שום ספק.

יומן
אני לא מתכוונת להמשיך להתבזבז בשנים הכי יפות שלי.

יומן
בדידות היא מחלה כרונית לכל הדעות. ככל שאני מנסה למלא את
החללים הריקים שנפערים בי ללא הרף, אני מבינה יותר ויותר כמה
סיזיפית היא המלאכה הזו שלקחתי על עצמי.

מכתב
כמה זמן לא נחה עלי המוזה, בחיי, לקחת לי אותה איתך.

הוא ואני
איך זה ששמך מתחרז לי עם עצב?

כשיש לך אהבה
תאמץ לך את כל שורות הקיטש
מתוק שעושה בחילה
במחילה מתחפר

הרהור
כל האנשים הגדולים


לרשימת יצירות הצילום החדשות
תיעודי
אל היצירה
ג'ים מוריסון

סידרה
אל היצירה
יורו- דיסני , צרפת

סידרה
אל היצירה
מגדל אייפל, פאריז

סידרה
אל היצירה
פאריז

דיגיטלי ש/ל
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

אבסטרקט
אל היצירה

סלולארי/וובקאם
אל היצירה
סנאפ-שוט ברכבת

סידרה
אל היצירה

תקריב
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

חוף ים
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
בלגן

חוף ים
אל היצירה

טבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

טבע
אל היצירה
סידרה

סידרה
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

טבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

עצמי
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה
זריחה

טבע
אל היצירה
פרג

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צבע
אל היצירה

מבויים
אל היצירה

טבע
אל היצירה
הכל מתעמעם ביום שחון שכזה.

שקיעה וזריחה
אל היצירה
זריחה.

צילום מוצר
אל היצירה
בגרויות של גדולים

שקיעה וזריחה
אל היצירה
הגן הלבן

צבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

טבע
אל היצירה

צבע
אל היצירה

צמד תמונות
אל היצירה

טבע
אל היצירה

דיגיטלי ש/ל
אל היצירה

תקריב
אל היצירה
מה הקשר

דיגיטלי
אל היצירה

עצמי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
עדיפה דרך השלום,
מדרך המלחמה.

טבע
אל היצירה
תמונה פשוטה.

סידרה
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

דיגיטלי ש/ל
אל היצירה

מעובד דיגיטלית
אל היצירה

טבע
אל היצירה
טבעי

מעובד דיגיטלית
אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה

עיבוד ממוחשב
אל היצירה




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
כשאני שומעת
מישהו מצטט
סלוגן שלי
אני אומרת לו
בנונשלאנטיות :
"עזוב, זו כבר
קלישאה"...

ולמה ?

כי סלוגניסט
אמיתי מצפה
שהסלוגן שלו
יהפוך לקלישאה
!

נכון או לא
?!...


עזבו,
גם זו
קלישאה...







צפיחית בדבש
קישקיש קריא


תרומה לבמה





יוצר מס' 32401. בבמה מאז 14/3/04 11:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשירה אביב
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה