[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי שיר יובל
שיר קטן לדידי הוא כמו אופרה גדולה.
היכל פאר גדוש באדם ומתיקרותיו
גולשים הדרי בדולח. מנצח על דוכן
ותיזמורת פוצחת באוברטורה. מסך עולה.
על הבמה, בין תפאורות מלאכת מחשבת
משחקים דראמה על אהבות, משטמות ותככים.
קולות זימרה מתעופפים בחלל ההיכל
וכאב. . .כאב צומח. . .מתפשט. . .וקודה.
המסך יורד ואופרת הענק מתנקזת לשיר קטן.
האוברטורה מצטמקת. התפאורה מתהדקת.
עלילה רחבת-יריעה נירקמת בשורות אחדות.
וצלילי האריות והדואטים מתכנסים למילים בודדות.
השיר נולד במוסיקה וניחוח הבלט מחלחל לאורכו.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
כמיהה
משהשלים דבריו העביר את התנור החשמלי למחסן. על המזרון גופו
העירום כיסה לחלוטין את גופה. ולמרות שלא התכסו בשמיכה, הקור
לא הטרידם.

זוגיות
סיפרה רק על אהבתה לשכונות העתיקות והזכירה שהיא אם לשלושה
בנים. אבל את שמה סירבה לגלות. אותיות 'שם' הרי הם לב המילה
'נשמה'. ואישה ללא שם, אפילו אם היא בובת חרסינה, אין בה נשמה.

זוגיות
אל תעשי עצמך תמימה. מאז שהצטרפת לפורום המשוררים אני עוקב
אחרי שירתך המלאה בתשוקות. למרות שבשיחותינו את משחקת את
התמימה, אחת שכותבת שירי-חשק יודעת לרדת ולמצוץ לגבר

הצגת התיאטרון הראשונה שראיתי הייתה "מסעות בנימין השלישי",
על שני יהודים הנכספים לגאול את עשרת השבטים שמעבר לנהר
הסמבטיון ולהעלותם לארץ-הקודש. בתום ההצגה אנו מתכוונים לשוב
לביתנו ומתברר כי קרה משהו אי-שם בארץ-ישראל והנציב העליון
הבריטי גזר על עוצר דרכים.

אהבה
ואני לא ידעתי אישה אחרת. ותהי חוק בישראל - מימים ימימה תלכנה
בנות ישראל לתנות לבת-יפתח הגלעדי, ארבעת ימים בשנה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
נוסטלגיה
הבנות של אז אהבו לכרוע על ברכיהן
להניח ראשים על ברכינו

תחושתי
בסורי רקיעים נתערפלו והתנדפו
וכוכביי כמו אכלו את עצמם

חלום
אולי לא מידרג הבנאי מדרגות
ואם מודרגו
אולי לי היו חזיוני-בלהות
שטיפסת אל לועות-דינוסאורים.

תחושתי
ולא הייתי אלא חופר בארות
המוציא שאריות מים ממצולות אדמה חרבה
להרוות את עצמו

תחושתי
באפלולית גם צל לא מושיט יד חמה לשלום
ואני מתכנס אל תוך שקט של לילה בחוץ
ואצפור לך בשיממון

זכרונות
כשחברים מתרסקים
הנערים חורגים וזהויותיהם משתנות.
רופא צעיר שיתמוך בך לא ידע כי
תושייתך בשדות-מלחמותינו מנעה חורבן.

אילו ביקש גאולה בניו-יורק, כי אז מובן מאליו שהיום
הייתי מזמר עם גיטרה באיצטדיונים גדושי-נערות.
אלא שערגה לציון הביאה את אבא לציוויליזצית יפו.

תחושתי
בבקתת אבן לבנה, על ערש הוא נח פרקדן.
גופו מושקה והוא אינו טועם.
לא ער, לא נם, לא מניד ראש.
לא מקשיב ושתי עיניו הפקוחות שתומות.

מי את? ילדה רכה או אישה מאופרת?
מילים על מסך מתפרקות לאותיות ואני
מנסה לכסות כל אות בשניים צבעים או יותר.
כשאני מהדר אותיות בצבע
נדמה לי כי בשרך נילוש בכפות ידיי
ואנחנו כמו זוג בפולחן אהבה.

תחושתי
בסתו תמשוך ידך ממני
קל-רגל תעפיל אל ראש ההר
משם תצפה בנוף קסום צוחצח בגשם-חורף.

בין צלליות רועדות של ציפורי לילה,
מרשרשים תכריכים לבנים של דודה לאה.
היא מכסה בעלי תאנה גופות מתעלסים על ספסלים,
גוערת בנערים המציעים חוויות אסורות בשדרות רוטשילד.

תחושתי
באגריג'נטו מצאתי עשרים ואחד מקדשים
ואף לא אל אחד.
ואני, אל נצחיות האלים השתוקקתי.

"אל לבן אחי חורנה לכי.
שם ייקחך לאישה אחד מבניו."
אל שדי לא ברך אותה,
בן-לבן לא הפרה אותה,
ולא הייתה אם לקהל עמים

סאטירה
מכל עבריי תוכיים יפי-צבע
שהוארו והועמו חליפות מכריזים
על איכויות המשחות שהגיחו מעבר לים

גברת פלורה היא אשת-תרבות.
"תנו להם מוסיקה! תנו תיאטרון!
ואל תתנו להם סכינים!" וכולנו בוכים.
וכלב גדול יוצא מתרוצץ, מבקר השכנים.
בבוקר אקום. עקבותיו בגני.

שכול
חג-אביב, והנה סיוטים שלא שיערת זוועתם
מהיכן תיירה אש-תופת עלינו? מחורבות-ג'נין.
צלפים שרוביהם מדייקים לקלוע
בין חפים-מחטא גחים ונעלמים חליפות.

לחיו השמאלית חייכה
ובין שפתיו החצויות
כמו השתחלה "תודה"
על שהתעניינו בו.

אלגוריה
לא הייתי ציפור שנפלה מן העץ
לא כנפיי התרסקו ולעוף לא ניסיתי.
לא הייתי ציץ-פרח אדום שנתלש מן העץ
ולא נשאתני סופה

שלוש חניתות תקעתי בליבו
והוא עודנו חי.
נושאי הכלים הם שהכוהו.

גוף-כושי טוב-מראה מאוד ניצפה
מתרחץ מעבר לוילון-ניילון שקוף.
להט גוש כהה גדול ללא קץ
צורב ללא תום בגושון בהיר.
אוריה יצא בלילה שיכור ממלון "המלך-דוד"
לשכב במישכבו עם עבדי אדוניו.
דמו שוקק ואל ביתו לא ירד

תחושתי
ושני לבבות חובקים זה את זה
שורטטו בלבן על דלת כחולה
מתחת רשם מישהו "זהו בית מופלא
שאין בו כל דופי - מישכן אהבה"

אהבה
אור הנר שהאיר מיזמורו של זמיר
יעיר שורשים מיתחברים, יעמיק פתיליהם
ולא יישלוו עוד בחושך הזה.

עצב
ונדמה היה לי שאבני-גזית הצהיבו כבאיזו קדושה,
קדושתם העצובה של החיים שחלפו
קדושת-נצחים ששקעו בתהום הנשייה.

ייסורים
אתה היושב מנגד
אל תקטוף את פרחי הגן
כי השחירו

והכמעט התרגשויות?
כל אחת היא כענן גדול
ואש מתלקחת ונוגה לו סביב.
פשוט זרועותיך וכבר לא נצלצל. לא נשוב.

הגות
גבר צעיר, בנות ערלים ישרו בעיניו.
גבר זקן, ארורה האדמה בעבורו.

מחאה
אותם שכיניתי אדוני-עולם אינם עושים מעשים
משום חשש כי לאחר ככלות הכול
יאבדו שררה.

התשיעי, בין צללים הצהיבו עליו.
במקום בו כאב, צפיתי קמילה.
ולא אדע מדוע בין כל שתילי-עולם
בחר אל-עליון בנישמתך

כמיהה
רציתי להתעלס עם רוח-אביב
שריחפה על פני המים כשחושך הייה על תהום
ובנקודת הבראשית שמעה את אלוהים אומר: "יהי אור"

הגות
נדמה היה לי שכל צער העולם
נאסף במעלה המדרגות
ועימו גם שכינה שירדה משמיים.

הרהור
על ספסל-גינה השתופף איש
פראי למראה ובלויים מלבושיו.
ברמזי-עיניים קרא לי לישב לידו
וביקש כמה וכמה שקלים לוודקה וסיגרים.

אלגוריה
מעבר לדלת הסגורה
שתי חתולות זקנות מפוטמות
מקוננות בעוגמת-נפש.

הרהור
כשנרקיסים האירו הביצות בזהבם
אף אנוכי צללתי אל ביבי-הבוץ
לוגם שעשועים בסבך-הגומא.

געגוע
בלויות, שחוקות נושאות קלונן
המפוארות עוקפות אותן
ויש אחזתן ריתחה
ויש דולגות אלי שימחה

תחושתי
רק לילות בודדים כאן נותרו לשמחה-ערירית.
עוד מעט הבתים יפגעו מטילים
וסמטאות יתכסו באבק חרבות -

הרהור
חתולות שחיות חייהן בחצר
ומתפטמות משאריות שולחננו
זה מכבר שכחו המלקוש

תחושתי
אלוהי נשמות
עם איזמל מנתחים
נשמתי, שערה עת הלבין
הותירה פיסחת.

כמיהה
משנתחסל סידור פסח כהלכתו
יצאתי להתבונן בירח.
האם הוא זה שהיה כאן בליל-סדר דאשתקד?
די-דומה

מחאה
לאן התעופפו אווירונים
שנועדו להחריב בית עם מחבל
בטרם טילו ישגר?

מה קרה לעץ המשמשים כשמת?
טוב לעיניים כמו פיסלהו אמן והשתוקקתי לחבקהו
ובלהט גופי להחזיר חיים לזה
שקיצים רבים נתן פרותיו.

אהבה
לפנים
כשהייתי קם לשירותים בתחילת בוקר
היית שומעת צעדי ומברכת

תחושתי
פיטמותיו נכרכות בנעל
וכל גופו מטלטל בפראות.
כאסיר-תאותו לא מאבד זמנו
נדבק. . . מתרחק. . . טורף. . . מתרחק. . .

אהבה
הלילה בת-אש בי מסכת רעלייך
פרסת שני-שדייך ואני ליקקתים.
הלילה רוכסי-בשרים למעוזך לקחוני.
ביעף מתרפק גוף-צמא לבטנך

תחושתי
אלוהי-הילדים לא אוהב מבוגרים.
מארובות-השמיים המטיר מים
לכסות את חלקת-אדמתי.
שלחתי יונה לבקש את אלוהיי

מורבידי
איש מת. מי יצעד אחרי האלונקה?
המחשב קודר. כוסה במפית שחורה.
מידי לילה השתעשע בצ'טים
והמחשב מקשרו להמון קהילות.

סונטה
מה לי שרביט ושירתה לא תמזוג אל שירתי
מה לי הכתר וילד שלה לא יחייך בביתי

געגוע
אל ונוס תפילתי "תני מועט לילדים.
לא כל נאפופים ללובשי-המדים.
לא רק להציץ כי חשקנו לחוש
פטמות קצת נוקשות בידינו ללוש.

מישהו גוער בטינה "מה אתה מסתכל בי כל כך?"
ואחר מתלוצץ ברוך "מחפש משהו? זקוק לעזרה?"
וכבר תמהתי שמא זה הוא המישהו שלי.
אך הוא כלל לא דבק בי, נעלם בהמונים.

אהבה
רטט-שפתיי הירוץ דרך כבל?
ערגה של גופי התזרום?
עוד צילצול
ולחישה שם של גבר. . .

גורל
חזר משדות-קרב, שלם רק גופו.
בדמי לילה ריחף פתח-בית
לטעם אישה ייצמא, ייסתער על ורדית
ילדה קטנה ותמה

לשונה מלקקת את פיסות רגליך
האם תצליח לזהותך לפי טביעת-בהונות?
שיניה טורפות בשר-כפות מוקשה
האם חיספוסיו ישחזרו לה את צעדיך?

פארודיה
ציון תיבנה ביבשת אישיה תרבות רק יצרכו
שבה תושבים יהודיה מעולם לא יטבחו.
אללה אקבר קדושתו העביר
מסמטאות ירושלים לזלצבורג העיר.

הרהור
התכונתי לדהור להרים שמעבר לנהר-הירדן
שממתם תתלקח עם שחר, כאש יאדימו.

ליד-שער מחנה-צנחנים
יקום מריבצו ויחמק ממכונית
מותיר בי ערגה
לריח פיות וזיעה

אומרים שגברים רומנים הם נאים
ובמיוחד בנאים שבאים לבנות בארץ.
אומרים שגיזרתם סקסית.

געגוע
כל הלילה נאבקה ברצונה לגלות לי סוד
וכשעלה השחר ויתרה והסתלקה.

תחושתי
"העמק נשום, בחור!"
"הזאת היא בירכת-נפשך לי, יצחק?" תישאל
והוא יענה "חושיך הרחק אל זמן-קדימה, בחור!"
גם אם תרחיק-תרחיק אתה לא תמצא שם את בארות המים.

מחאה
כזר במהרה תיעלם
מבלי להשאיר עקבות מחמת הבושה
כי שיפעה שהבטחת כלל לא תקום

שכול
בבוקר שקטה הרוח. בצוהריים
שליחים עם פנים משונות עיניים
החמירו לי במילים כי נקרעת לאבק דק.

נוסטלגיה
כשמאזין לרדיו לחדשות - השעה שתיים
מתעצבן
כי אחריהן תשודר התוכנית
של שירים ישנים אהובים

בדידות
לפעמים, מן העליונים יורד מלאכי הזך
זה שנשק לשפתיי לפני שאבי הולידני,
מחייך, ומחזיקני צבות בין כנפיו להרטיט את לבי.

ביקשתי לדלות ממנו שירים חדשים
ששרו בעתותיי העדרי
והוא התעקש לישנים
שזכורים לי מטל-ילדותי.

תחושתי
ואינני יודע במי תיאבק
בתזמורת?
במנצח?
בקהל ממלא האולם?

אלוהים
הירהרתי בקין ובעשבים שהיה מנכש
בשדה שהעניק לו אלוה בארץ נוד.
ואני רואה אותו ביום שלאחר מות הבל
מביא לחווה מלוא-חופניים מראשית כל-פרי האדמה.

הומור
נשים קטנות מקפצות כארבה.
בעיר תשוקנה בבתים תעלינה,
בעד החלונות תבואנה כגנב

תחושתי

רכבות כבר לא יוצאות מבית-הנתיבות הישן בירושלים.
המיבנה העתיק שומם, שערי-הברזל נעולים והמסילות חלודות.

ערפילי
בעבודה תמיד ישנו בוס הצופה מלמעלה
בבית האישה לוחצת
והתינוק בעריסה נזקק ליד מנענעת.

געגוע
פיסת-תמונה.
דמויות שבתמונה נעות ונצמדות.
דמויות שבתמונה? כיצד זה ייתכן?
עם געגועים אל אח שלא נולד
מותר לנוע בתמונה.

חגה נשמת הארמון בזוך שביל-החלב.
חגה עד שנחקקה וראיתיה
כגץ קטון מתנוצץ בין צברי-כוכבים.

תחושתי
בששי אחר-צהריים בא לי סתם לנמנם על מיטה רחבה
מגיף התריסים, חותם שאר פיתחי בית
לבל פנימה יידלפו איוושות של כלבי השכנים
שבמאור-פניהם בכל יום נתברכה גינתי.

נוסטלגיה
זה שעון-עץ כה עתיק התלוי על הקיר
שאביך כאן קנה בפרוטות מפליט
שנמלט מגרמניה בעלות שם הנאצים
שצילצל כל שעה בטירת אצילים
ודחף את הזמן

תחושתי
אילו מפה לבנה הייתה הופכת לסדין
ומותני היה חש ורידי-דם של זרועך
בשזרי אצבעותיי באיברייך הערטילאיים,

ואני דומם, כסומא בעיקבותיו
אניח לכפות רגליי להתבוסס בתוך הסדקים
שחרצו נעליו הכבידות כבידות במדרכה.
מפקדי, מאיזה שדה קטל עשית דרכך לכאן?

אהבה
שתי נקודות רוטטות זו אל זו
תדהרנה על שובלי-אש בין גלקסיות מתדחקות
בנתיב נחבא שטרם זמנו רופד בפרורי עלי-תאנה
שנועדו לשמש כסויות למערומינו.

פארודיה
בסמטת ילדותי ניסלל כביש
שהצפין רצועות אדמה
בין אספלט מתפורר לבין מרצפות-מדרכה.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הכרנו דרך האינטרנט. בעיניים עצומות נכנסתי לחדרו, מתביישת
מעצמי. רק כשהיינו ערומים לחלוטין פתחתי עיניי בחוזקה להביט
בו. כשהוא התקרב אל הקץ, עוד יותר נצמד, עוד יותר ליטף, עוד
יותר החמיא לי שאתגאה על שהקדשתי לו את גופי.


לרשימת יצירות הנובלה החדשות
ישנם פיות שונים, ארוכים וקצרים, בולטים החוצה ושקועים פנימה.
ישנם עמוקים שהאיבר שלך ילך בם לאיבוד מבלי שתחוש במשהו.
ועדיין לא הזכרתי את אלה שנודף מהם ריח ריקבון. וכל פה לפי
תכונותיו יוביל אותך לספירה שונה מתוך עשר הספירות.




פעם דרכו לי על
האשכים. שמתי
אותם במים
רותחים אבל זה
לא עבד כמו עם
הפינג פונג.
הו לא.


(ג'ונסון בוידוי
כואב)


תרומה לבמה





יוצר מס' 48739. בבמה מאז 7/3/05 9:18

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשיר יובל
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה