שיר קטן לדידי הוא כמו אופרה גדולה.
היכל פאר גדוש באדם ומתיקרותיו
גולשים הדרי בדולח. מנצח על דוכן
ותיזמורת פוצחת באוברטורה. מסך עולה.
על הבמה, בין תפאורות מלאכת מחשבת
משחקים דראמה על אהבות, משטמות ותככים.
קולות זימרה מתעופפים בחלל ההיכל
וכאב. . .כאב צומח. . .מתפשט. . .וקודה.
המסך יורד ואופרת הענק מתנקזת לשיר קטן.
האוברטורה מצטמקת. התפאורה מתהדקת.
עלילה רחבת-יריעה נירקמת בשורות אחדות.
וצלילי האריות והדואטים מתכנסים למילים בודדות.
השיר נולד במוסיקה וניחוח הבלט מחלחל לאורכו.

מצלע איש נבראה האישה כמיהה משהשלים דבריו העביר את התנור החשמלי למחסן. על המזרון גופו העירום כיסה לחלוטין את גופה. ולמרות שלא התכסו בשמיכה, הקור לא הטרידם.

בנים נוסטלגיה הבנות של אז אהבו לכרוע על ברכיהן להניח ראשים על ברכינו

ליל כלולות הכרנו דרך האינטרנט. בעיניים עצומות נכנסתי לחדרו, מתביישת מעצמי. רק כשהיינו ערומים לחלוטין פתחתי עיניי בחוזקה להביט בו. כשהוא התקרב אל הקץ, עוד יותר נצמד, עוד יותר ליטף, עוד יותר החמיא לי שאתגאה על שהקדשתי לו את גופי.

זר פרחי קמליות ישנם פיות שונים, ארוכים וקצרים, בולטים החוצה ושקועים פנימה. ישנם עמוקים שהאיבר שלך ילך בם לאיבוד מבלי שתחוש במשהו. ועדיין לא הזכרתי את אלה שנודף מהם ריח ריקבון. וכל פה לפי תכונותיו יוביל אותך לספירה שונה מתוך עשר הספירות.