|
לא הר, גם לא אבן. רק פיסת קרטון במסעה אל האין.
מסגרת תכלת יפהפיה, נחלדת, מבריקה בקרני השמש שלא מפסיקות
להציף. איך שהן אוהבות את הקיץ. הים. בתוך המסגרת זורם ים.
יפהפה. ים שלא מניח לעיניים, שמקציף הלוך ושוב, שמסקרן את הלב
ולא מניח. וחול.
|
גבעה של חיים נבנית לי מול העיניים
אני צופה משמאל
אפילו את ימין לא הצלחתי לתפוס
|
המדבר, החליל והשקט נהיו לשמות נרדפים
|
חום נובע מפנים הסרעפת, ושולח נתיב מעלה, למחלקת האגירה בדיוק
במרכז המצח.
|
אני. באמצע.
שני הצדדים לא שלמים
מה
לעזאזל
|
בתוכי
פורחים עצים
נסללים שבילים
מרגליים קטנות פוסעות ומחפשות.
|
משמיים הופיע לצד שמלתי
שבלול, עדין ורך.
מוקף הוא בחום, בספירל קלציטי
שלבנות לעצמו טרח.
|
|
|
כשאני הולך
לזונה זה עולה
לי 150 שקל:
כלומר, שאם אני
עושה ביד אני
חוסך 150 שקל.
עשיתי חשבון
שבחודש האחרון
חסכתי בדרך זו
כ-3000 שקל!
בקצב הזה אוכל
תוך שנה לקנות
לי אוטו קטן... |
|
