|
לא הר, גם לא אבן. רק פיסת קרטון במסעה אל האין.
מסגרת תכלת יפהפיה, נחלדת, מבריקה בקרני השמש שלא מפסיקות
להציף. איך שהן אוהבות את הקיץ. הים. בתוך המסגרת זורם ים.
יפהפה. ים שלא מניח לעיניים, שמקציף הלוך ושוב, שמסקרן את הלב
ולא מניח. וחול.
|
גבעה של חיים נבנית לי מול העיניים
אני צופה משמאל
אפילו את ימין לא הצלחתי לתפוס
|
המדבר, החליל והשקט נהיו לשמות נרדפים
|
חום נובע מפנים הסרעפת, ושולח נתיב מעלה, למחלקת האגירה בדיוק
במרכז המצח.
|
אני. באמצע.
שני הצדדים לא שלמים
מה
לעזאזל
|
בתוכי
פורחים עצים
נסללים שבילים
מרגליים קטנות פוסעות ומחפשות.
|
משמיים הופיע לצד שמלתי
שבלול, עדין ורך.
מוקף הוא בחום, בספירל קלציטי
שלבנות לעצמו טרח.
|
|
|
יש אנשים, לא
מבינים מה
אומרים להם
אין.
אין. נגמר. היה
אך עכשיו אין.
אם היית בא יום
שני היה אבל אז
לקחו ועכשיו
אין.
אתה יכול לקחת
משהו אחר אם אתה
רוצה אבל זה
מסויים אין.
מה רוצים שאני
אעשה?
תשאלו את רותי
מהום סנטר |
|
