|
-הסוף-
אני מזמזמת שאנסונים צרפתיים
שאמא
אהבה לשים ולפזז לצלילם.
אני מנשקת את המראה ומנסה שלא
ליפול.
|
|
|
אני לא יודע למה
אישרתי את
הסלוגן שלי על
חסרונותיו של
הנייר הטרמי.
באמת שהפסקתי
להיות שנון.
אולי מישהו אחר
כתב את זה
בשמי?
זה שמאשר את
הסלוגנים מתחיל
לפקפק בקיומו |
|
