|
its all old, yet its mine.
אז מה אם את יפהפיה עכשיו ואם הפרפרים מצייצים בשבילך.
אני יודעת שפרפרים לא מצייצים, מטומטמת, אבל לכבודך הם כן.
תתעקשי. הם לא מצייצים. ניצחת אישה חסרת כח ממילא. מרוצה?
|
אין פירוטכניקה.
אין פילהרמונית.
אין גופי תאורה.
|
לא ברור מה אני עושה עכשיו. לעזאזל עם זה
|
אני לוקחת אויר בשקיות של אשפה
קושרת וזורקת
אני לוקחת כדורים ממשחק השבת
בולעת ומקיאה
|
והאויר השנוא הזה שמפריד
ואתה שמתקיים בחיוך
גם כשלשונך אינה בתוכי
|
יש כל כך הרבה דברים מיותרים להגיד
קשה לי לעשות את ההפרדה
|
(אני אוהבת אותו רק
כשהוא שונא אותי)
|
אני משחקת עם המילים
זה הדבר שאני עושה הכי טוב
אתה טוען אחרת
אבל אנחנו כבר מזמן לא שוכבים
|
אולי תהפוך אתי איזה שולחן
יום אחד אחרי שנאכל
גם ככה אין להם כוח לנקות
|
נזכרת בביאליק שאחרי
הזלזל לא כתב
פעמיים שנתיים
אז מה זה הזמן הזה
או למה מתרגשת
ואיך זה שאיש אחד
|
נמאס לצעוק ברחובות,
את יודעת, את לא נלסון,
וכל הרפתקאותייך, תירוץ לזמן שחלף
|
חיתוך עדין במרכז
מהטבור ומטה
|
אנשים צפים ומרחפים למול עיניי
מסרבים לשחות למקומות אחרים
מחזיונותיי אחזור מלאת סיפורים
|
הבריטי הוא קולין. קולין הוא לא בחור ספציפי, תמיד יש קולין,
תמיד הם שותים קפה. בדרך כלל זה אצלי, לפעמים לא מתחשק לי
אצלי, לפעמים לא מתחשק לי בכלל. כשלא מתחשק לי בכלל החלב בבית
מקולקל.
|
ואני לא יכולה יותר להתחיל כל משפט באמצע, עם ו' החיבור שנתקעת
תמיד. אין לי קיסם וגם החוט הדנטלי לא עזר, היא נשארת כאן,
תקועה.
כמוני, בין הרצונות שלי לרצונות שלי, עם חוסר החלטיות מתמיד.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
זה שכולם נוסעים
לאריאל, לא אומר
כלום על השרון. |
|
