|
שיר גלבוע, יצאה לאוויר העולם בצווחה שקטה בסוף שנות
השבעים בלי שממש שאלו אותה לרצונה, מאז היא מנסה
להיות אופטימית, לאהוב, להיות נאהבת ולחייך במשך רוב
שעות היום, לפעמים גם בלילה.
ילדה גדולה ממשיכה להתבגר ותוך כדי כותבת..
אם היית מסוגל לראות את הצבעים
ובידיך לחוש מגעם
היית מסוגל לשמוע קולי
המתחנן למעט שקט
|
עד השקיעה
עד האופק הבודד,
הרועד
כששמש נצחית בוערת
היא תחכה לך.
|
רגילה אני להתהלך לבד
מכירה את השבילים
ואת ריחות הדרך המוליכה
אותי אל עצמי
|
מפחד יסוריהם של רבים
את חומקת, כואבת
שרה בראשם על
יפי העולם הזה.
|
אם יש בי רצון עוד לצחוק
שוב לא קהיתי כולי.
|
עטופה בקורי שאלה
נמתחה ונשרה
אל ידי היבשות
מחולו הנודד של הים
|
בין הקרעים הברורים,
בשמיים ללא הסוף
בחיינו הקודמים,
ובגלגולנו הבא.
|
רוצה לעלות אל השמש
למצוא את נפשי
לאבד אותך בדרך
כי עכשיו
זו אני.
|
אין בכוחו של ההרס
למוסס חלומותיו של
אדם מודע.
|
עם חיוך מכושף ועיניים פקוחות
מרחפת מעל כולם.
|
איך אוכל לבקש
ואין עוד סליחה
או תודה
מילה נשכחה.
|
לכשישובו
ימים רגועים
תשמעי צחוקי
מתגלגל שוב
אלייך.
|
זוהי שעה של זריחה
ראשי מסתחרר
חווה רגע של אושר צרוף.
|
מרחפת מעל פני המים,
נוגעת
לא נוגעת
נפעמת.
|
להתעלם,
רק ליפול אל הנודע
של סוף ואחריו שוב התחלה.
|
במקום כמעט נטול ציוויליזציה
על חוף ים, מתחת לעץ קוקוס גבוה,
שרוייה בשלווה אינסופית
|
אתה עוטף אותי בזרועותייך
אני רצה על גשרים של אושר.
|
ילדה גדולה
ממשיכה להתבגר
ותוך כדי כותבת.
|
איך תוכל להניח ראשך העייף
על כתפי המתנערת משינה
ארוכה וכל שרוצה היא -
לנשום את ניחוח החופש.
|
ואני אמך שראיתיך
באלף חלומותי
עדין לא מצליחה לדמיין
פניך
|
לא קיימות המילים
שלא נאמרו,
השיר שלא נכתב.
לא קיימים העדיין,
או אם כש...
ומתי?
|
בתוך ערפילי המודעות המתעתעים
בחדרים נפרדים בארצות רחוקות
מקוות שאולי תגיע.
|
ואני אפורה
מסגרת ריקה -
חנוקה
|
ואולי כשאהיה ציפור
יפתחו בפני השמיים
|
השדים יוצאים
נערמים בפתח ליבי
פורצים עליך בשאגה.
|
במילים מתקתקות
הוא משכני אליו
וכמו עכברי המלין
הלכתי. רק אחריו.
|
צוחקת אל הקושי
לועגת לצער בפניו
משכנעת עצמי שעתיד טוב יותר
עומד בפתח.
|
מתחנן למעט שקט
אתה רץ אל הים
צעד לפני צלילתך אל הגלים
אתה יודע
|
מאחורי פרגוד
בעודי מתכנסת אל
תוככי נפש קפואה
קשה כאבן
|
היא רוצה ורוצה
אבל קשה לה לנשום,
הקושי סוגר
|
בסוף היום הזה
אשב בפתח יקומי
הלא ממומש.
|
אני אשבור את הכוס
בשבילך
אם רק תבקש
|
אולי מעתה הכל ייעשה
פחות קיים, פחות קשה.
|
ואני ריקה
או אולי מרוקנת.
מותשת מכל כוחותיי
|
ראש משכנע לב
לב משכנע נפש
|
בין חומות עתיקות ובית חדש
נבנה ומתחזק שוב הלב.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
פיקאצ'ו צא!
הפודלית
והפוקימוניה |
|
