|
אושר הוא מגדל קלפים.
משב הרוח הקליל ביותר יכול למוטט אותו.
היא מתאמצת לבנות מגדלי קלפים
אבל הרוחות לא מפסיקות לשרוק סביבה.
היא מתחילה מההתחלה
וכשהמגדל שוב קורס-
היא כותבת.
כולם באו
והלכו
נכנסו
ויצאו
והשאירו אותי לבד
עד הפעם הבאה
|
יום אחד, אולי אפגוש בו.
עוד כמה חודשים
אולי אפילו שנים
יום אחד
רגיל כזה
כשיש המון אנשים בחוץ
|
כה מבולבל אתה
ואבוד
אמרתי לך כבר -
כמו ילד שהלך לאיבוד
בלונה פארק.
|
כל פעם צועקת שם אחר
איך היא לא מתבלבלת
|
והוא יילך ברחוב
מסביבו המון אדם
והוא ייראה כמו סתם מישהו
עוד אדם שהולך לאנשהו
|
והנה שוב משהו שמזכיר
סתם שם בעיתון
שמזכיר.
|
אז, בלילה ההוא
בלילה חם
מתחת לשמיכה
לא מצליחה לבכות
לא מעכלת שזה הסוף
שזו הפעם האחרונה
שאני שם.
|
חשבתי -
הוא לא כמו כל השאר
ובסוף מסתבר
שאין שאר
וכולם אותו דבר
|
|
|
שמתם לב שלפעמים
יש סלוגנים
שחוזרים על עצמם
בדף האחורי
(מתוסכל שלא
מפרסמים את
הסלוגנים שלו
[למרות שיש
מקום. עובדה שהם
שמים חלק
מהסלוגנים
פעמיים]) |
|
