|
אושר הוא מגדל קלפים.
משב הרוח הקליל ביותר יכול למוטט אותו.
היא מתאמצת לבנות מגדלי קלפים
אבל הרוחות לא מפסיקות לשרוק סביבה.
היא מתחילה מההתחלה
וכשהמגדל שוב קורס-
היא כותבת.
כולם באו
והלכו
נכנסו
ויצאו
והשאירו אותי לבד
עד הפעם הבאה
|
יום אחד, אולי אפגוש בו.
עוד כמה חודשים
אולי אפילו שנים
יום אחד
רגיל כזה
כשיש המון אנשים בחוץ
|
כה מבולבל אתה
ואבוד
אמרתי לך כבר -
כמו ילד שהלך לאיבוד
בלונה פארק.
|
כל פעם צועקת שם אחר
איך היא לא מתבלבלת
|
והוא יילך ברחוב
מסביבו המון אדם
והוא ייראה כמו סתם מישהו
עוד אדם שהולך לאנשהו
|
והנה שוב משהו שמזכיר
סתם שם בעיתון
שמזכיר.
|
אז, בלילה ההוא
בלילה חם
מתחת לשמיכה
לא מצליחה לבכות
לא מעכלת שזה הסוף
שזו הפעם האחרונה
שאני שם.
|
חשבתי -
הוא לא כמו כל השאר
ובסוף מסתבר
שאין שאר
וכולם אותו דבר
|
|
|
האם הרמיזה "שלח
לחמך" היא שכאשר
הסלוגן לא מופיע
הלחם נשרף וכל
הטעם הלך לו
לאנשהו?
חנהל'ה אופה
קטנה, יש לה
קמח, מים. כל
היום היא לשה,
לשה, בצק
בידיים.
המציאות. אללי
המציאות |
|
