|
חיי הם פאזל שלם אחד.
כל יצירה, הינה חלק קטן אשר כל חלק וחלק יחדיו
יוצרים את תמונת חיי-
את הפאזל השלם.
היבלעו לתוך עולמי...
פרח יפה שלי, הצמח שהשקיתי לאחרונה, פרח ורוד ויפה כמוהו יושב
לו בצד, צומח לו בפינה חשוכה וקטנה. עברתי ליד הפינה הזו לפני
מספר ימים, הפרח שבה את לבי.
|
ניר, נקטף מחיינו לפני שצמח...
יהיה זכרך ברוך...
|
something to die for,
i've never seriously thought about it before
|
האם אראה דמעות
אשר ימלאו אגם עם פנים אדומות?
והיכן אוכל למצוא שוב את האנשים שאיתם גדלתי,
אם יהיו לי חיי נצח, הרי שמתישהו אשכח היכן נולדתי.
|
הדהוד שמך,
רוח נשימתך,
מגע שפתייך
ורעד לטיפתך.
|
באופק,
ראיתי את האושר, אי שם...
הבטתי בו מבט כפול,
אך נוכחתי לדעת כי לא שם עלי מבטו גם...
|
רגע קסום,
השמש שוקעת,
הזבוב משמיע זמזום,
וקרן השמש במים נוגעת.
|
כששאלה אותו, אמר שאין ביכולתו לענות לה,
כששאל אותה, נתנה לרוחה הטיפשית לענות בשבילה,
נפרד בנשיקה מצמררת,
בוכיה כעת, עטופה כאב, אך בכל זאת לא אומרת.
|
רציתי בגן עדן להישאר,
רציתי להיות שם, איתך...
|
הידיים החמות התקררו,
השפתיים נסדקו,
הגוף התקרר,
|
למה לך טוב?
והאם אפשר למדוד זאת?
האם אחפש אותו כל חיי?
ואשב בחוסר מעש ואחכה לאות?
|
מדברים בשקט, מדברים בבכי,
אט-אט הגוף מאבד את רוחי.
|
מסתובב בעולם בריק הנצחי,
ויישות אלוהית לך זועקת "בי בטחי".
ובעצם הכל כבר ידוע,
יום ועוד יום שהופכים אט-אט לשבוע.
|
עטופת כריות נולדת,
את שמלתך לבד, מעולם לא הורדת..
בידי כפית זהב הואכלת,
סביב נסיכים ונסיכות גדלת...
|
הנה הם הולכים,
חבורות, חבורות...
אין מצמוץ בעינים,
ואויר, אטום בחגורות...
|
הבזק אור מגיע,
נעלם למעט זמן...
חוזר ושוב מופיע,
והפעם אפשר לראות באופק גן...
|
יש לה חיוך גדול,
פנים יפות,
אף עגול...
אך העיניים,
העיניים, כאילו מסגירות הכל...
|
שביזות תוקפת אותי...
ייאוש, הרצון למצוא את הנחת החבויה איפשהו אך לא ידוע היכן...
|
למה אני לא יכולה פשוט להיות אני עצמי ולהיות שמחה מזה? למה
הורדים היפים ביותר שצמחו לי בין הידיים נובלים לי רק בנסיון
לקטיפתם?
|
הדמעה משחזרת את בכי המתים, הרוחות שעלו השמיימה, אני תוהה לאן
הכל נעלם, איפה השמש, החיוך המתוק שהיה ונמחק יחד איתך.
|
ואני כאן יושבת, מביטה מעלה בשמיים הכל כל כך נוצץ,
ואפילו הכוכבים שעבר זמנם, גם הם נוצצים, הכל קורן, קורא לי.
גם אתה, העיניים שלך, הניצוצות האלו.
|
מלא מבחוץ, אך אם תקיש קלות תשמע כי חלול מבפנים, ריק...
אפילו האוויר לא מגיע למקומות נידחים כאלו.
צל, אין לי,
רגשות גם כן,
מחשבות, אין מה לדבר עליהן בכלל, מושג כזה לא קיים בלקסיקון -
שגם אותו אין לי.
|
הפאזל הזה מורכב מ-5 חלקים, אבל הפאזל הזה הוא קצת שונה מיתר
הפאזלים שיצא לכם לראות כל ימי חייכם, הפעם כל מרכיב כאן תלוי
באחר, גם אם הוא בקצה השני...
כל חלק תוך במשנהו, פאזל שרק כשאתה מרכיב אותו אתה רואה כמה
הוא יפה...
5 אנשים, כל אחד עם חיים משלו; בעיות,
|
כעת, הידיים מחוברות ללב, כבר הרבה זמן שאני מכחישה רגשות,
מכחישה תחושות, או יותר נכון לא אוהבת לחבר אותן אל הראש. כי
כך אני מגוננת על עצמי. אם אני לא אחיה מהרגש באופן יום-יומי,
לא אפגע, לא אהיה חשופה, אני חסינה להכל, גם לכדורים הגדולים
ביותר.
|
תקתוק שעון, הוא צועק עלי, הוא משפיל אותי, הוא אומר לי שאני
כלומניקית, שאני סתם בסה"כ עוד גוף פיזי בעולם ללא משמעות אשר
מתנודד לו בקצב הרוח... הרוח מניעה את רוחי, אני כבר לא
עצמאית...
היא אשר נכנסת אל רוחי ויוצאת בכוחות עצמה...
|
תמונה ממצלמה רגילה לחלוטין, סתם שעשועים
|
אל הארכיון האישי (14 יצירות מאורכבות)
|
|
עיון, שפצור
ומחזור הלכו
לים.
אבל קודם הם עשו
שיעורי בית
ועזרו לאמא ואבא
שלהם.
- עוד הברקה
מבית היוצר של
ועדת החינוך
הסמוי באינטרנט. |
|
