|
נגיעה קלה, תועה, ולא מכוונת, היא שגרמה לכל איבריי לרטוט
בחוסר שליטה, להגיר נוזלים אל עבר מפשעה חשופה מחיכוך מתמשך
ואגרסיבי, שופכים את דרכם במורד הפרינאום כמי נהר זורמים.
|
"אני, ששוכבת על גבי, עצומת עיניים ופשוקת שפתיים ורגליים, רק
ממתינה.
ממתינה לו שימלא אותי...
בפרץ של אדרנלין,
בפרץ של תשוקה.."
|
וככה נשארנו כמה שניות, כשידו מתפנה לעבור מבטני התחתונה מעלה,
אל בין שדיי, וממשיכה אל עבר צווארי...
|
כשהשקט רוצה לצרוח,
כשהנפש רוצה לברוח,
כשהשגרה מתעייפת מלהתקיים,
כשחלום שואף להתגשם.
|
תאוות הן כמו לבה,
כשאני הוא הר הגעש,
נשפכות בעיפרון,
חורקות על דף, צורחות בלחש.
|
הימים עוברים בלי נחת,
ובאופק אין צללית, של דמותך ששבה הנה,
נערי איתי תמיד.
נערי... איתי תמיד.
|
|
|
עקב עומס,
אפשרויותיך
בחיים מוגבלות
ביותר.
לך תיהיה מלצר. |
|
