|
מאושרת מכדי לכתוב.
מה לעשות, זה פשוט לא מצליח.. :)
היא הסיוט שלי,
אבל זה לא משנה
את היחס שהיא מקבלת ממך...
|
קשה לי לכתוב לך,
מפחד שהעט ירעב בידי,
מפחד שמבטך המזלזל, ינקב את עמקי נשמתי.
|
אבדת לבלי שוב...
וכעת פוסעת אני על החוף הארוך,
קצף הגלים מלחך את רגלי,
והשמש האדומה, הטובלת בים,
שולחת לי קרן שמש אחרונה.
|
אתה הטוהר,
והאור והתמימות..
אתה כל הטוב שבעולם...
|
מחפשת את אותו אחד אליו אוכל לדבר,
מישהו שיבין הכול -
הכול...
|
לא יכול להיות
שרק אני רואה
כמה את ריקה.
|
אני עומדת פה היום, ומחזיקה ורד אדום ביד. אנחנו בוכות.
אני מחבקת אותך ומחזיקה לך את היד, חוזרת שוב על אותם
המשפטים... מזכירה לך שתמיד אהיה פה בשבילך, גם ברגעים הכי
קשים, ואת מהנהנת.
|
מצטערת שלא ראיתי את החיים שלי עוברים מול העיניים, שלא חשבתי
על דברים שרציתי לומר לאהוביי ולא הספקתי, מצטערת שלא פחדתי
באמת מהמוות, שלא הרגשתי מבולבלת כשחמישה רופאים מטפלים בי
בחדר המיון, מנתחים אותי, מנסים להחזיר לי דם לגוף.
|
הזבל הכי גדול בעולם יוצא בדיוק משם, בדיוק מהנוף שנשקף מהחלון
שלכם, לא הפרדסים והשדות הפתוחים, הם מייצגים את מה שהייתם
לפני שנים, אני מתכוונת לחבורת הילדים שמשחקים ברחוב בחוץ,
אותם הילדים שיגדלו ויהיו אתם, העתק מדויק, אחד לאחד... והם
יהיו דור המשך לגל הזוה
|
אם היה לך מושג כמה את מכאיבה לי, היית משתגעת. היית בוכה
ימים.
היית רוצה לקבור את עצמך ולא היית יודעת איפה.
לא היית מעיזה להסתכל לי בעיניים..
|
המראה של האדמה, הטחב על המצבות, השלג שעוד לא נמס לחלוטין,
הכאיבו לי בצורה שלא הכרתי...
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
שיוולדו לך
בנים זכרים!
פרובוקטור. |
|
