|
שעתיים אחר כך יונתן נכנס, זורק את הילקוט בסלון ורץ אל החדר.
נועל אותו מבפנים. אנחה ארוכה ועצובה נשמטת מבין שפתיה. שוב
המחשב שלו ניצח אותי. אפילו שלום הוא לא אמר...
|
כמה פעמים קיבל את המבט הזה מכל אותן נשים עם רגליים ארוכות,
שלחשו לו בשפתיים אדומות כדם ובחליפת אייטיז מזעזעת שהן היו
רוצות שהוא יהיה ההתחלה החדשה שלהן?... ומעולם, מעולם, זה לא
נגע בו כמו שמרים התלויה נגעה.
|
עם בקבוק היין הזול הזה בידו, חצי מפוכח וחצי מת, הגיע האדון
מזרחי לטיילת, והתיישב על הגדר, עם הפנים אל הים. אחרי שהאדון
מזרחי כבר לא הבחין ולא יכל להבחין שהבקבוק נגמר ושהוא בעצם
לוגם מבקבוק ריק, פתאום שמע האדון מזרחי ירייה שנשמעה קרובה.
|
יהיה חבל להחריב את העיר. אשאיר אותה במקומה.
|
עידו הסתכל לכיוון של מישאל ובבעסה גלויה אמר לחפציבה: "אבל
הוא משעמם!"...חפציבה אמרה לו שיחזור לשחק עם שאר הילדים,
ולקחה את הכדור לידיים שלה. היא החליטה לזרוק בעצמה את הכדור
למישאל.
והעקומה הזאת...
|
ושוב אני מגיח, אבל ממילא לאף אחד זה לא משנה, חוץ מלנהגים
השיכורים שגם ככה לא טורחים להעיף בי מבט נוסף, או כל המשוררים
והסופרים האלה שמחפשים בי איזו מוזה אבודה, וכל מה שבא לי זה
להקיא עליהם. כמה כבר אפשר לכתוב עליי?...
|
אבא היה נחמד. הוא עשה משהו שלא ציפיתי לו. הוא הוציא את
הפלאפון מהדיבורית, חייג מספר שלא הספקתי לקלוט, ודיבר. "שלום.
אני רוצה שתי מנות של שקט, בבקשה. סליחה? כן, כן, בגודל משפחתי
כל אחת ..."
|
העוגה בתוך התנור הייתה מוכנה כבר לפני שעה, אבל אף אחד לא
הוציא אותה החוצה. גם לא האישה שטרחה לאפות אותה. מריה בכלל לא
הייתה במטבח... בעצם, היא לא הייתה בשום מקום ספציפי.
היא הפכה לרוח...
|
הוא מתגנב אליי בלילה, כשאני ישנה, מלטף אותי. נמאס לי ממנו.
וגם לא נמאס...
|
כן, אתם יכולים להיות בטוחים בזה, במאה אחוז. עוד אגיע רחוק.
כל מה שאי פעם קיוויתי שיקרה לי, אכן קרה.
באופן הבסיסי ביותר, אני כישלון. אפס מאופס. האדם הכי משעמם
שפגשתם. לפחות אני מודע לזה.
|
בשעת שקיעה מאוחרת, ישב לו הגנרל ג'ון בי. סמית' על הכיסא
המתנדנד שבמרפסת הבית שלו, והביט למרחק... הוא הביט קדימה על
המדבר של אריזונה, על מעט הקקטוסים שגדלו בנוף המדברי הזה, ועל
הקו בו נפגשו השמיים של השקיעה עם האדמה. קו האופק.
|
העיפרון לא נח, ממשיך הוא לצייר עוד, ועוד, ועוד...
|
בארץ מזרחית, הרבה לפני שהייתה מיתולוגיה, שלט מלך שהאמין
באלים היוונים אמונה אדוקה, ושהקפיד לבקר במקדשו של אפולו כל
הזמן. למלך הזה היו שלוש בנות, שלושתן מקסימות, אבל רק אחת מהן
הייתה יפה במיוחד. כוסית. שמה היה פסיכיי.
|
השיניים שלך נחשפות, אתה עובר עליי כמו על תירס חם, מכרסם אותי
לאט... לאט... זה כואב לי, אבל לא איכפת לך, וזה בדיוק מה
שמגרה אותי כל כך בך...
|
מעבר לזמן ולמימד שלנו, קיים עולם אחר. עולם שנוגע ולא נוגע
בנו. כילדים אנחנו רואים את העולם הזה לפעמים, שומעים עליו
סיפורים. היום אספר לכם את סיפורה של קיסרית היהלומים.
|
אדם מכוון, הוא כבר הגיע, השאלה אם הוא יודע מה מצפה לו?
|
מה מפחיד אותך הכי הרבה היום?
שאשכח מי אני באמת. בחיים האלה של פרסום כלל עולמי, ביקורות,
קהל, מעריצים ושונאים, תמיד יש את התחושה הזאת שהייתה קיימת
אצלי בתחילת הדרך, שאני חייבת למצוא חן בעיני כולם, שלא כדאי
לי לעצבן
|
מבין הזכוכיות דלינו טעם
דוקר, מתוק, מימי פעם
|
עוברת בין עיר לעיר
בין פנים לא מוכרות
העיניים כה זרות
לפעמים רואה חיוך נדיר
והעיר שטופה אורות
לא יודעת מה עומד לקרות
|
אני בוגדת בה כל הזמן,
מוכרת אותה בזול
רוצה שהיא תעוף כבר מכאן
לא נותנת לה לאכול
|
What can I do?
Just accept
The tears wept
|
People I know, they cease to be
What they are is what they did
What they did to me
It's not that easy to be
|
Just wait until the day, when I'll understand it will always
last a good deal of sometimes to meet up again.
|
You weren't white enough to be mentioned
As someone that your country looks for
You weren't white enough to fight for you
For the white ones they went on a bloody war
|
Sometimes I had to watch out for myself
Theives on the train, high altitude pain
Nasty mosquito bites, a fan that doesn't work on a hot night
|
Open me carefully
So I won't get torn apart
Turn my pages gently
And read on through my heart...
|
I'm the travelin' queen
Walking the extra mile
Inside this world
With nothin' but my smile
|
When money rules our little world
And people won't stop the fight
I pray, I pray, Oh my lord
Let us make it through the night
|
Words of fire,
Words of rain,
Words that say
|
כשאני אתו
הכל נהיה יותר פשוט
לא מדברים על רגשות
לא מחפשים עוד משמעות
|
שומעת בלוז מלטף ועצוב
על אהבת יהלום ורכבות
ואיני מחכה לך, אהוב
כבר לא נותרו לי סיבות.
|
עיניי הרואות
היא ניצחה שדים
ודמעותיה התייבשו מעצמן
|
בקצהו של עט, קרוב לנייר
המילה כמעט נכתבת מתוכי
מה היא תגיד, מה היא תאמר
זאת תהיה מילה של צחוק ובכי
|
אני מכבה את העולם
ושוקעת לתוך הספה
|
קפה שחור,
יושבת על סלע אדום
ומחכה לזריחה
|
לאור הפנס הקטן בידי
השורות נכתבות מעצמן
הנני כאן בחשכה, לבדי
ללא תחושה של זמן
כותבת יומן
|
בוא נשב בחוץ על הנדנדה
הלילה חמים, ופה רק אני ואתה
נסתכל ביחד על הירח
|
הסכין עברה לי בתוך הלב
וחצתה אותו לשניים
לחצי שמתגעגע אליך
ולחצי שלא רוצה...
|
הולכים ברחוב, מצב דיגיטלי
מתקדמים לאט ומגיעים פתאום
וכל כך לא בא לי
ללכת מכאן, אל התהום
|
עוד מעט אני נעלם
עוד יצור חסר פנים
|
האנרגיה מבעבעת בתוכי
אני שוב כמו בת ארבע
צוחקת אל אנשים
באה לחבק
|
משקיף עליכם, כל אהוביי
איך שעון חייכם נעצר כשהלכתי...
|
את פוסעת בפרדס
רצה וצוחקת
ועוד לא חושבת על עולם כועס
|
יושבת עם לבי בחדר ריק
רצונות אהבה עוברים ושבים
דמיונות יצירה במוחי סבים
אולי את אהובי בעצמי אכין?...
|
יש לי סיבות טובות לקבור אותך
אבל רק אתך אפשר לחיות
|
לו הייתי מעשנת,
שרשרת סיגריות
הייתה מעלימה
את מה שיכולת להיות...
|
למלך יש עוד כתר
אבל אין לו גלימה
כל האומה מסכימה
המלך הוא עירומה
|
אתה רוצה לשתות?
אולי אני אארגן לך
יין ייסורים או יין שמחה
אשרוף אותך מתחת לשמיכה...
|
ישנה בשכונתי בחורה יפה
בחורה ששמה הוא מרגריטה
|
מתחת לידך הגואלת
אני שבה לחיים פתאום
|
הכל כל כך פשוט
אני הולכת לאיבוד
כן, שנינו ביחד
וזה יכול להיות סבבה...
|
עץ שתול כמו רקדנית
אדם אורז בוץ לבנייה
ילדים מלקטים נוצות טווס
נערה רועה את העזים
הגמל מלחך את הענפים
האדמה הרטובה מלאה נמלים
|
כוכב אחד זעיר
יחידי
עודנו אליי מאיר
מזכיר שאני לבדי
|
אוזו, קילקני ועשן סיגריות
מובילים אותנו להזיות מסוחררות
וכבר לא איכפת לי לא להיות
ודי בא לי כבר לטעות
|
ירושלים מציצה לי בפינה
ותל אביב בועטת בפניה
לא אוכל להשלים ביניהן
פנימה, עמוק מאוד בלבי.
רגועה עכשיו, עוד אמתינה
ללחוש למכורתי באוזניה
עירי את, מלאת אור וחן
את עצמותיי אליך אביא.
|
מתלבשת יפה
ויוצאת אל הרחוב
משאירה
את הכל מאחור...
|
וכשאתה מחבק אותי,
אני מרגישה בבית.
|
כשאתה רחוק ממני
הכל מרגיש קרוב
|
שזה יזרום לי בדם
קפה של הבוקר
להתעורר אל העולם
וקצת להשתחרר...
|
רגע אחרי
לוקחת נשימה עמוקה
כדי לא להרגיש ריקה
רגע לפני
|
היום שוב לא אדמע
כי בי זיכרון קרירותך הנוגעת
זיכרון של ימים אחרים אתך.
|
תקלף אותי לאט,
לאט,
לאט.
חוש בעורי קורא אליך
ושפתיי אדמוניות קוראות בשמך
אחוז אותי, שלא אברח ממך.
|
עשור ויותר שנים
דמעות זלגו על לחיי
חור שחור בפנים...
אחרי עשור ויותר שנים
אחרי הכאב והסחי
הגיע תור השושנים.
|
אני נעה לי בין השנים. התנועה היא כעלה, שצמח, נבל, התקמט ונפל
לתוך הנהר הגדול והשוצף של החיים. אני נעה כעלה הזה, בין גלים
שמפוררים ממני חלקים, נעה לאיזשהו כיוון. ושוקעת.
|
צלילה מתחת למים ואני רואה אורות סגולים מרחפים מעליי ומכסים
את שבבי ילדותי שלא תחזור אלא אם יהיו לי ילדים וארבעה כלבים
מסוג פקינז. דג גדול ושמן פוער אליי פה.
|
יש לי איש שמן שיושב לי על המחשב וצוחק. הוא מחזיק שרשרת ביד,
רגוע, מדושן עונג. לפעמים הייתי רוצה להיות הוא, לפעמים בא לי
לקחת את הפסל המחורבן הזה ולהעיף אותו דרך המרפסת המטונפת שלי.
|
זה חופש, תגידו לי? עצמאות? חירות?
לא, זאת עבדות לנסיבות שאני חיה בהן. נמאס לי.
|
בקשה זו מוגשת בדחילו וברחימו לכל עורכי העיתונים, המגזינים,
ותוכניות הטלוויזיה למיניהן, ותוקפה יחול מהרגע שבו יודיעו על
מותי. זאת אומרת, אם אני אהיה מספיק גדולה כדי שייתנו לי את
הכבוד המפוקפק הזה- להודיע על מותי. (נכתב אחרי מות קישון ע"ה)
|
אלה הם עדיין, החיים האורבניים בתל אביב, העיר שפעם כל כך
אהבתי לשנוא והיום העיר שאני כל כך שונאת לאהוב.
|
עדיף שלא תחשוב שאני כותבת את זה לך.
כי אם תחשוב כך... ובכן, כנראה שזה לא באמת משנה מה תחשוב.
מה שמשנה זה הרטט, שיהיה או לא יהיה אם תחשוב
שאני כותבת את זה לך.
|
מנחה: האם זה נשמע לך הגיוני שראש הממשלה, שנמצא כעת באמצעה של
מערכת בחירות קשה ותובענית, יכול להתפנות לסדנת ויפאסנה?
סתוונית: בוודאי! תאר לעצמך את רה"מ, יושב על עשב רך, רגוע,
בין הפרות שלו בחוות השקמים, שלוו, בריא, והכי חשוב - שותק
למשך חודש.
|
השוטר: באמת? אתמול עצרנו 50 זונות במחוזות שונים, ועשינו
בדיקה אתן מה הן עושות עם הכסף. הן העידו שהן גם משלמות מס
הכנסה, על כל הכנסה והכנסה. ועל הוצאה והכנסה והוצאה ו...
|
השר: רבותיי, אנחנו מתכנסים היום בכדי לדון בתקציב הממשלה לשנה
הבאה ובחלוקת נטל המס על התושבים. מי רוצה להתחיל?...
|
טלי: היי! מניינים?! בואו, תיכנסו! בטח קר לכם, באתם ברגל?!
דלית: כן, לא היה לנו כסף למונית... אבל זה בסדר, זה אחלה
ספורט, עשינו 20 ק"מ בשעתיים...
נועם: סחתיין, אתם בטח קרועים... בואו, שבו ליד השולחן, תיכף
השף יביא לכם משקאות ואת המתאבנים.
|
קריין: מהיוצרים שהביאו לכם את "כוכב נולד", "נולד לרקוד",
"נועד לצחוק" ו-"רוצה לבכות", קבלו את התחרות החדשה- "מת
נולד"! דבר כזה עוד לא ראיתם!
|
איש 3: אחרי מה אתה צריך לרגל? אתה לא רואה שבימינו אפילו על
צוללות מטומטמות כבר כותבים באינטרנט? אין יותר סודות, הכול
חשוף...
איש 2: בואנה, אתה תמים... נראה לך שאין סודות? בטח שיש!...
|
שבדי, שוויצרי ו-2 ישראליות, שקשוקה ולזניה, סקס ונוטלה
|
רק שקט יותר ואני לא יודעת מה לעשות הלאה לרוץ או לשבת או
להוציא צלילים קטנים ושקטים כדי שהשקט לא יתפוס אותי וישתיק
אותי ויהרג אותי ואתה לא נמצא אתי שוב אתה רחוק בתוך הרעש שפעם
שנינו עשינו ביחד אהבה או מה שזה לא היה אולי רק חיבה אולי סתם
זיון
|
פטריציה: לפני שאתה מתחיל להאשים אנשים, תחשוב: מה גנבו לי, מה
הערך של זה בעיניי, מה כבר קרה לי אם נגנב מה שנגנב...
רביולי: מה איכפת לי! אני רוצה לראות דם!!!!
|
השעה מאוחרת, פנס רחוב אחד דולק. מלינה נזרקת החוצה אל הרחוב
(מצד הבמה) ונזרקים עליה חפצים שונים וביניהם מזוודה.
|
זה המבנה+ התסריט של "רדיו בלה בלה", מחזה שאני וחבריי פיליפ
לווין ונועם חן כתבנו וקבוצתי בפנימיה "עדן" הופיעה אתו. המחזה
מבוסס על האלבום בשם זה של החברים של נטאשה, וגם על המציאות...
|
Walking endless roads
Trying to find a smiling star
I've left without a word
And I didn't get very far
|
לא תדעו לעולם
איך זה כאן בפנים
לחופש אין מחיר
אבל את בשרי אתם קונים...
|
את פוסעת בפרדס
רצה וצוחקת
עוד לא חושבת על עולם כועס
את עם כולם משחקת...
|
אתה עם השטויות שלך שוב
אני רואה אותך שר לעצמך
כן, אתה כזה יפיוף
בטוח שתמיד אהיה שלך...
|
(גירסת דמו)
מתעוררת עכשיו,
מביטה אל החלון
ויודעת
זה מזמן כבר נגמר...
|
אל הארכיון האישי (178 יצירות מאורכבות)
|
|
