|
והחבל בנינו היה ארוך, אפילו ארוך מאוד, מה שאפשר לו לקשור את
ידו השניה בחבל אחר. או בלי מטאפורות-לבגוד.
עד שיום אחד גיליתי ובמקום להתיר את הקשר מהיד פשוט שרפתי את
החבל ומאז יש לי שם צלקת שבטח תשאר שם לעד.
|
"זהו,זאת הכוס האחרונה" הוא אמר בחיוך ממזרי. "שלוש
כוסות,שלושים וחמש דקות ואתה שוכח ממנה לגמרי." הסתכלתי בו,
ואז בכוס האחרונה, ואז בשקיעה הרכה, השמש טובעת לאט לאט לתוך
הרים מושלגים בקצהם והיקום הופך לצמר גפן מתוק בגוון אפרסק
ורדרד. אני מקווה שאני לא אשכח א
|
Or will I stay forever like this
Watching the sunset on my on
|
אני האור הגדול, הכחול הנוצץ.
זה שמחוץ לבועה.
זה שימכור לך ביוקר שקרים זולים,
וחתיכות קטנות של נשמה.
|
וגם כשאשכב כך על ערש דווי,
ומלח הדמעות יתערבב בדמי,
אדע שעמדתי בעוז בכל המכות,
ונלחמתי בכל מה שנלחם בי.
|
יש בליבי מקום לאחד,
והוא כמו גלים - הולך וחוזר.
ואז השני את הזמן ממלא.
אך הזמן בלעדיו לא עובר.
|
ואם חשבת שדי לי,
די מהכל אבל בטח לא ממך.
והשקט שיש בי,
התגלה פתאום כסערה אחת גדולה.
|
ואין בי היגיון.
בתוכי יש עכשיו רק שקע.
שאם לא הזמן ימלא אז הדמיון.
|
כשאשוב, הוא אמר
אנשק עד בלי די
ויחדיו נתרוצץ בחולות.
|
בצל התקווה שוכב הכאב,
ובשמש היום הירח אורב,
מיליון עומדים מול הקיר ומקבלים ת'תשובה,
|
|
|
לימדתי את שלי
לכתוב, ככה היא
לא צריכה להפסיק
כשהיא רוצה
להגיד משהו.
החבר של שלי. |
|
