[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על שיר-לי שניאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונה

לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אתמול פגשתי אותה ברחוב, את חברתי מימים ימימה. על פניה
התנוססה בגאון חבורה גדולה וצבעונית להפליא. דרשתי בשלומה
בזהירות. "מצוין!" אמרה לי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
האהבה - חינם היא
גם אם נצבט הלב
ומדמם

הרהור
"אפילו סלעים נשברים"
היא אמרה בחכמה
"ולא מחמת זקנה"
מחמת שאר האנשים

נוטעת רגלים עמוק באדמה,
ברקיעה, בהשרשה עמוקה,
בנשימה ארוכה של אוויר,
של סבלנות,
אני יודעת שאני נשארת באמת.

האבן של סיזיפוס היא בעצם הספק

לכאוב עכשיו,
להבין אחר כך

נאבקת במחשבותיי
נלחמת חורמה
בחשדותיי

לפעמים המוות הוא ברכה
ואז חיים

כשהילדה הכי יפה בגן
פגשה את הילדה עם הצמות והשמלה
היא שאלה אותה "למה,

סיזיפוס דוחף את אבן חייו
במעלה ההר עד הפסגה, כמעט.

סיזיפוס עצר בתחילת המישור שבאמצע העליה.
הוא שתה קצת מים ומחה את הזיעה.
נדמה לי שחשב על הדרך שעוד נותרה לו
עד הפסגה הבאה
שגם היא, למעשה, מישור.

כששאלו את סיזיפוס איך עמד בעינויי הדרך
הוא חייך במסתוריות

דור חדש של אלים קם,
דור אכזר ושוחר נקם,

מה ההבדל בין עוגן לנמל הבית?
נמל הבית נשאר במקום, יש לך לאן לחזור.
העוגן יסע איתך, גם אם תחליט להחליף נמל בית.

השקט שלפני הסערה
יודע שהוא חשוב
מדברים עליו כל הזמן
והוא
קדימון בלבד לסערה
בכבודה ובעצמה
שעוד תבוא
אם היא לא תתחרט.

נדבר,
אולי ניפגש
אולי נחדש...

בשעה ה-25 של היממה
אני פוגשת את אהובי


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
המחלה הגדולה שלי...

רגלי מתרגשות ללכת...

המאבקים הקשים ביותר
הם אלה




פלאפי בויז זה
חמוד אבל אולי
נלך על ביסטי?

הקופירייטר של
אלוהים מחלטר
בייעוץ למייק די
ואם סי איי


תרומה לבמה





יוצר מס' 44613. בבמה מאז 13/11/04 10:14

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשיר-לי שני
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה