|
רוב היצירות שבעמוד כתבתי בהייתי בת 14.
למרות שעברו הרבה שנים מאז, לא שיניתי בדף דבר, למעט
מספר יצירות שהעלתי בעת האחרונה.
תהנו.
התאהבה
ומאז הכל השתנה...
כמעט כל דימעה שלה מובעת גם בכתב
כל שיר הוא תקופה שעברה,
כל מילה מתארת תחושה.
עוד מעט
ניגע באור
הדף חלק
תתחיל לספור
תפוס אותי
רחם עלי
בבדידותי
נברתי די
לא אז אני לא יודעת
כבר אין לי דרך לעצור
היהודים - "עוד מעט"
התמודדתי עם זה כמו שרבים לא היו מצליחים
היכיתי ברגשותי והמשכתי בחיים
|
מעורבבת בך.
מהולה עם כל טיפה.
כל גשם כאב.
כל זרם צחוק
|
בשביל לצאת מזה לא הייתה עוד דרך מעשית
הוא אמר לה כי עדיף לה לחפש אחרי משהו עם אהבה
והפעם אמיתית
|
ועד בואה לא יתהלל.
יחכה ויסכון לאגור כל כאב.
כי מעות ליבו לא יצליחו לקנות,
אהבה ששוכנת בין חלומות ואגדות.
|
מותח
וגורר
את גופך המסוחרר.
ואני מתמלאת סיפוק
שכל כבוד בך
כבר לא נשאר.
|
שונאת שאתה לא עונה
שונאת שאתה כבר שונה
שונאת שיש כל כך יותר טובים
בין שנאה לאהבה כבר לא מבדילים...
|
ואולי רק באת להראות לי,
איך זה צריך להיות.
רק באת להזכיר.
אולי באת בשביל ללכת.
|
מלטף בעדינות
כל פחד שנוצר,
והופך כל זר
לדבר הכי מוכר.
|
מביטה לתוך סלט חיי.
תערובת לא מוגדרת
של נוזלי בדידות
עם חתיכות אהבה,
שכנראה עדין לא התעכלו
מהארוחה האחרונה.
|
חיה על דימיונות של אחרים
בין השירים מנסה למצוא תשובות
המוזיקה בלעה את החיים
בתוך המנגינה שוקעות השאלות
|
אין פה תחרות ולא אשמים
זה פשוט סיפור בין שני אנשים
אחת שאהבה ואוהבת בלי סוף
ואחד שהאהבה אותו מפחדת לסחוף
|
טועמת כל שתיקה
בין כל מילה ומילה.
להנות מהדקות האחרונות
שיזכרו תמיד בראשי
כמתנה.
|
אז למה כולם מתפלאים
אחרי שגנבו לי את הכל
שאפילו מכנס 24
מתעקש מגופי ליפול
|
חוזרת מהים,
מלאת חול וזכרונות על גופי.
נכנסת למקלחת,
מדמיינת אותך יושב מולי
|
חום שורף את עיניי
חולצה מורמת מגלה את פצעיי
כה חסופה לשמש היוקדת
הרגשת חוסר אונים בגופי רוקדת
|
היהודים
פעם אחת הספיקה
לשמוע,
להבין,
להתאהב.
ולדעת שיותר טוב מזה
פשוט אין.
|
יריתי בשמיים
פגעתי בליבם
הם החלו נופלים
מתקרבים אלי
קרוב יותר ויותר
|
פעם,
חרטתי מילים בלבבות.
מעצימה תחושות בחריזה.
נותנת לליבי לגעת בפיסת נייר
שבין-רגע מחסרת כל ערך
הפכה לכל חיי.
|
מי יבכה כשתתאבד?
אולי יהיו אלו מאה חבריך שהכרו אותך הכי טוב.
לפחות ככה חשבו.
|
התנשקנו,
למרות ההסכמים,
למרות הדיבורים,
נמצאנו שנית אחד בשני מתערבבים.
|
אני תקועה בין זיכרון למחשבה
אולי מחפשת אולי פשוט מחכה
ואולי השיר הזה הוא בעצם הרגשה
בתוך גוף שאינו מבדיל בין אהבה לחולשה
|
אותה אהבה ראשונה שחשבתי שמליבי יצאה -
אומרת שלום
פותחת ת'רגש
וחוזרת חזרה.
|
כל שנה זה מגיע
בדיוק באותה התקופה
המסלול הקבוע
אל הדוד בתמונה
|
עם הזמן הקשר נראה כנגמר
המפגשים שלהם היו כזכר נשבר
|
לבבות לבודים טועים לחשוב
שיכול האחד בלי האחר,
ואז מותחים את התפר הדק
שנפרם מכאב מייסר.
|
ועכשיו שכל התחושות חוזרות
הדם יורד מליבי כמו דמעות
והינה הוא שוב לא מתייחס
ליבי שנית מוצא עצמו גוסס
|
לכתוב בשבילך
אך להראות לזרים
להנות מהספק
שאולי תקרא ביום מין הימים
|
קוטעים אהבה לפני שהיא התחילה
בוכים על מה שהיא לקחה - ויותר על מה שהיא השאירה
כאב זולג על לחי בודדה
מלטף במקומות שפעם ידו נגעה
|
מסתכלת לו בעיניים.
הוא בטח חושב שאני מאוהבת.
זה מצחיק
איך אנשים חושבים שהם קוראים אותך.
|
כשאמות
מזל שלא אוכל לומר מילה
כי בין כה וכה
הייתי בוחרת בשתיקה
|
נזהרת שלא להחליק
פעם קודמת נשאר סימן כחול
מדמיינת אותי שוכבת על חוף
רק אני הים - והחול
|
ורק את עדיין שם מאחור,
נכנסת לכל חגווי מחשבה.
צוחקת שהסכנתי לחיות
בלי כזאת אהבה.
|
קח לי שבועות לקח לי חודשים
רק עם חסרונו פשוט להשלים
והיום שיצא סוף סוף מליבי
מרגישה פתאום כל כך לבדי...
|
הכיצד לסיים?
שמעו את דברי
חפשו את ליבי שהתחיל לשוטט.
|
לקום וללכת,
להשאיר מאחור.
גם אהבה
מסוגלת לעבור.
|
התקשרת אליי
נפלת משום מקום
שיתפתי אותך בחיי
שיקרתי כאילו שהייתי בחלום
|
רק הצלילים
נשארים בראשי,
וכשהם מתעוררים
אתה שוב איתי.
|
מתכרבלת בריח שלו
שממתיק זכרונות רחוקים.
ריחו צלל לתוך גופי
לילות וימים שלמים.
|
מוזיקה ברקע - להסתיר את הדמעות
להינתק מהעולם - רק לכמה שניות
החדר סגור - רק האור משאיר ברירה
שתיקות ארוכות - נקטעות בנשימה
|
רוצה להיפרד ממנו
אך יודעת שאמות אם ינשק אחרת
רוצה לעזוב אותו
אך יודעת שבין שפתיו תמיד נשארת
|
חוזרת מעוד פגישה אחרונה
כבר שבועיים דוחה את הסוף שכבר בא
כי אותך עכשיו אני כבר לא רוצה
כנראה בשדות של כאב נעלמה האהבה
|
ואל תפסיק לנגן לי
אל תספיק לשנייה
אל תפסיק לנגן בי
שורות של תשוקה
|
ורק השקט
מצוייר שם מאחור
מחביא אלפי מחשבות
שהמילים לא מצליחות לספור
|
והשקט
מגרה כל חוש,
מאיץ כל נשימה,
מעלים כל גבול
ונותן לחושך מנגינה.
|
נפרדתי -
שיגרה יכולה לפעמים לשגע.
לא אוכל לומר שטעיתי,
אך ריחו בגופי עדיין טבוע.
|
כשאתה הולך -
מה אעשה כשתלך?
האם הכל יעלם?
האם משהו מזה יישאר?
האם אצליח לנשום
את החלומות.
את השאיפות.
האם לכל זה יהיה טעם -
לבד.
|
תסתכל עלינו,
אנחנו יכולים להקיא כבר את הפתטיות.
כולם חוץ מאיתנו רואים,
למרות שמדי פעם פתחת את עיניך קצת
מיהרת לסגור אותם ולחזור לבועה שלנו
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
אומרים לי שאני
מאכזב!, אני
מאכזב? אני???
הבעיה היא בכם
ובציפיות שאתם
מגדלים!
יוסי עמוס חזה. |
|
