|
ילדה קטנה ותמימה עומדת לה בקצה רחוב. היא מחזיקה בתיק הגיטרה
שלה בחוזקה. מצמידה אותו לחזה שלה. נושמת בכבדות.
|
"אם גנבתי לך את החשק לצחוק או לבכות , אני באמת מצטער
את אדם יפה, זה לא מגיע לך יש בך חוכמה שמספיקה לשנינו.
את ראית הכל כל כך נכון, הקירות רעדו שדיברת או יה"
|
זה סיפור על אשה. אשה וגבר. וחתול. וזהו. והם חיו ביחד
שלושתם.
והגבר, אהב את האשה.
והאשה, אהבה את החתול.
|
"מה אתה רוצה? אני קצת עסוקה.."
"מה את עושה?"
"הכל אתה צריך לדעת?"
"התחלת לענות לי שאלה בשאלה?"
"הייתי חייבת למצוא דרך להילחם בשאלות האלה שלך"
"נפסלת"
|
כמה מכתבים. כמה אותיות. כמה רגשות לא ברורים. כמה בכי. כמה
צחוק. כמה חיוכים. כמה אכזבות. כמה תקוות. כמה הפתעות. כמה
שנאה. כמה אהבה. כמה כישלונות. כמה הצלחות. כמה אירועים. כמה
בדידות. כמה חברים. כמה מקסימים.כמה מצחיקים. כמה שירים. כמה
אהבה. כמה אתה.
|
|
|
המוות הוא
תקווה
היחידה שנשארה
לנו בחיים
ליאו האיש העצוב |
|
