[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי שימרית אבן זהבאל היוצרים המעריכים את שימרית אבן זהב
כמה אני אוהבת אותך.
כמה, אני אוהבת אותך?

זה הכל עניין של ניקוד, כל השאר - הבלים.

ולענייננו...
האהובים עליי (תמיד יש ילד אחד שאוהבים יותר:)
אם תרצו אין זו אגדה
סקס וסוליטייר
אתה איום ונורא
הסיפור שכן נגמר




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אז החלטתי לפרסם מודעה בעיתון: "דרוש כושי לריבאונד".

אהבה
ובאותו רגע אין כלום, שום דבר ואף אחד לא מתקיים מסביב, רק הוא
ואני. אני והוא. שנייה שנמשכת נצח. תגמרי. תמשיכי. תפסיקי. אל
תתקיימי.

מבחינת מרבית המין האנושי, כל יציאה מהבית חייבת לכלול נספחים.
לצאת לבד? נפלתם על הראש? מה, אין לי חברים בעולם הזה, האם אני
כל כך גלמוד ומסכן שאין לי עם מי להסתובב? לצאת לבד זה פשוט לא
מקובל. זה מוזר, תימהוני. בודד.

"לעזאזל" הפטרתי. כמויות אדירות של דם שעד לפני רגע זרמו
בעורקיי, פעמו ופעפעו במחזוריות אין סוף, מוטלים חסרי חיים על
רצפת הטראצו הקרה.

הילד התרוצץ בין ספסלי החורשה הירוקה, בורח מצד לצד, מתחבא
מאחורי עצים, לעיתים מנסה לטפס עליהם ומוותר כאשר רגליו הקצרות
כושלות תחתיו. קיוויתי שהוא חושש לחייו, ממש כפי שהתכוונתי
שיחשוש, שיפחד, המניאק הקטן.

ואולי יום אחד עוד אמצא אותו והוא יספר לי שפעם כשפתח את התיק
שלי הוא קרא שם מסמך מסווג, סודי ביותר, על איזה פאק בייצור
שלי, ועם הראש מורכן למטה הוא ימלמל שכשיצרו אותי בדיוק הייתה
שביתה של איזה אחד עם תלתלים ומאז נשאר בי משהו דפוק שאי אפשר
לתקן.

אורבני
הגילוי הבא אותו החלטתי להעלות על גבי הכתב, אותו גילוי אשר
חשה אנוכי צורך עז לחלוק עם אנשים רבים ככל האפשר ועם זאת
להשאירו במידת מה כסוד מתקתק שלעולמים ייחרט הן בליבי ובן
במחשבותיי. מה גם שאין בידי להוכיח לכם כי אכן אמיתי הוא הדבר
לכן אין ערובות לכתב יד הב

אבל אתה רק בנאדם, ומה לעשות גם לך יש צרכים, זו עובדה, אילנה
דיין כבר בדרך אליך, הולכים לעשות עליך תוכנית, אתה סלבריטי,
אתה מפורסם, אתה גדול, לא, אתה ענק! וכמו לכל הסלבריטאים, גם
לך, כן כן, גם לך יש בעיה.

אפי הוא הפריק-ווירדו של החבורה, הוא תמיד מתגנב מאחוריך בלי
שתשים לב, היום הוא לבש שרוול ירוק מזעזע וחולצת אקונומיקה.
ה-לו?! כאילו, מה

אתמול למשל, דיברתי לחתול, לא שזה עניין כל כך מוזר, שכן בימנו
מי לא מדבר לחתולים? כן, היום זה כבר עסק נדוש לדבר לבעלי
חיים. גם החתול הסכים איתי, ה'מיאו' שלו היה די החלטי.

הוא פשוט עמד שם, כאילו הוא מלך הזמן, והדקות - נתיניו
הנאמנים. מפזר אדישותו לכל עבר, נראה תלוש לגמרי מהמציאות
כאילו שבחוץ לא מתחוללת מלחמת גוג ומגוג, כל-כך בטוח שמחר השמש
תזרח ולא נמות כולנו מפצצה גרעינית.


לרשימת יצירות השירה החדשות
לפעמים בא לי לדחוף אותך מצוק.
בחיי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בנוסף לזה, עכשיו אנחנו כבר לא יכולים להיות חברים יותר כי אתה
תדמיין אותי בעירום וזה סוג של הטרדה מינית מחשבתית. אני ממש
מרגישה מלוכלכת עכשיו.

ביום שהודיעו לתמר שיש לה גידול סרטני ממאיר בשלב מתקדם זלגה
דמעה אחת על לחיה השמאלית ושפתיה התכווצו למשך שלוש שניות
שניות עד שהמליחות פגשה במתיקות שפתיה.

"טוב, תגיד משהו. אז אתה שותק? אין לך מה להגיד?" אני דוחפת את
האצבע שלי לתוך הכתף שלו בצורה מעצבנת ביותר. אם מישהו היה
עושה לי את זה הוא מזמן היה מוצא את הראש שלו מתגלגל במורד
הרחוב.




מממתי התנגדות
הובילה לארוחה
טובה?


תרומה לבמה





יוצר מס' 6149. בבמה מאז 21/9/01 7:52

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשימרית אבן זהב
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה