[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היוצרים המוערכים על ידי שמרית דגן
ב"ה



כשאני כותבת פירושו ניצוץ, שהיה טמון בי ונפוץ לאור
שלא פסק מלהאיר עד שהפך לבערה ששרפה את עצמותיי ולא
היה בידי אלא להוציאה מתוכי בכדי לצנן את גופי.

לכל מי ששאל או תמה מדוע אינני מפרסמת עוד יצירות,
אין זאת משום שפסקתי מלכתוב, אלא שאני חוזרת בי
משירי "וידוי" ומתוודה: טעיתי בחשבי כי אין השפעה
לכך שמכריי וחבריי יודעים על דף היוצר שלי בבמה שכן
מצאתי את עצמי מסננת עוד ועוד שירים וסיפורים
משיקולים אלו ואחרים ואיני שלימה עם זה עוד. לכן
החלטתי כי לא אכתוב עוד הדפיוצר זה.
תודה לכל מי שקרא, ראה, הבין, הביע עניין וחיווה
דעתו באופן זה או אחר.
האי מיייל שלי נשאר זמין ופעיל.
שתזכו ותראו רק טוב
שלכם, שמרית
שתזכו ותראו רק טוב




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הייתי חייבת...אז נכנסתי לשירותי הנשים. כל התאים היו תפוסים
כך שהמתנתי ליד הכיורים והמראות. היו שם כמה נערות שהסתכלו על
עצמן במראה ומרחו כל מיני צבעים על פניהן, סרקו שוב ושוב את
שערן.

נדמה לי שמהלכת אני בגן עדן. סוף סוף ללא גוף. שבויה במעין
קסם.

זה התחיל כמו עוד שיחה שיגרתית, נכנסתי לדירה ומצאתי שם את
חברה שלי שקועה בעצמה ובוהה בתיקרה בעצב, הכרתי את המבט הזה
ומיד ידעתי שמשהו קרה. הנחתי את התיק בצד גנבתי לי חטיף מהמטבח
כתחליף לארוחת צהריים והתיישבתי לידה


לרשימת יצירות השירה החדשות
במקום בו נפגשים שבילי ההרים,
על פסגת ההר הנישא

אכזבה
יושבת.
כי איני יכולה עוד לקום.
מרגישה כה קרובה לאדמה החמה,

ייסורים
אך אט אט ליבי נחלש,
התכווצויות החדרים לא היו זהות עוד,
השסתומים החלו מתרופפים,
אודם לחיי נעלם והחליפו חיוורון אין אונים.
ולא היה בידי אלא לפנות את החדר השמאלי.

משהו משתנה באויר
כל אשר קפא-
מפשיר.

ברגע בו ההיגיון כלה
והיצר הרע את הכל מכלה

גורל
כשגופי מתקרב לאש יתר על המידה -
אינסטינקט בריא גורם לי להרתע אחורה פן אכווה.

קול משק כנפיים
דימיתי לשמוע

ייסורים
קרה לכם פעם שקיבלתם מתנה
ולא ידעתם איך להשתמש בה?!

נפרדנו פעמים כה רבות
ומחר או אולי מחרתיים נפרד שוב.

וכעת משיודעת אני שאתה מעיין בשיריי
יודעת אני שיש כמה רגעים שחייך נפגשים בחיי

אלוהים
רוצה אני להידבק בטוב, בחיים, בקדושה, בנצחיות
מתוך אמונה זכה ונקיה,
לא לשם תועלת
אלא מתוך אמונה אמיתית, פנימית.

הגות
יש אומרים שירה.
יש ששירתם היא דבר נמוך וברברי,

ייסורים
נפשי מיוסרת.
נפשי כואבת.

אמונה
פורץ את דלתות החשיכה.
מעטים שמים לב אליו,
אך הוא ממשיך ומנצנץ וקורה לכולם להסתכל.

עיזרו לי לראות
את פניי.
עיזרו לי לשמוע
את קולי.

לקום בבוקר
בשעה קצת מאוחרת
ולקרוא עיתון שכותרתו כבר מזמן אינה מעודרכנת
כי מהבוקר כבר הספיקו להתגלות עוד 3 פצצות

לא מסתכלת מלמעלה
גם לא מלמטה
וגם לא מהצד

לא מסתכלת מלמעלה
גם לא מלמטה
וגם לא מהצד

רוצה להתקרב
להקשיב ללבך
לנשום אותך
ומתאפקת.

אהבה
לו נתת לי מעט מן הצינה והקור העוטפים אותך

התרחקנו מאוד זה מזו
לא כי רצינו

גידלתי אדם,
השקתיו, טיפחתיו, אהבתיו.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
לקחתי לידי סכין מטבח, חתכתי אותו בעדינות והתחלתי לנסות ולקלף
אותו בכוח בידי.

ראיתי ציור של יהודים עטופים בטלית, גבם כפוף, פניהם חרוצי
קמטים המבליטים את ארשת הסבל האילם שעליהם.

אדם שונא מטבעו כשאחרים מציבים לו נסיון.
הוא סוגר את עצמו ומפתח "אנטי",




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
הסבון בכה
מאוד?




בטח בכה. פעם
היה בנאדם
ועכשיו עשו ממנו
הגרמנים סבון.
אתם לא הייתם
בוכים?



תומאס, מבוא
לפילוסופיה
יודו-ארית.


תרומה לבמה





יוצר מס' 14354. בבמה מאז 26/7/02 2:10

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשמרית דגן
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה