|
פעם הייתי רק 'שמעון'.
והיה אז נועם שלי,
שהיה כותב לי ...ל'שימון'.
עד שהוא נהיה ...היה.
ולפעמים למענו
אני מרגיש גם 'שימון',
שימון-אחד.
הרי בכל זאת,
במהות, משהו פה נקטע.
ב 'ע' הידיעה.
או אז כשהשרשרת הייתה מתוחה, פתח מולי מתרס אימה, וירה את
צרורות נביחותיו. התמקדתי אל תוך פיו, אל החלל שנוצר בין
לסתותיו, ומתתי כמעט מול המחשבה על כמה אני חסר לו בפה. ריר
הקציף את זוויות פיו למכביר. אני רק ניסיתי את שידעתי.
|
ראבאק! מה כבר שתיתי?, מה ? שבוע לא השתנתי? פתאום ידעתי שאם
על הרגע הייתי נישאל: "מהו היפה והמעולה בעינוגי החיים?" הייתי
עונה: -"להשתין!". כן- כן! לא גסטרונומיה מומלצת, לא אישה
גזורה מגו'רנאל, לא חו"ל ממוטס. שום-דבר- לא! הכיף הכי ענק
כשמתים להשתין, זה ...-
|
"אני מודה לאלוקים שנתן לי אפשרות לממן את התכונה הלארג'ית
שבי..."
|
"טה טה טה טה טה טה, טה טהטה, טטטטטטט טה, טה, טה, טה". קולות
ירי מפוזמנות מפי ילדון קטן בן שנתיים ימים. מבט סתום, קשוח
משהו. ישיבת שבעה. כל הנפש החיה סביב, מכבדי המת, שמוטים
מאידך, אפרקדן על מזרוני רצפה, ירויים כאילו, איש לבית אבותיו.
|
אני מכירה את הבן שלי ואת היכולות שלו. את האשמה! את לא יודעת
ללמד את לא יודעת לרתק אותו. ללמד אותו לאהוב ללמוד. זו בעייה
שלכם המורים לעשות אותו תלמיד טוב. הוא מאחר כי הלימודים לא
מאתגרים אותו. ואת באה אחרי כל כך הרבה זמן.
|
כמו שאני מליט-פנים, בא שכן לזרוק את אשפתו. הביט לי במבט
שואל: "הגם אתה ברוטוס?" ואני כמו סופג את ביש-מבטו. והנה
'פגיון' נוסף מנקב עוד חור בבועת הכבוד האישי-משפחתי שלי.
כבודי גוסס למות. הנה קיסרות הכבוד תיכף תמות.
|
עמדתי ראיתי וידעתי: - אני אכתוב על זה ו..שיגידו!
ומה שלא יגידו? ...-לא יגידו!
|
רוסיות. סטיגמת הרחוב שולחת אותם בקונטיינרים לבתי זונות,
ובמקרה הטוב לעשות עיניים לגבר הישראלי הנשוי שנוטש את אם
ילדיו לטובת הרוסייה היפה והצעירה. האופן בו המציאות שלי קירבה
עולים מרוסיה אל עולמי המציאה ממצאים שונים ואחרים ובוודאי
מפתיעים לטובתן.
|
אני זוכר את עוצמות המשבר. אני לא זוכר על מה כעסתי יותר. על
שלא נזהרתי מספיק עם האופניים או על המורה השטינקר ש'מכר' אותי
או על ביה"ס שהחמיר אתי כל כך. אני יודע בוודאות שחישבתי את
עתידי להתרסק.
|
מסיפורי מסכת הכזבים של אשר היה, שבאמצע אקט עם שווה מזדמנת
התנשף בקצב התזוזות ופלט לה למתוזזת: "...הם לא יאמינו! ...הם
לא יאמינו!..." זה הלך טוב עם הולדתה אז של האמירה, שישראלי
גומר מהר כדי לרוץ לספר לחברה.
|
חביבי. חירבנת את המצב? מילא!
תחביא ותקבור היטב.
ואל תשאיר זנבות, לבושתך.
|
חבר יקר סיפר לי שהכל מלמעלה. משהו איתה לא היה צפוי לעלות לי
יפה, וכאילו משמים קלקלו לי את תנופת הרגע עליו יקום קשר או
ייפול כלא היה מאום.
|
אין זאת שהדרך לאושר היא חווייתנו האמיתית. האושר גופו הינו
תמיד הפאטה-מורגאנה השוכן את אופקיו.
|
הוא קם מהמזרן המעופש אל הכיור הקרוב...
לשטוף את צבע ה'חום' הסירחוני, שהקיף את אצבעו.
בחוץ, יום עבודה, מתיש וקשה - המתין לו לאיש.
|
יצא ששנינו גולן ואני הזדיינו. הוא בכיף שלו ואני מהמכות.
|
מי שהתגרה באבא שלי הסתבך בו-ברגע עם אלוהים עלי-אדמות.
סטירותיו של האל קשות הן וכואבות יותר.
|
אתה יודע שאני אלוף העולם ב...שחייה לעומק?
זה היה האופן בו הודיתי, לבושתי, כי איני יודע לשחות.
|
זמן יש, גם זירה. ללחום זכות.
אך אייך? מאוחר, - כבר אינך!
|
רף גבוה התרופף. עורג אריגת
נשגבת אישה. לקוד מח המוח.
מכורבל דמיונות עדי התפכחות.
|
אח לי. בכור אב.
בערבות ניכר,
לערבות ימיו.
ניגלה לי,
|
שפת עם-זר,
תורה תורשה.
יוריש מורשה:
|
נטשתיני. כהשמט כוס
דורכת רסיסיה לעורפך.
|
ומילתי לך: - "אהבתיך"
כמו בסלע חצובה.
אך באש אהבתי יימס
ואין עוד סלע, גם לא מילה.
אך עובדה- יש,
אהבתי- אש !
|
- וניצלת.
הן לי נשמעת בלדת תינוקת.
ודיברת אלי ובשפתייך רטט:
"תכיר לקטנה, הן אתה האבא"
|
הוא לבדו. מתמרן זמן.
ידע נעשר מרכבת מוח.
כלים נצברים אלי ארגז,
לפקודה, יחברו לו מתת
|
בגרתי אל עומק עיניו,
- של אבא שלי.
עיניים ששתקו מלראות בחייו,
כמו כבתה נשמתו - טרם מותו.
|
עלי עצב לוטפי גבעול.
לזר נגזר דין-מוות,
ב נבילה.
|
ריגושים מתניידים לאהוב-שנאה.
ובבד, באותו נשם, לשנוא-אהבה.
|
נקרב מחדש מדשדש חורים.
אפלה תעמעם בית חיבורים.
שקע תשקוק תאורת חדרים.
תקע נכמה לתקיעת זרמים.
|
איישר קוד-גוו,
אמלא אלוהים,
- חיים בי היום.
|
לגדות נהרייך אחכה. חכה.
לדוג את אותות אותיותייך,
לשזור בם מזור לסבל רוחי.
|
סבתי צד-אימי כיכבה רקעיי.
לנוף ילדותי הגיחה לפרקים.
מפלג מותניה כבויות רגליה,
כמו משותקת, כך לא שתקה.
|
לנקודת האל-חזור,
ממנו גם אם תחזור,
עדיף היה לא לחזור.
|
נעצמו עינייך לפקוח אחרות.
נעצמה נשמתך לעוצמות ה'.
תמורת תרומה לך, תמרה.
|
התסלחי, אם תמחלי לי.
כי טרם גידייך רקמו עור,
חלב עודו נוטף זווית פיך
|
מחד, מוגנטו מרחבי שדה.
מאידך, מקשה ממוקשת:
"לא זהב שם! היזהרי אשה,
מוזהב השדה. סרק יתחזה".
|
לאופקי האי-שם, נבחשת קדרה.
גב מסך ברזל יסתיר קט משפחה.
שם נולדת היא, תינוקת תתייפח.
ימי עד יאריכו, זמנים לה ייגולו.
|
אין מילים,
ב-יש תוכן.
ואין שיטין,
לבינותם.
|
ישנאו אהבתם.
נשקפו צלולים,
אהוב לשנאתם.
|
סוף שבוע של אילתי רגוע.
שלושה ילדים חברו לביתו.
שניים היו מחלציו אך איאן
היה בן חד-הורית, גרושתו,
|
אדם בן אנוש, יעצום עיניו.
מוח רואה, נטול משקפיו.
|
מקל יסעד-גוף.
מקל יחנך-רוח.
מיני-מונומנט
|
היא צולפת. ממוקדת קלע קליעה.
תטען לאחד אחרי אחת. מחסנית.
ומגובה מותן. לא מכוונת, כאילו.
יורה היא וקולעת. תרטש לביטנו.
|
"צר-לי, צרתי. לעיוור כתב-סתרייך.
בקשי את שתבקשי: 'ככה וככה'.
כיסי ארנקי, כמו כספת ליבי, לך.
עיניים הביטי, עיוורת-עברית".
|
אהבה נושנה.
תאציל אצילות.
ליחידת אהבה.
|
דם הבשר של היום.
האבן של המחר.
|
מען אכרע לך. ואקרע לך.
אבכה. אשנק את מר בכיי.
אחווה בכור אחיי, כבד לו
-כבוד אחרון
|
לכם אני, ייעודי חיי. יצירות אהבה.
חיי לכם מען. לזה נבראתי, מענכם.
חגיגות חריגיי אחוג. אמנת אמן.
|
תפשיט אותם, שניהם. אחד ורעהו.
את בן-המלך והעני.
ותיגע אם תדע... מי הוא מה
|
כנר על גג, ירכון כינור.
ינגן עצב. יבטא עמקיו.
יכולתי חתולת להט גג,
טרם יכולתי לזה הכנר.
|
נפשי תשובב, ינחמני.
לקסטת ילדותי.
|
ליום אחרון נוקף ערש מעגלים.
לחמלת ימים, חמדת אופקים.
יכלה הר עיבל, תפארת גריזים.
|
אותיות דקי מיתר על תהודת גופי,
בחרו בי לפרוט בם, לדוק פרטים.
ואני מביע בם, לאמיתות הרגעים.
ברגעי קודש, תיטבל כל אות דמי.
|
עליית מוצאי רבתה נחשלות.
מקצועות שפל, לדחק עבודה.
לנאורות הניתוק, אצדיע אבי.
אש לפידות. מחשך זמן אמת.
|
דלתותיו מתנקשות לאין "יבוא".
כחרש יסתגר איש. יחפוץ שקט.
זולים בגדיו, יעטפו גודל נשמה.
|
אנסה, לעננה אגדירך.
תכנים נירקנו, להיותך
-מרחפת.
|
נמשח גופי משמני נחיליו.
עת ייסחט, זיעתנו תינתז,
לארומת שושנת הריחות.
אסניף בושם, אלוף אליזה.
|
מטוס הווה רועש,
נוטש אלי שמיו.
ילד הווה ואיננו,
נוחת אלי חלום.
|
תובנות תמקמנה לתרבות שיח אהבה.
משם מבית האיכפת. תדרוך טוב דרך.
|
נכמש אדם כפירותיו,
סופר עדי אור אחרון.
יבקש מתקפל, לסגור
- את הבאסטה
|
אני. אני מאמין באמונה שלמה.
בביאת אהבה. נאמנה וצרופה
|
ורק יתושי דומן - ינעימו.
רקוויאם.
|
הן עדיף יושר הלבד.
מול בעין הביחד,
המשכר כל שקר.
|
נבעת לו אדם. חופן, יחפון מענה.
כלואים לו חייו. לאחת הוא חייב.
ירצה רצון. ירוץ, יתרוצץ מרוצה.
לחום חיקה, לאחרת. רק תענה.
|
עו"ד. עצת חכמים מלומדה.
יעודדו לי לוחמה עד חורמה.
חיובי אויב אפס יתאפסו, הן
מסמך עדות לי חתום כדבעי.
|
כדור חוטי צמר
דקור מסרגות
כטורו כנוע לתרניו.
|
ואת לוחשת, מסודדת מילים.
הברות מעוכות, טון נחשושי.
לייצר טקס. זמן איכויות העל.
|
איך קרץ לי נועם, שושו.
אצבעו תצליב את שפתיו.
מחייך הצדקתי לז"לי לי.
-בוזז הזמן.
|
שמחי בעיקר לעצמך.
הן אם נגזר, אזיי ראוי
שיהיה זה קודם ולפני.
|
הנה כי כן, נגשמו מעגלי חיי.
לרעות גם לראות בטוב הזה
|
עקרונות עקורי כל-עיקר
-תאשמנה!
|
בהינץ שחר
אשחר בוקר.
אבכר לבקר
את פנים עצמי.
|
לקב באושים. יקוו ענבים.
בייש אחרית, לקוו ראשית
|
חולצת חלוצת חלצי
מהדורת דור מידרדר
|
כנועי אהבה בת-חלוף,
יהפכו ידם מכף ליטוף,
כסתירה. סטור סטירה
|
נשמה
לצד רוח, כצוות יחברו
- אל,
לב מתייבב.שותת לעייפה
|
בית תפילה לך, ומניינים
מגורי המריבה מקדשים
|
הרי את מקודשת לי
כטבעת, בזו התינוקת.
|
שוב נעלם מותיר שובל.
הפכתי עוד אבן לאושרי
-מזל עקרב.
|
ירגיזו פסוק שפסק.
יתעמרו מילה חצובה.
המה, לא ילכו יחדיו!
|
מלכת שאול. במגלב מלקת נפש.
בארס תיטוש-ערש, להרס עיים.
|
נפרץ חד מסגרת,
לשבת כס משפט,
לבחון ביש כתמים
|
גלי כאבי אתגעגע, הן
שם לחוף רגעיו,
יפכו קולותיו.
|
הלא 'משמרת אהבה' הוא
-לתינוקתי
|
נטולות הנה מאום,
זולת רכש-מוח.
ריקם תצאנה. רק,
לכת-אכזב, בעל.
|
כי במכחול אצייר,
בדמיוני המשתלח,
-מעשה חליצה
|
הן שד שם, בבקבוק נפשו.
יצא יתנקה, דיבוק יתעתע.
סד ראשי יכה בו. אתעלף.
ובלבד שיצא יציל שנותר.
|
נאמן לחיישני כל הזמנים,
בי נשבע: נאמנה ואמינה!
משפת גופה אבין לה הכל.
|
שהרי כל התנ"ך
על פשוטו ומדרשים,
עומד על ביס הנגיסים.
ככל שתגביה למרומים
תרד תתפתל לעומקים.
|
אכילך. לך גב הכתף.
עד ישוב כוחך, לייצב
את פארך -על רגלייך.
|
על סף אובדנו, יאחז ויחבק:
שלם אמוני. אשמח אידי, כי
אליך איש שבע ומבין, באה
|
יחבקו אחוות אחים,
כחבק מיקשת בטון
|
לצנע לי המעטתי-קחת. אך המון.
מחולך לי. כגרגרי זהבים הצפנתי.
מזכרת אהבה לי, לגנזך מצולותי.
|
מרחף קצוץ קנה.
חורק סלט שיניי.
משק שבר כנף.
מדמה לכעורה
|
יתגסטף. נורה תטלטל
צללים, עיניים טרוטות.
'תודה, או ש...' בום
|
על מרומי הר הגרף חניתי.
לנופיו: מה רבו מעשיך ה'.
חוזה תכולה עדי מרגלות.
תוחלת חיי, יציבות אושר.
|
ואת שווה מיליון,
עם מיליון אפסים.
ומזה - אין שום עודף!
|
קח לך... אותך! את עצמך!
לשנות מזל, תשנה מקום.
למרגלות. שמה המרגליות
|
גן עדן פרטי נחנך,
בשאול חורבות חיי
|
פסל-אדם לנימיו ודוק-דיוקיו.
כפוי יוצרו. שותק עד-עכשיו.
אמת-אהבה. תיווסף קריסותיו.
תיוותר-בת, תבקש... אך-שווא
|
על כס ישפוט. דין-שבט.
בועטת חלב, תנפץ שבט.
תישחט. לשקל משקל.
|
"עד-כאן"!. מכאן ולפנים תצלצל.
נגב רגליים לשמאל-ימין. תמתין.
|
יום אחד, לערבו.
כן, לסופו של יום.
תמסגר. תקיפמו סביב.
- כרוכים ושלובים...
|
אמינה דרך, אין תועה.
עוצמת כיוון, אין טועה.
תצעד מלכה דרך מלך,
תחכם דרכי מיטב יעד.
|
ויש בנו אנו, בני אדם. לדיוקנם.
כמו מניפת גב-קלפים נבחרים.
לחשב מוח-בטן, יפרפר גם ייהפך.
מול מזלג דרכים, דרך-גורל לקחת.
|
חגיגתה נחשכה. שתיים ועשרים.
אלי-על פסגת, ה'עשרים ושלוש'.
נסיכה הייתה. עדי עולמים תהיה.
שועטת בגרותה. אל רקיע תוארה.
|
ובנועם חיות חיוכה,
של זו הקטנה.
תיפעם היא לנו
|
ינווטו משאבי למתת.
רכים בית רבן, ילדים.
מעגל יחוגו. חוג חוגים.
פרח-יצר יביט, כי ינביט.
|
מאשפתות, לקיר ביתי אישה.
רך וענוג מבטה. כתפה תפתל:
-בזכותך.
|
ונובט וורוד תקוותי,
בכרי החשד הנובר.
צומח רצון של ראש,
יד אוחזת, מגל יונף.
|
הומים בי. לרצות בה. לרצות לה.
מוחק את רעשי היום. נמקד שקט.
לאישה רק תאהב. תשתוק אהבה.
היא יפה לי. תחוש את יופיי לה.
|
אם הבנים אכן מוחה.
אם הבנים גם שמחה.
-הללויה.
|
ביש מכחול יסרסר בד.
לייתר סוגר. פס חושב.
להכיל תפארת אפסות.
|
פסיכולוג חינם,
שעריו פתוחים.
לוטף בקצפיו,
סערות חיים,
|
לגילגולך היית לוחם פרטיזן.
ניכדרת למות. ניפלח ליבך.
לליגלוגך: לזרועך כתם לידה.
שם נחדר! התהין ותפקפק?
|
מחשב את קיצי. מדדה אלי
סולם שדי. שם אכוף מעקה.
-במצפה הכוכבים.
|
מחשב-אדוני ממאן תפילה
מורד וקורס, תוכנת-הפעלה.
|
אצבע "זוכה" חשופה, תשאף טבעת.
יחליט מר-גורל. אלי-אללי: פי-טבעת?
|
בניכר של לוב, כיתת איטלקים.
יצעדו כל בוקר: 'שמאל ימין'.
קדמת גזוזטרה, לצוו 'במקום',
יסבו ראש, מעלת ילדה ישיבו,
|
ואת בקיפאונך תתייצבי אמת.
תצביעי נוקב. הנה כי כן ראו:
- מפלצת.
|
למאזן גירושים לסיכון סיכוי.
ינשא זוג, קדש נצח זר-נפש.
לעיני קבל-עם, יכריז כתובה.
בשלח לשלום, בטביו ישלם.
|
לציין נטל, כבד משמעות,
גומד כמות, הוד המהות.
-חילוט ההחלטה.
|
ובשילוש - ניטעתי בה,
קדוש קדוש קדוש.
מלוא כל הארץ כבודו.
|
התשיעית - זו הפעם.
התשיעית של נועם.
נגינת דממה תדמם.
תינגן אל תהודת חזי.
|
לכשירגע הכל,
התמקדי מוקד.
תתהי תהיות
-נפש הומייה.
|
ואת שופטת הכל. לכאן ועכשיו!
מנתצת, שורפת תמונות אהובות,
שליוו את נוף, בחירות בחרותי.
כאילו אני רק לך, ראשית אהבה.
|
אפס תיצלח, מבוך עד נבוך.
מכתש והרים, קווים לחפוף.
|
עתים, בנק תאי מוחי,
נשדד ביזת אין-מפריע.
שטרות המידע נפקדו.
לא הופקדו הם. נגנבו.
|
ויהי ערב ויהי בוקר.
יום אחינועם.
|
תמונה טמונה - בזו המילה.
משמים נברכו ב'זוג' המילה.
|
מר-מרת המזלות,
תמרמר או תמזל
|
ושוב תמונה...כמו סמרטוט ,
מתעלמים, או מכרכמים פנים .
ו...אין מתכופף להרים .
|
יבין הוא לבד.
או צוו-יצווה,
- את הזבל!
ותרסטל... יקירי.
|
לימינו עלי כירסי,
לתפילת אדוני פיו.
חנן דינך - חיים!
|
סבל ימים יעידו שנים. אם ביתי.
לנפשי נחמלת. ולוואי גם מוחלת.
|
לבין רקותיך, מוח יפעם.
חשב-מכונה. ייזום מזומן.
שקול שקל. משטר שטר
|
מתקרבת קרבות.
מקריבה קרביים.
קוברת סודי סוד,
את אמת אהבתה.
|
מגלבו של השטן. וסכין השכול.
הואילו להועיל מענך איחוי אם.
הן למזבח גמירות דעת ילדותך,
הקרבת עזי קורבנות, ביוקרתם.
|
לבחירתך אתמוך. מענך.
אבטל משקל של שיקול.
יחף אצעד רדידות מים,
צאתם קלות. לזמן קפה.
|
ילדת פרחים לי: 'תיראי'
תגיד לה, 'זר לך הבאתי'.
קט כוס תכיל, מים יזינו.
קומץ פרחי בר, טריים.
|
מדי ערב, עדייך.
לוטף את גלייך,
כריות כל אבר.
לקפלייך בינותן.
|
שנות נאמנות, שרכתי.
ליטוש רעייה.
לרטוש האחרת
|
ללחום אצא, אכניע.
איום האויבים.
-בדידות.
|
ומאום את דורשת, אישה.
מסורגלת אלי יושר נדיר.
נפסדת, אך גאה מוותרת
להתנחל לפיסת שקט, כי,
רוע אדם, ביש, יכייס נפש.
|
כמו אתמול זה היה, להיזכר.
לימי הומלסותי פניתי עדיך.
ואתה אבי תלקט כל כספים,
תרכוש מבנה. תייעד תפילה
|
אך, ומעל לכל,
לבשר יש גם נשמה...
איפה את "נשמה"?
|
אלוהי הצליפות. חץ מקשת.
המזווג תור בתורו, לזוג יונים.
תכרבל לחיקי. כוס התה שלי.
|
אעיין לעיניים. פניהם כמרקע.
זיקוקין של זכות. שמחת האיד.
לאחוות יחד, תחגוגנה העיניים.
שלישייתי, כמקשת אחים לי!
|
עוד מעט קט, כדי כמעט,
זף ונזעף לדין האגואיסט.
נכפש הייתי כמביא חיים.
לאמלל את התמוטטותם.
|
שלמה ומשלימה.
משלמת חצי
ונהנית כפול.
|
יהגה הגיון הגיגי אהבה, אך.
ילדתי כה קטנה. מה מבינה.
|
קורא לך את אופי בגרותך, ילדה.
כבר אסור לקרוא לך ילדה. שהרי,
גדולה את יודעת הכל. ומבינה ש,
ויש לך 'אבל', הוא מסייג כל עיקר.
|
אך לזה הקטן ש 'אותו' הוא מקציץ
הכל ממש כמו... על קצה ה 'שפיץ'
|
ערב טוב לך, אחות קטנה.
בשמחת בנך, נבשם זכרך.
|
ולו רק למען יימס קרחון
לגמד לך מציאות מציאה.
|
לעד אז. הירחקי. סובי מחוגת חוני.
לאמור. אשבה ואחליט: בת מי אני.
הלרק אם? מענה תתאפסי אבהות?
|
ראה עתיד, שם טוב יבהיר.
נצור את האין, חשוק ב-יש
-מען טובך.
|
כמימרת האומר: לדג
שקיבלת, ישך ארוחה.
קבל חכה, נצח תשבע.
|
פתאום נגלה לי,
הרגשתי והרחתי
את...
- דבש חיי.
|
תפתיע: כי נמלכו צוקי עיתים.
לא אוכל איש. רק ילד אוכלה.
|
יתמסר כמו קודש. עיניו יעצום.
עוצמת קרביו לגלי התרגשותו.
לשיא יתפרץ, יתפלחו הקולות,
מאורגזמות הלב, הרוח המוח.
|
כי ביום ההוא שלחני.
ריבון כל עולם. היות
אביך אוהבך מולידך.
|
להעצים רגעים. נפקחים,
נעצמים עד מוות מחשכם.
תת חיים, ולדיין לם אמת.
|
בקור רגש, בזה המטבע.
מראש ישולם. בגועל ושאט,
כאתנן לעת-מצוא, זימת זונה
|
זורמת היא עורקים. תפעיל לב.
- את לב האמת.
|
ויש את יפתי. שותקת לנדיר יופיה.
-יופי טורף.
|
ואני האחד סופר סיפור.
היה היה גבעול לדליות,
שלח ענף הוא, כל אבר.
התעבו גם הן לכל עבר
|
זמן איכות לך, אלוהיי.
אבקר, שבת לבוקרו.
אתמקד, מוקד.
-לאש תוקד
|
את מדע מקובלות. אנסה.
אך לה בעבורה, נזקנתי.
ממרום גילי, אלי הנער?
איך אמדוד? עדיף נדוד!
|
שוב, יציף בי זיכרוני.
התגודד ראש בית-אב
התייחפו, נפרש טלית.
נכרז שמם: 'כוהנים'!
|
חלופות, תלטוף תעטוף.
עת ייכמרו חמלי רחמיה,
בהיות אותיותיה אותות.
|
ולמען לא נאבד אחד רעותו,
נמצאנו מסמנים בועת יומן.
שמה יהי אשר יהי, ניפגשה!
|
לעת שוך, אשאל לה חלושות: היאך?
|
צלוף ציצת ראש,
לצחנת קטורת,
חנקת בית שחי:
|
תיפרד. יד פיה תפריח תנשק.
ויד שנייה תנופף. ודמעת עיין.
|
אוהבות העת.
אויבות ללא עת.
|
כמו בת קול, בהד שמים.
מלווה אצבע מצבעת:
'קח לך אדם,
הנה כי כן,
-שלך היא'.
|
מיכל גופי, להכיל רוח.
ניפחה, פגה לי מאיתו.
אשובה לבדותי. אליי.
אתנצל רוח, לנבגדותה.
|
כוח. גם חן לה, ל מילה הכתובה
|
חדות מיליך, חצובות.
חד גרזן. חוצב לב-אבן.
|
אם עד כדי זאת היה, ואכן!
אז אולי כנראה. שווה בדיקה:
-אני אוהבת אותך".
|
ותוותר על אהבתו, אולי.
אך לא על אבהותך לו,
על אהבתך אליו.
|
סבבתי ים-שאנזים
אווניוז ובולווארדס
קטנים הם, וודאי.
מענקי ילדותי ו... די!
|
הוא חייב חייו לחיק תושייה.
פיטרל איש יאגף אתר סביב.
מתצפית עומדו יביט חלחלה:
D-TEN אימתני ידחף גלי הר,
כדחוף אם את עגלת תינוקה.
|
נהנית? אם התענית והקאת?
פרוש כפיך וספור - את עשרת,
אשמיך.
|
שוב אחרוק-שן
אכרכם פנים,
ארקק ארק,
אתוז צד
|
באינותה, סב סביב טובכם.
לתחמוק בית, רעות זנונים.
יימח שמה, בת אלף אבות.
|
התלמד? דרך גבר ב-עלמה.
לאיזה צד של הפרוסה,
מרוחה החמאה?
חמאת החיים. לשד הנשמה.
|
באושים הם וקשים.
מטעני רסק-נפש.
אלי איש-מבין,
|
מאויים עד עייפה, אך אקומה.
כמו אתחזק, על חזי דם-פגיון.
אקום ואצדק עד אכניע: "מט".
|
איך למיליון, תבער לה השמש!
ועד אנא אני... אבער, עד מתי?
|
איתרע מזל, יתריע.
אהבת חיים כובלת,
סדרים למשק בית.
צל חומות הבוגרים,
|
יענו. בנתך קולות יגברו.
לסדן ליבי, פטיש יהלום.
-אני נשבע!
-אני נשבע!
-אני נשבע!
|
שיניי הפעם טחנו עדרים.
חצץ התבולל להתחזות.
תותחי שיערי זורקי לבן.
עיניי נחדדו נקלפו אובך.
|
קלעי-אויב, ימיתו.
בינותם כתמי-חיים.
לתמרן-בם גוף בני.
|
ואני נהג. אחכה אות.
אשתוק הגה, עת רגע.
יתארז גופי לבית הגה
|
ומבושמת היא לניחוחות,
מזלפי ריח לבית-אדוני.
|
אהבה בייסורים
-תיקנה.
עודף לה, בדמע.
|
בנועם ירפה את חושי,
לזיו חסד נועם זכרו.
|
ידידיה הדר בואכה חיים.
כלה תיחבק. תזז יפרכס.
גווילי אדוניי קופלי נשמה.
ישרוד עם. נרדף אובדניו.
|
אתגעגע חוות מגע.
שוב מגנט יחבוק גוו.
בהתדלק אוקטן סילון.
|
למנת הדבש, צוף אצפה.
תוגש מגש, מתנה מותנה.
אולי תהיה, אם-לאו ובכלל
|
שם פניה מונחי כרית.
פזורי שיער יקיפו, זר.
במוקד יחוגו זוג עיניים,
בליווי חמשת החושים.
|
רחומה הייתה היא, עיר ואם.
אווירת אויר. חופש מתובלנת.
תכיל תסכולי משבר, נשברי
ליטוף לחולות חופיה. אילת.
|
עתיד יתפלסתר עבר.
שבועה תעיד מהפך.
קידמת מוח, לשד עצמיי,
מעוצמת חלוצי חלציי
|
מעובר ושב, חולף לחלוף.
גם חליפות יחליף חליפה
|
יעופפו הן את מוחי.
-לעבד אבדון.
|
עיתות ירפה גוף.
ייחזק לם המוח
|
תרצדנה מילים לרעיון, כמבוע.
ומשפט של פתיחה דוהר לככב
|
לבד הנני. נתמכרו בי יופי התוכן.
נצבט, אשלם חצי, ליהנות כפול.
|
מלכת היופי של החיים - נבחרה.
ברוב אמיתי של רוחי מוחי וליבי.
לא נושאי פנים - לצבעי נצבעים.
פנים מרוחי פדר סומק, פוך עיין.
|
קירות יעטפו חום משפחה.
בלוקים יחברו את קירותיו.
כל בלוק, יתמנמנט ויסמל
|
ילדים לי, ילכו בית ספר.
זלעף גשם. צינת עצמות.
עייפו ערב. חוגים יכתתו.
זמן יאחרו, ייגעו ויגיעו.
.
|
הדוגמה הזו, אחי, עצובה!
האישה נהרגה, 'תה יודע...
בעל לבד מתעשת שבעה.
וניעור, לסיעוד לשלושה.
|
יפה-פיה כפייה.
וטובת לב היא,
- כמותה.
|
וליושב תחנה,
כתר-המעט.
-'אבא'.
|
כשהאדמה רעדה. ממאנת לעכל.
אתה יורד בה, תכיל בעל כורחה.
חלחלת מחילה. ידי מזיד זבי דם.
חולצתך למדף. מכתב בד ירגיע:
|
לאישה מדאז לא הייתה כוונה.
סוג של פרונקל צמח דופן לב.
גדל מבפנים. היה חזק לממנה.
|
כמו אישה אהובה. אישה לה,
כבועת שפע אור למחשכי עד.
תחשק למחדש, משמע טונים.
מתנגנים כטונות, אמת אהבה.
|
ייחדשו ימי-חלדי, ייסוכו,
חייה בחיי. דמה בדמי.
תשתכשך בריכות עיני
|
אם מוחי יפתל לה חשב.
וליבי ילבב, ילבלבו חדריו.
|
לאין סוף עונת תפוז.
לעיר ואם ידמו מיליי.
מילים. ללא הפסקה
|
מורשת אחווה תירשו,
היות משפחת מופת,
נגזרת מקרע תופת
|
להלוואי אהיה לך, טוב אבא.
כמו וכפי שאתה לי, בני ילדי
-ילד טוב.
|
אייה הפרח ופה-רך.
היכן ואיכה לא תודה,
למצרר צרות צר צורר.
|
לבד הינך ואני נשואה.
תפתיע: כן אהבתי, אך.
כאחוות אחות, לי את
|
אזכור ימייך, על רוח גבית.
נעמדתי קיסר. עשיית טוב.
נדם כל יום, חרדת רע ליל.
שם עלטת חושך במת שד,
|
באין ניצוץ תיבצר הבעירה
רק בער יצפה אש תבער.
אך אומר לגמירות דעתך:
לא אמליץ ילדים לכמות
|
הפעם.
האבא שלנו -נמוך, גם גמדי.
ואתה בני:
חזור ביתי. לחום חיקי.
|
כמו לוט המיתולוגי,
אליט כפיי פנים.
אחרוץ אצבעות, לבינותם.
אבזוז מחטף. מבט שדוד
|
ושוב צדקה, הן:
"היכן שמעת
שקונים אהבה?!"
|
כאומר: לא הלכתי. הנני.
סוף גשר-צר, שם בוסתן.
שמה, יום-אחרון. נתאחד.
|
ויהי ערב ויהי לילה,
- הלילה הנצחי.
|
רגע ופסיפס שברים ישיקו.
תחבור פיסה את רעותה,
צייר לב שבור.
עיי חרבה
|
חמישי באפריל הסתכמו,
יחדיו לחמש ועוד ארבע.
והיו הם לתשע. ונוסיף ל-
שנת לידה, שמונים ושבע.
|
הן אחיך שמו - מוות.
פקד אותי, לכרות איבר,
ואתה כורת בריתי שלום
|
מקדום אלי קדומים,
נקודה לבנה תטפס.
למן מכער אלי מתאר,
ג'לביה תעטוף ישיש.
|
שם רקיע אל קרקע ומימיו.
יגע לא יגע, ילטף. אתרפק.
|
לאימי, אשת חיל,
ידעה היא לומר:
אישה היא 'הישג'
לא תושג כמטרה.
|
אל-נא את זה תיקח לי.
- זה שלי!
כאחוזת בית. אוחזנה.
|
ערב שבת, לעת כלה ילדתי.
תעטף שמלה, יחצו שיערות.
גולת קוקיות תקשט לקצוות.
קידוש יכון. בסבב משפחה.
|
כפית קילשנת אל פה
ידמם. מאום בל ישאל,
דתך אשחק ואשתחק
|
הפגנות ועצומות,
חזיה, כדגל אש.
-'אנחנו הנשים'
-'אתם הגברים' .
|
מכנסיים לך אישה. מילא!
רוכסן קדמת מפשעת, גם!
אך אבוי, ולו בדיחה תציעי
לשיפלך, לוט אישך -שמלה.
|
ובית הלבד,
עד עדיין.
עומס את
-נוכחותי.
|
אישה מתחקרת לו.
מפוחד יגיב לה כ...
-שוטרת.
|
ובין עיים קולות רכים
ואין יד תדוג עוללים.
..תרבות של פנאי,
- כאילו.
|
עלום לי, דבר אחרי מות.
במת עולם תתייתם ממני.
נכון, יבכו ארבעה. ואחת
תירק. עוד אחת תדשדש.
|
פה תגור. תקים את מקומך.
עוינת אותך בכורתי. וותר!
תבליג עוכרת, תצדיק. הרי,
אתה הבוגר, היא רק ילדה!
|
אש אישתי. אם בית. אם ביתי לי.
-אשת חיקי הנצחית.
|
כל רמ"ח איברייך,
כרומח לי, להכניעני.
יחברו שס"ה גידייך,
אש-אישה, לשסות
|
בבועת הריק, נבעט כדור הבדולח.
שרביט יצביע. ישרבט אל קו סיכום.
|
למדה לשאר-רוח תרומם.
לשנס אומץ, לאזור ולומר:
-סליחה.
|
כחוני יחוג. יעגל גוף.
יסתגר, ייצנם ייצמק.
יישא תפילת משאלה:
|
צולח הצלחה. זעם נהרות.
דוחפות הן, בשטף זרימתן,
אל הבלתי נודע, שמפתיע.
עיתים בתומם יעמדו מים.
|
לעדר אדירים יתהדר.
יתפשר, פינותיו יעגל.
עד ליבו. שם לב-ליבת
- מהות הישות.
|
לנועם גם כנפיים!
הישיקם אלי...
-וינשק לי?
|
הן רוחי תרחף לה ביניכם.
תיזון היא ותרווה - מנת נחת...
|
ואני רואה את בכייך
מלווה את אדי הכאב
המיתמרים מעל ראשך
ואני מקנא לבכייך.
|
זמן מזדמן הזדמנות,
אני מזמן אלי שוב ומחדש,
את משאבי הנפש מאת החירום.
להתייעצות דחופה. מתבודד מרצון
|
תיגב לי דמעה, מען,
אראה גם-חיים. נכוחה
|
סבוכה את, מתומננת חבלך.
בסיכוני נשם. מחוצלת גוון.
היא שוקקת לך אימא שלך.
תיעור, תירה ידיים, תושיט.
|
נושא נס היה. מטיף בשורה.
הורים: בנות, לברכת האבא!
תהיינה הן לימין של תמיכה,
עת זכר יזדקר, סבב פרסה.
|
ואני רק תיבת גוף תמימה,
שאתם נאמנה. מסע חיים
|
מסתורין קלסתרך, ירתק.
טפחיים, יעיקו לכל טפח.
בכל אמירה, תייתר חשב.
דמות, חכמה של שתיקה,
|
הבט, אם זכית, לפני המנגן.
איך רוכז ועוצם הוא עיניים.
חרושי קמטים, זעים כמיתר.
נעצמת רוחו להשכין שלמות.
|
בפקולטת הכבוד,
איבדתי אותם
|
ספר ימים - שבעה,
ספר שלוש.
סופר שנים כל השנים.
ויישאר לספור - 'שלוש'.
|
נכבסים לבקרים מכנסיי.
על מכלול כיסיהם. נרקן
כל כיס, יתמלא ויתרוקן.
חליפות יתעתעו בי כיסיי,
|
ויאמרו אנשים: לאחד ממאה.
יענה דל קולי: חשכתי המאה!
|
לא היו הן מטרה, כי
כמענק נמטרו מטרות.
|
ואני, תוך עמי אני יושבת.
הייתי למרגלות, דשדשתי.
לטפס תחנות ביניים. מזיין.
|
איכה אשחזר. לדל מיליי אנסה.
יעידו הן למקצת, לאמת חושיי.
ניצחתי. הן אמרה היא כן. אני!
זכרתי לה לצוק עתים. מוזהרת:
|
ירקן הוא. אך 'כאילו'.
מלחמת אחים נכונה לו.
שכבת הפחם השחורה.
ספוגת טעמי על. עניות.
|
תצטחק לי נפשי, תתענג זכר.
איך התהפכו שם כל יוצרות.
הן היה זה 'הוד רומו הקבלן'.
שם מלכתי, על פי נשק דבר.
|
נחבלו ימי-נטישתי,
חמוש כל-חמישתי.
באין דלת תיפתח,
לאין שולחן שבת
|
שהרי יעקב במשפט יפה הגדיר:
"ברחל בתך הקטנה" כנף האמיר!
|
מגדלור. שם של קטע חוף.
אשרף איש-ערב, מתקנסל.
לשררת תפקידו. מתאנגל.
למבטא ערבי יטעים מילה.
|
ואני אוהב בך את מה שאתה,
ואת מה שאני בתוכך
|
בשלות נמסה בידי בוסרות גופי.
ניעורנו כמו מנערי ראש. לומר:
"טוב, איפה היינו" תכפוף דף.
|
לביש בושתו. איד של חגי.
ראש שמחתי. נכשל בכורי.
מהיות מנצח. גיבור ילדות,
|
מסורגל ישר. כי...
רק שם. תסתכם
-מהות הווייתי
|
אצבעותיך על רקותיך, בהן
ועם מה שביניהן, עשית הון.
לא גזרת קופון פיס או לוטו
גם לא ירשת נדל"ן תלפיות
|
טיפש יביא למיטב צי ספינות.
ונוכלת תדאג ל ...מי המצולות.
|
כי אי-אם תכיר לוולדים שתשריץ?
ללא גבר זקוף, התרפק להעריץ?
אי-גבר לא ייעור בוקר ליזע-יום?
אי טוב-חיים באין אדמה לפריון?
|
ושוב למחדש אתמסר עוול.
תנצל למתנצל, על לא עוול.
אתעקש לחזות איתה חזיון
כמפיח חיים בגועש תמונה.
|
עשרים ושלוש. גילך לעת העכשיו.
עשרים ושלוש כמספר מתלווה לי.
יום בו נולדתי. ובכלל מה הקשר?
|
הם שלושה. כבר גלשו גילם.
לימים, היו חותמים על פחות.
חדשות בקרים שלג אשתקד.
ייפרשו ייטיבו ספסל, לשבת.
|
מקק מותז מוות, יהפך על גב.
-שווה!
|
מרחוק אור ירח כבה.
יללה, נשאה אשכבה
|
ולא-היה, כהיה. יקוטטו
את ייתרת נשמתי
|
יעף אטה מיטתי עת אפוש.
אייחל נשיקת-יניקה על פי
|
עייפתי לשמוע איך 'אושר' מפרשים.
ולא אתיימר. גם אני... בכשל נידונים.
אך מוזמן כל אחד, להביט אל פני.
האושר נסוך, כש... אחינועם בידי
|
כבדו אותיות. הקיר מט ליפול.
דיפלומטים, דופלו מט-ים
- יכפילו פנים
|
כלוא גווי, סורג רגלייך.
נשפדים אלי לוח חומך.
מטיח בך. זעם הר געשי
רעד כל. רגע תינתז בך,
|
אתרצה אליה אשת חיק. תתכבד.
אחשוק לה. אגעגע רגעים עדיה.
יחרקו שניות כשנים. אתמגנטה.
אל חן חיוכה, לצחוקה גל יגלגל.
|
שם צפויים לאידי
- אחוזים שניים!
ואולי אללי
...עכוזים השניים?
|
שתשיאני אישה לנגיסת תפוח.
מעץ הרצון או עץ הדעת.
שאינו יודע לרצות,
אינו יודע
-לדעת.
|
"גולן", אני מכתיב מארח:
"נחזור אמש. כל תג מחיר.
הפסלון ההוא, זה נועם בני".
|
.עיתות עטייך, אאותת.
אשן. עדי אש אישון.
אישונייך ישננו אש.
|
קורס את תנאי הסף. מעצם גיל. הן
הקדמתי מידי לצעירותך. התודי?
אולי גם אני נושא את חיני לפנייך?
קצה חוט מרצד אל מול עינייך, הן
|
נערתי ניברקת את נוכחותי לה,
להבעיר בי את מנועיי הכבויים.
ולך תודות אמת, לבית שוקראן
|
אקום מאת ים-דפים
כבדים המה עמוסים
הועתקו בם משאי
|
וליבי כבר פועם בה,
שישים כל דקה.
|
לסוף יום, לתדע:
גורל, אם ניגרל,
מפלט זמן יחבק.
|
לטוב שחווינו, נערה.
נשובה, יחדיו נחבר.
לקצה חוט, אז ניטש.
|
אלי משאית, שעטה לראשך.
לשנות את צבירתך. לנשמה.
ואני, שב מידי יום וקובר לך.
|
יפת מראה,
תיבחן ל-
תואר יופייה.
|
הצווחה שפילחה את תנוכי,
עודה תהדהד תהודת מוחי.
איומה. מעוכת בליל מילים.
אני מחזיר לה צועק: "נופר"!
|
גאה, אדגל בך.
לרום תורן ספינתי,
חבוטת שירטוני הזמן.
|
ותמיד.
יש לך עוד מקום,
לעוד זיכרון נוסף
|
בני כלבה יחברו אמת.
ב - G יומם, מקדש יבואו.
|
ניכזבתי כזב אמת.
התאכזבתי לטובה.
צ'יזבט, ניצח מקור
|
מעווית אופניך, היה לי ברור.
ראשך, אופן וגלגל המשאית,
נפגשו לחלקיק, לתלוש קווצה.
|
נחשיני. אלי דלת אגיע.
לרחבת הול הילה תהל.
תיצמד כנף. תימקד כף.
לחוג את חוגת ציריו,
|
אקלוף אספסוף,
פליט אלי מפלטך,
אטהר אל תומך.
|
תחבק לו אהבה. תאמר חנוקות:
"זו מחמאה. אני כל כך אהודה!
האיפוק והשקט יחבקו לי אמת"!
|
אקדים דקה לך. פה אעמוד.
אתפנה פינתי. אזדכך זכרון
-קורבנות הישרדותי.
|
אקדים דקה לך. פה אעמוד.
אתפנה פינתי. אזדכך זכרון
-קורבנות הישרדותי.
|
הן יודע כל מבין ובר-דעת:
ארנק לו לכיס, כמו בדיוק,
שארנק לו ללב. וכספת לה
-לנשמה.
|
יבקש רק את קט-מקדשו.
לפתחו יישול נעליו. ייקוד.
אל פני אהבתו
|
תאנים לי במקרר ביתי.
ואני נוצר לם זכר אבא.
התחבבה עליו התאנה.
בכפו נאחזה לו. בוצע.
|
תר מזור. מעין שורת רגעים.
פורק ומפלל, לממצא מענה:
אם אכן, היכן ובמה, עוויתי.
אזי, עד אז אודה קבל: אכן.
|
נרתע להגזים: נקוב אתה.
הן אתה היודע תמחיר,
אתאים לך בכל מחיר.
|
ה'רק' שלך, אשת חיק.
זה 'הכל'- לשד כל חיי
|
בדרך כל בשר, אני
שולד את בשרכם.
ואני חש, זורם את
-עורקיכם.
|
זוגיות טובה,
-כמו זוג כריכות לספר.
ותוכן הקשר,
-כמו הדפים בין שתיהן.
|
תסתכל בניין. דוממות אבניו.
תראה בו רק את יופיו, לאכן.
לא תוכל געת שאלת מהלכיו
איך נזרמו שלבים, את מישכו.
|
אודה, כי ניקרנת לכפותי.
שחפנו חשמל להתרעד.
נרעדו אצבעותיי לטופף.
|
כמו קלפים חפוסים,
- חיינו. נטרפים לשלוף,
- קלף מנצח.
|
קראתי עיתון על הרג ברשלנות
הורה הניח אקדח לשידה. לרגע.
בתאו מבכה הוא את ילדו. משלם.
הוא יושב לא רק שבעה. מי סופר?
|
ולתומי רבותי!
למרבה ההיסטריה.
החזרה ההיסטוריה?
|
נעמת לי עד מאוד,
מנועם עד אחינועם.
למן הרגע נרתקתי
לדעת זאת לי, שלי.
|
נפש חפצה תגשים מאוויים.
תותיר חלום יתום. לשקיקה.
|
תתעלם. למחרת, תטיח בו שמיכה.
יום. תדלג היא עליו, תזרוק פרוסה.
כחוני שעיגל. מלך כנוע עד קנוסה.
- אין אחרת.
|
אם בנות תקונן גוזל יונה.
תרוצץ משען כרצוץ קנים.
לחוות יום באופק רד-ליל
|
מוטו של: 'איני שותה קפה!
כי למפרע יודע אני. זמן לי.
לא יהיה לי... להשתין אותו!'
|
"תספרי עד עשר" היה אז ביטוי.
שקיקת זמן. נוחות חוויית אישה.
תערוך חם שולחן מטעמי כבוד.
תחלוק גוף מיטתה, תרומם נפש..
|
על חרטום קרוז, אתקרז:
-אש!
|
העיניים לא משו, המבט בוחן:
"אומר אדוני ש...גם אני עצמי,
-מראיין את אדוני."
|
הן מחד בת נעוות מרדות.
למאידך ככה תגדל להיות.
בת אביה. תנטור כל אימת
תאויים. אשת לפידות אש.
|
וגידים נדרכו להידרך
וכף יד נפתחה להילחץ
וצמצמי עיניים הבזיקו,
כמו אומרות: שמע ישראל...
|
גחלים לוחשות לא ילחשו אהוב.
רק אש תזדרד לאין סוף. תיכון
-לאהבה.
|
ירד עם. רודד כאפס אספסוף.
לאמור: לסף סנטר יותז ראש.
ולבית מוחי, אחדד ביש-חזיון:
"אישה נכרכתי עדי תכריכים.
|
ארור אב. יימח כל זכר.
לפרוטות תפרוט היא.
למפרט ערש: ארס הרס,
לפרוט מיתרי בשר מעיו.
|
יוקרה תמדוד לכם זמנים.
שאון רסיטל, כרסיסי טל.
אבא לה, יאותת עיתותיו.
עת אני לכם, לאחוזת בית.
|
שמה. במצפה הכוכבים.
כחוזה, ארכן מעקה.
אראה. ארעה את כוכבי.
|
מנגד עוללה. תתנגד עלילה.
תמה וברה. לאביה נבראה
|
מר גורל שלחני עדיך.
ארחם, הן 'רחם' שמי.
|
עד עכשיו, אצרת קיטור תוך דוד חזך.
ואתה מעבה לו וכמעט מצית בו להתפוצץ.
בדרך הזולה לאין יותר לה, רק שברת מראה!
נבהלת. לא את מחירה נבהלת. לרסק דעתך
|
אוצרת קדרות בחושך עד.
לעצום את עוצמת הכאב
|
עמוס לעייפה. נחזק מטרה.
בשממת חיי נאות מדבר לי
-ילדיי.
|
אחד ידרדר דור. לשלושה ייתמכו.
יורדי שאול ישאלו ה' זמן שאול. כי
-פרח פרח.
|
עיניים אבקש.
מסך ריסיה תרומנה,
כלוט תוסרנה לגלות.
שקטות שתהיינה.
|
יסלים איסלם, יטמון נשותיו,
נקיון בישול ולשלשת ילודה.
חושך נולדה, ולוואי אם לאו
|
והם עדיין על מקומם - מנגנים
מצולות מרוץ המוות מאיימים.
הפכו הם רקע, רקוויאם לעיקר:
|
הוא בוקע. אין צליל יתריע.
הוא סתום-אף. תימעכת קול.
איש אלוהים יכריז, יסלסל,
יכביר שם: ואללה או-אכבר.
|
ואני חווה מניין מחצית.
מתקרטעים קטעי חיי,
תיפתל דרך. עדי מלך.
|
רוחות מלחמה כיוונים תתערבלנה.
אוויר צח נחרך מאת ריח השריפה.
תיכון אמת מלחמה, באין מי יפייס.
ואחד לא ינחש: למתהלל אם יפתח.
|
שדים מבית אופל יבעיתו לילותיי.
יאחזוני רפוי נטול כוח,
עד שמות יתעמרו בי.
יפחידוני. יסעירו לזעזע.
|
מחבל חנק לטבורך.
הצילי, אם רחמניה.
שלחי נא אליי...
-חבל הצלה.
|
הוא היה שם. ניצל לנצל.
חצה להבות תופת. לופת.
את חוד הקולמוס. ינחיל.
שואת עם לנהי. יד מזיד,
|
אחת התנסיתי. כסות,
שמיכת נצח, לאהובי.
איבר, נטשני שותת.
חושך, נרדף צלמוות.
|
שניים מחשבים שקר
מותר הלבן. לרגע רוגע.
לעמעם מפץ לב-מוח.
חורך השחור דף-לבן.
|
אל שטר פתוח שהותרת, הנני.
מלא בו את תכניי עתידי עמך.
זה מקרוב, עמדתי דרך המזלג.
מוזהרת ביש קצה ורסק מצפן.
|
ואולי זה הכל. אחד על אחד.
סנדוויץ' התרעלה, בל יינגס.
והיא נשמטת כוח, או יכולת.
לומר: אבי לי, נזחחה דעתי.
|
טפלה תפילתי, הן
שועה ישועה
ישהה השעה.
|
פלט מוחך יחייה אחריך.
יהמה אדם, יעלו על נס.
מפת ארץ תעקץ נעצים
|
תייתר אשדים לכבות.
ינסו, עד לא יוכלו הם
-לאהבה.
|
פרחים יוורידו ניחוחות,
יבקעו את נחירי נשמתי.
|
מבוע יזין נחל,
נחל יחבור נהר.
ינהרו אלי ימים.
|
תנצח עד ינוצח.
עד אבן דרך,
תדרוך סוף.
|
אחת הלב. לשניה כל השאר.
לעת אשריש בה לנטוע לשד,
בדמיוני תהי היא. אין אחרת,
|
מצוות גישור חילחלה אלי-נפש.
להפשיטם שניהם מרובד-רפש.
קליפות-כעסים למלחמת כוחם,
לשמש שתי עיניי למצגת מוחם.
|
בוקר שבת בבית התפילה.
חתן יחוג את ברכת אדוניי.
יעלה תורה למצהלות שדי,
יסעדו מצווה. יקדשו שמים.
|
בצוק אונה, יאונה-רע.
כקדושה, עונה מעונה.
|
לחלוק תעטוף.
ובחלקת לשונה,
תחלוק רגיעה.
|
ודם דמעה אקיז-קסת,
לחתום עיסת נחתום.
|
נמחקה לה תקופה
קץ עידן הטעות.
|
לשפלותך אישה. צלם מחק פנייך.
איכה העזת. נחשפתי מתלוצצים.
משפע ברכת-אל לי, מתנות מתת.
נשדדה מאיתי ידיעה. זוג הורייך,
|
בגב כפותיה מזוותות אל פניה.
תפחד. תליט אויב פניה מפניך.
|
דומם דמיון דומייה.
ילד קט: 'נקמת טלה
-עוד לא ברא השטן'.
|
אהבי לאישך מיטיבך. הניחי.
נפשו תגעש עליו את עולמיו,
ישוב יתכרבל ערב. לשקטיו.
|
הטועים לאהוב,
תועים גם תוהים.
יאחרו הם לדעת.
עד כמה ניצלו,
-מצל האימה.
|
ועתה, נועם עובד
אתה - נועם אובד.
|
אידיוט הדיוט. יאכל ויעכל עוד מנה:
"איכה הייתה לזונה, קריה נאמנה?"
|
"אתה רואה את מה ש... אני רואה?"
נבעת מקוריות לשאלה מתנפלת.
יסמיק הוא. ימתיק חיוכי הסכמה.
|
מזויפת. מתחחת עד תחת.
מתנתקת. לאינה מתחברת.
תשקר היא. חששי תגובה,
לאמת אולי תזעזע. תירתע.
|
על גחון תזחלי, תוך קש תתפתלי.
תתמקמי. ראש תזקיפי אלי טרפך.
תוך דומיית החושך, אין עין אדם,
תכישי. כמו לא היית כאן, תיעלמי.
|
אלייך נאות בנות, ביתי שלי.
נסיכת-עד, ממלכת כל הוויה.
לתסמינייך אסמן עתידות,
לאשרר מקובלות המקובל.
|
מקומי הוא ביתי. מקדשי.
מעון יראתי. תוך דופן חזי.
- בית ליבי.
|
ואני כבול לקדושתך,
ברצועות של תפילין.
|
ל 'יד-הגורל'. גם פה-לו:
"כרם אתה. עינב פרייך.
ענבים ל-אחת,
באושים לאחרת"
|
אם בית לו, רעיה. לנצח חיקו,
יאהב לה. לכתה שבי מדבריו
|
אילת רק-קצה,
מורגנת אכזב
- לדרך עדיה.
|
"אנשים יש. למטרות תשתמש.
עצור מהתעמר, לבל תתקוטט".
|
בעוד מיליונים של מילניום,
יזומנו וימוזמנו פינוקי-הזמן.
אך, לא תהיה שיחה שתזמין,
איש חבר ל...חברות.
|
האם ככסיל הלך לטבוח, לגדוע שורש עם?
או מושכל - היה, זורם. מסתלבט - הוא לאלוהיו?
אין מילים לכתובים, לא מפרט מחשבת ראש.
אין גם מפרשים - כתשובה. מי אתה אבי - אברם?
|
לנפשך כה חפצה - מים.
יד ענוגה לברז-נפש.
לעונגך ילדה - תשלטי.
|
ואנו מרימים להם לחיים האלו.
את החצי הרטוב!
- לחיים!
|
והלא רק 'כתבת'
ועוד לא יבש דם-הדיו
וקטפת בטרם 'חתמת'.
|
איך ש 'בגד' הפך לסתם חוט.
ואיך שבשר רך - משופד ומפורזל,
- או מצויר לנצח.
|
דומה שאחטא בניסיוני לבטא את שאני חש לאימא, שעיצבה בעבודת אמן
נפלאה את שעומד לפניכם: נער בוגר, אוהב ומעריך, החובק אותך
לאמור: ברית עולם אהבתנו.
|
'עבודה בעיניים' לעיוור בשניים,
-כמו חטא גדול לאבינו בשמיים.
|
כי מעוצמות הזיכרון הזה, את נבנית.
בערכייך, באישיותך, בך.
-בצלם האנוש שבך.
|
להתכרבל עם זוגתי.
להתמסר כבשר כנוע
- לשולחנה של קצבית.
להשתייף לחום לח ומציף,
להיסחט בתזזיות פרקינסון.
- "סתם" - של ... 'עוד אורגזמה'
|
כשאני לבד -אני,
בחברה טובה.
הכי טובה.
|
לפיכך. ואשר על כן. ואף על פי.
ולמרות שזו קלישאה מזדיינת:
היי את! כי גם אם תהיי בודדה.
תצטרכי לאהוב את עצמך ללא מילים.
-שלמה ובהשלמה.
|
אשפע מרחוק רוך פיטמתך.
אך כסף מיטיב קר כמו יקר.
וכיסופיי הן לך. לא לכספך.
|
אל הארכיון האישי (21 יצירות מאורכבות)
|
|
זרע - השמפניה
של הטבע!
זוזו לסטרי
בקמפיין החדרה
אגרסיבי |
|
