|
 דמעה על גיבורי הילדות וההתבגרות : פנחס שדה,מאיר אריאל,עוזי
חיטמן, נעמי שמר, אריק לביא, ויקטור פרנקל, ענבל פרלמוטר, חנוך
לוין, שולמית הראבן, נתן יונתן, משה שמיר , אלישבע גרינבאום,
דליה רביקוביץ' אפרים קישון, אהוד מנור,דן צלקה יוסי בנאי וכל
האבות הרוחניים, |
 263875264
   
אכלתי לחם מעט.
אהבתי נשים אחדות.
קראתי ספרים אחדים בלילה, לאור המנורה.
אינני יודע היום יותר מאשר ידעתי.
עירם אצא מן העולם, כפי שעירם אליו באתי.
פרופורציה - זה טוב לכולנו.
חיים שדה - משורר וגאון.
קרני השמש הדביקות מזמינות את הנערות לחשוף זרועות, חמוקי בטן,
ריכוז הצעירים מזמין את סוחרי הסמים האפרו אמריקנים להציע את
מרכולתם, החולצה של צ'ה גווארה מעין פורטרט שחור על רקע אדום
המרוח לכל רוחב חולצתו מזמין ניידת להיעצר ולנעוץ בילד מבט
חשדן ,
חופש הדעה,
|
תקשיבי לי בהמה את הרסת לי את החיים, עכשיו לא מעניין אותי מה
האח שלך אומר...
|
אני סוהר פשוט בכלא איילון, הסיפור הוא לא עליי, אבל מה שאני
הולך לספר לכם יהפוך לכם את הקרביים, ישגע לכם את הורידים
וירעיד לכם את כל אמות הסיפים, אני כשלעצמי אוהב מאוד את
כבודי, ואנוכי ועצמי מסכימים שאין כמוני, ואני משוכנע שגם אתם
תחשבו כך ,
|
ביקשתי שישלח לי מלאך, סימן, משהו. החורף כבר עמד להסתיים,
מעבר לחנייה שם שיחקו תמיד כל הילדים הפרחחים של השכונה כדורגל
כבר נראו חרציות צהובות נאנקות בחום המפתיע שנפל עליהם משום
מקום, אני נאבקתי בחיים
|
עידו היה ילד בעייתי ואימא לא האמינה לי כשאמרתי לה את זה. הוא
היה ילד שמרטיב במיטה, בעל התפרצויות זעם (לא שידעתי להתבטא
ככה באותם ימים או מה זה בכלל להתבטא), והייתה לו בעיה נוספת
שהיא חשובה מאוד לאז ורלוונטית גם להיום - הוא היה מכוער.
|
כן, אמרתי לו, דמות רקע צריכה להיכנס לפריים לפעמים, גם אם
כולם יראו את הכתם שהיא משאירה מאחוריה, שחור, לא אסתטי, ומרוח
על הקיר.
|
אני מישיר אליה מבט שמתאמץ להישאר יציב. "שירלי, אין פה כלום,
אבל יש פה הכול, כאן מוכרים אהבה, מדודה, קצובה בזמן, לא
בלעדית ויקרה להחריד, אבל... אהבה."
|
לבנות
והאין בכל בניה הרס?
כמו הגוף
|
בבוקר
תיזהר מהבטחות הציפורים
הציוץ הוא ניגון מופקר.
|
ואל תבכי אלא אם
ואל תבכי אלוהים
אבל
|
אמרנו לבן והרעשנו
אז שמנו צלילים.
|
מאגר של בכי כבוש
וחיוך נחוש
במועדון התחנה האחרונה
|
את הלב חשים
ברגע
אוורירי
שלא לומר
חולף
שמרכיב את הרגש.
|
הגוף האהוב במיטה מתפתל,
להחזיק מתאמץ
עוד בדל של חלום,
השעון מצלצל
תחתונים היא לובשת
כשאור מבצבץ בחלון.
|
בניינים גבוהים בלב המדבר
אברהם - היית מאמין?
|
רק אל תשכחי לי את שעת בין הערבים
צבעי לי שמים אדומים
לטפי אותי ברחמי שעת חסד.
|
שנקרא שמך מלך
עת רוחי בך הופקד
מאסתי כבר בחיי-הלך
אולי תורי בתפארה?
|
חשבתי על אהבתי אליך
שמתחזקת ומתעצמת
|
נכזבת נכזבת בלוז
במבטים מצועפים
להתיש את הגוף ללא הרף
מלאכים של נוסטלגיה
עליך נוגים
|
וכל המחשבות שוות
המוח חיה קומוניסטית
וכל האהבות עולות
כשהמוזה חיה אסרטיבית
|
חשבנו שנרקוד עד שיגמר הצד בתקליט
(הצד גמר אותנו).
אח"כ רצינו גם את הצד השני.
|
כואבות העיניים מסך מטושטש,
הידיים שמוטות, רפויות.
אלכוהול בורידים, סיגרייה אוחז
עשן מסתלסל ועולה.
|
מנגב את הלחי וחוזר
אליך
מולדת אהובה.
|
אוקטובר מחבק
ונדמה כי כולם נקבצים
כל השנים האבודות
כל האהבות הישנות
|
רציתי לחבקך ולהתריס
על כל השנים
על כל הגברים
שלא יהיו לך
|
אין ספק שרוח קרירה
שבעורף נושפת
תיתן השראה
|
רצה רציה
יקירתי
על פני ימים רבים
|
ולא היית פאסיבית
גם לא השתתפת
וכלל לא היית שם
בכלל.
|
לפעמים הלהבה
רק מציתה סיגריה
וכבה.
|
עליך אהובתי הרחוקה
כשגבר עורג
אליך או לעצמו
בועל ואת צועקת
באהבה או בתשוקה.
|
סובבת הנפש אלפי פיתולים
על ציר אספלט
שחור,
מנומנם.
בנחל בוקק היא איבדה בתוליה
מול הר שהכול כבר מכיר.
|
ומספרת עליו ועלי ועליה
ועיניה חומות נבונות
ואני למולה מתמלא בדמע
ואומר :
"יאללה, בואי,
נזוז"
|
באצבע משחקת
בלחי גורדת
מבט מזרז לשעון
|
זה הזמן הכתום
והזמן כמו החול
בין רגליים נצרב
זה הגוף שנשחק
זה הסוף של הכל
זה שונה מאתמול.
|
ואת שבנחלתי
הכי לי שורש אהובתי
אבוא בך
אודה יה.
|
אתה זוכר?
היינו ילדים של שמש
קמים כל יום ב16:00 ומרגישים הכי חכמים.
|
כל שיכול אני לומר
שגם לדברים
אין תשובות
אליי.
|
כמו שדמי הצונן מתחמם
לא לבד - הוא נזקק לסיוע
|
גבולה המזרחי של המולדת הקדושה
מחביאה עוד פנינים של פעם
שלט גדול טוען שצו המדבר
הוא לכבד את האדמה.
|
והפתח קמץ
והשורוק חלם
והפכתי סגול
כשהלב נפתח.
|
ומי שפורש לצד
ראוי שיניחוהו לנפשו.
|
העיריה סגרה את האירוע
אורות הכרך
בחלומו של איש אחר.
|
מחשבות רוחשות
אלוהות ומשיח
מול רכש נשטף
בשקיעה של זהב.
|
וגם בבטון מזויין
יש מלט שוקקת שנכבשה.
|
וגם הגופייה
בוערת בכתפיות
מבקשת להישמט
|
מסע לאחור במנהרת הזמן
בטן אל גב מהנדס...
|
תפוס פיקוד
והמילים למרותך יגיחו
מחשבות ממחשכים יבליחו
השדים יסתדרו בשורות וטורים.
|
"הומופוב" מסנן כשאני מתרחק
הוא שתה
ועכשיו הוא מזיע
|
הם נוטשים אותך
הצופים בבית
|
כך
או כך
השירה
מתה
ואני משורר מיותם
|
המדבר לא נגמר
וכלום לא בטוח.
המים אוזלים, הגרון מיובש.
הדהוד צעקות לא נשמע,
אז אין טעם.
הצעד, כפסע, נראה מיותם.
|
אל נקמות אדוני ממעל
ים המוות מלוא האופק
וכמה חם
הסתכלתי
והכול קפא.
|
התגעגעתי לעונה
ערגתי לתחושה
כאבתי כמיהה לבלתי מושג.
|
אדם זקן באמת מה יש לו בחייו
אני ממשיך מולה משחק אסוציאציות חולני
אני רוצה למות היא עונה לאקונית.
|
אני אצבוט
את נשכי
נתנשף ביחד חזק
|
יום אחד הרבצתי חזק בבית הספר
ויצאתי עם אימא מכה
קראו לה מייד לבית הספר
והזמינו לה גם משטרה
|
נוגע,
אוחז,
מגיבה,
מתקשחת,
זה כמעט מתבקש
שאכתוב עכשיו תחת...
|
הלילה הוא לילה
אני זו אני
ולי אמא אחת-
אדמה.
|
ואולי יש לה שם ילד
ואולי בקצה האפל של העיר
|
גברים נותנים לה
איזה אומץ
להזיז את החזה
להיישיר מבט הוזה
|
הבל הקורבן הראשון
רוקק דמו באדמת הגן
מול שרירי פניו המתרפים
של אחיו הנרגש
|
ואין כאן אשמה ודוד נגד אמירות ערכיות
לשדר תכיפות ולהביע צורך זה הכל הכל באחריות
|
ידובר על גבולות
יוזכרו ימים מימיים ומתחלפים.
|
בהלכך להתחמש
קחי בחשבון
שאנשים וולגריים
יאמרו
שהלכת להזדיין.
|
הילדה של החלומות שלי
ממיסה אותי במבטה
ואני לא נוגע בחלום
וכבר הכתה בי היקיצה.
|
המקום של אמך
אינו נפקד
גם בסיטואציה של עצב.
|
על הערעור ויתרתי
בבית המשפט של הנשמה
יש רק הזדמנות אחת
|
חי בין שינה לשינה
בין סיגריה לארוחה
|
כשאת המציאות
עין בעין רואים
מגובה הקרקע פורש בגאון
הנשר נחת.
|
הוא לא ידע את שמה
זה היה רק חפוז מדברי
|
כששני הרים נפגשו
היתה מהומה בשמים
|
ים של געגוע
נחלים שוצפים
פצע
שבלהט נפתח.
|
לא משחרר
לא זורם
לא נסחף עם הזרם
|
ניתן לזהות את מות הצבע
תוגת המלודיה
עם בוא שקיעה.
|
ישנה ונצמדת
כמעט מדודה
היא יפה וחובקת
שנייה אבודה.
|
ללא - לאנד מעושנת
פה ושם רווייה
בבוקר משותקת
בערב הזויה.
|
לא היית שם כדי לאהוב
לפחות לא אותי...
|
לא מאולף
שורט על הדלת
פוגע,
מציק,
משתדל להעיק
ולא מסתכל אם נופלים מסביב
|
דחוף אותו
תן לו לחלוף על פני הראשון
לגלגל את השני
ולפרוץ קדימה
|
ואין תסכול באין מרמור
מדבר מלוא העין
נתחם בקו שמים
זמן מדבר
|
החוץ הופקר לכל הרוחות
רבי קומות הבליטו חזם מול רקיע
מזגני הבתים נהמו מונוטונית
כתפיים דחפו קדימה
|
זה מתחיל תמיד מחשבון נפש,
שנמשך לתענית
|
וכי יתכן אחרת?
בבליל של אינפורמציה
מבעד לאוושות הקשר
|
ואין על מי לסמוך
ואין עוד מלבדו
|
זה סימן ששקיעה שתבוא,
תערטל.
|
נוסע אליה אחרי הכבישים
היא מצאה אמתלה
כזו או אחרת
|
בודד בטוקומן
ימים חמישה
תנ"ך לעייפה
מלכות יהודה
כאבי חורבן.
|
טורי מזרזת
אותי לפשוט מכנס
כי גם מקלחת שבחוץ
לא חשופה בכלל
|
ובסוף זה נפל והבנתי
טיטי תמיד תתאמץ
זה קשה לקבל
אז מיאנתי
אך טיטי חוותה את הקץ.
|
השבוע שב החורף
מכה בבניינים
את כל הכעס שצבר-בקיץ
הוא התיז----
|
הגבירתי מגדיר לו אותו
ולא אותך.
|
מול כל גל התנפצות ראשונית
|
חיוך נבזי בבוקר
גנב של רגעים
בתוך התיק בחשת
ומצאת גלגלים.
|
ואין מי שישמור על המורשת
ומסבירים לנו
טוב לא לעצור מלכת
ומזכירים שוב את טובת הפרט והאזרח
וההיסטוריה משוכתבת על כל מדף.
|
יונתן לומד לשחק עם העיניים הכחולות
מבטים צידיים
חדירות עמוקות
|
אך זה בסדר יקירה
גם לים כשנמאס בחוף
הוא נסוג בשפל.
מתי תבוא עלינו הגיאות.
|
ממגרש הכדורעף המאולתר
מתעופפים
זונות וכדורים.
|
מורא הדגים הנשלקים
צבע הדם של המים בסוף היום
|
ובסוף מסתבר שהכל גמיר
אהבה
ואיבה
נשיקות
סכינים
|
שיניים של שום תלויים במרפסת
ירח נסוג בתנועה מכושפת
|
בצאתם מבית האלוהים
אחיי מציתים סיגריה מקומית
ושבים לבתיהם הלטינים.
|
כי אצלך כבר אין כלום
ובדלת דפיקות
פחדים או ממתקים?
|
ימים של חום,
ימי חוסר שקט
הלכנו לשתות, ופחדתי לבד
לחזור לעצמי
למיטה הדוממת,
ממך רק ביקשתי
עוד קצת..
|
בארבע לפנות בוקר
מתמוטטים על מזרונים.
|
אני משורר במחברת כריכה קשה
מאלתר
קטעי שירים
זכרונות
מחלטר פחד מוות.
|
נוסע ביום חם ואביך
הראש כבד, הגוף-גם הוא
|
דוד טרור קפץ העירה
אוטובוס, שניים, מי סופר
המצלמות מבזיקות
אולפן הרדיו בגל פתוח
|
אני ואת,
נולדנו מתאווה,
התקיימנו מחיות,
מתנו מרוע,
אני ואת.
|
הרבה בנשמה מעט בגוף
כשהגשם נופל עליך
בעיירה קטנה
ועל שפתיך חיוך חצוף.
|
כי לאונרד כהן
נשמע הכי טוב
בשעות הקטנות
|
הלילה היה מנומנם
ושינה לא באה.
|
יד נשלחת לליבך
ופותחת אותו לרווחה
|
נבחרת התחנה
בישורת אחרונה
ולא תמיד זה מפתיע
שהאל מבחירה נעלם.
|
לכוון את האקורד שיהיה עמיד
זה לא עולם התוכן שלי
|
הכלבים החלו לנבוח
בשלוש לפנות בוקר
סבי בחלומי הופיע
וגם אהובותיי הנשכחות
|
לפתוח את היום עם שורות
שמתחילות בפעלים.
|
אין דאגה
רק געגוע מלנכולי של סתיו
לפנים שעוד לא ראיתי.
|
צעירים על ספסל
במסך הקטן
(קטן, קטן, קטן)
בהו בסצינה במבט משועמם.
|
ירח שייט מעל האוקיינוס
ניסיתי לספר על ים אחר
על קרע חיובי.
|
היה לה שם של ירח
בוהק גם מתוך השמש הגדולה.
|
עיניך
כלי קיבולת
למעינות תשוקותיי.
במבטך
שני קוים מקבילים
לניאריות משקמת
טעויות גוף,
כלי קיבולת.
|
איך פתאום לילה גז
הכרה מעורפלת
סביבי אנשים שורשים,אדמה
|
והאל רחוק
אניגמאטי ומתוק
וכבר איזה זמן
שהוא לא עונה לי
|
אין באפשרותה להרגיש
או ליצור
א ו ת י
בוורסיה שונה
|
רוזט תולשת כפיצוי
שערות מלחייה
מכה על חזיה
מת לה הפרח השחור
|
עילפון היכה בעיר
גברים פשטו חולצות
בסלונים מיוזעים
נשים עטו גופיות נוטפות
ומבט מתריס
|
סביר להניח שהוא מחזיק
מחברת ועט
מחפש מילים במבט בוהה
|
עוד טיפה יוצאת מגלון חיי
מעגבת ציר אחר
פורקת סיכה נוסטאלגית
|
והאיש שהיה לה כסלע
צלל אל הים ונמוג
השנה שעומדת בפתח
הכפור שחונק בגרון.
|
מי כמוך בגיבורים
שמשון
בדידות תמידית.
|
נכנסנו ביחד, סירה רעועה
מהמזח ביקשת להפליג
ואני כמו תמיד מגדה לגדה
רק לוקח, אוסף ומוריד.
|
ומשבחים את משקלו ומקצביו
אך מנידים בראשם
על שתייתו
מוסריותו
על ידועתו בציבור.
|
הגשם הדק שזלג היום
טפטף לו מכח האינרציה
של שלהי אוקטובר נפשי
|
בקצב חיים מטורף
נותר רק הגעגוע
|
זרועות שמוטות
עוד בדל סיגריה
השיר הוא טוב?
השיר טרגדיה
|
מנדוסה ואת ואני
מול בתינו יזרום פלג מים
כלבים שעירים
שולחנות מעץ
וניצוץ שחוזר לעיניים.
|
השמש הלכה ואיש לא כיחד
וירח קטן בשתיקה התמקם
החול שוב שקע
המדבר התנמנם
ובניין שקרס
והמון מתלהם.
|
לא החלפנו פרטים
כי לא היה מי שיבטח
ומה שבטוח
גם לא הייתה אבטחה.
|
ביעד ההוא לא עמדתי
כלומר, היעד נותר עומד
לאחר שביקרתי בו -
הצלחתי.
|
אני בדור שיכול לכתוב
כן,
עניינים זורמים
ושייך לדור אחר
שאותי לימד
לפכה.
|
המילה החוזרת
בעיקר פאסון
לעיתים אינהרציה
זה ישוב
כל כמה עמודים
לא מבטיח
שכל זה אומר משהו.
|
את הטיפ תשאירו לעצמכם
אני לא כולל שירות בשירה.
|
וכמה יפים הפרחים
בלב הגנים הבאהיים
הייתי מביא לך את כולם.
|
ובאותות ובמופתים
זוהי
המילה הכתובה
שלא נאמרה
ושנכתבה
בצל בכורות הרוגים.
|
אז שכחתי ולקחתי
מכל מכמניה
ולגמתי, רוויתי
ממיץ תשוקותיה.
|
היום הלב כבר לא דופק, ולא רוצה
|
ברגעי העצמי
בנקודות הלבד
דמותך עולה
|
והחום עולה
אחרי
שהגשם ירד
|
סלחי לי מתוקה
אני רגיל לשבור שורות.
לפעמים מוצא את עצמי כותב
לך
|
ניסיתי להסביר על רגע מזוקק
מול ים המוות,
כשהרגשתי חי
שעות של שקיעה ואת לידי
על רגע של חסד
שלך ושלי.
|
אז נועה מכנס מורידה
בתחתון היא נשכבת לנוח
שיערה הכתום על גופה מתבדר
ושינה מתגנבת למוח.
|
באמצע הסצינה
רחוק מסיום
הנר שהכנתם
עדיין כבוי.
|
אינני זוכר לך מבט אריה
את לכל היותר
נמר של נייר.
|
היה שלום גמד מוכשר
ותודה על כל גול.
|
הארס נטף מן הפנים אל החוץ
אך ברק העיניים נצץ
וזה לא בראשי
זה קרה למולי
היא רצתה שאלגום מעיניה
לבד.
|
בג'אנוויל שבדרום
מרחק שעה נסיעה מסאן פרנסיסקו הברזילאית
עלתה פביאנה לאוטובוס
ופשטה חולצה.
|
ג'ז שרמנטי
במבט נוגה
בהתייחסות מכירת ערך
שלך
ושל אחר.
|
והדרך לא דרך
הבזקים של תקוות
|
ניסיתי ליצור סטנוגרמה,
ממש תעתיק מדויק.
עיטרתי אותה קצת בדרמה,
פרסתי אותה עד לדק.
|
כשקרע האצן הראשון את החבל
האספלט נסדק מהחום.
|
סוגר את עיניי
ברגעי האושר
בנשיקות המתוקות
|
השתוקקתי כל כך לכיסוי הלבן
והדם עוד שותת בינתיים
וכשיד שלחתי אחר חטף
ואני מחפש עוד עדיין
|
מי שמפרש את זולתו מכיר
טעמו של כאב בהתנכרותו
|
הימים ימי סמים
מנער עלים בדירה קטנה
בערוב היום
דוחס בתוך נייר את כל הפחדים
נושם מלוא הריאה לשיכוך כאבים
ולקשת ממתין
|
ספטמבר יורד על העיר
אלוהים אני עוד פה.
|
18) אח כמו לוט הנמלט מעיר סואנת
19) ואישתו נציב קרח בחום של סדום
20) וכולנו מיוחדים
|
היא לבשה כחול
התחפשה לשטן...
|
פושק את שפתי ערוותה,
נהנה להרגיש לחלוחית.
"תבוא תיכנס כבר אליי"
גונחת,
אני מחריש.
|
אז טס אל ביתה מוכה חרב,
מלטף שיערה החלק.
ונושק לגופה הלבן,הרזה
ולוחש לה מילים של קרבה.
|
וזה שלי
התנגדותך-
ורצוני בזמן
להתגונן.
|
נשבע.
חרחורי נשימותיך
המתרגשות
ממגע קל של לשון
בתנוך
עזים היו באזני יותר
מכל הסתננות נועזת בעורפי.
|
יכול להיות שנווה המדבר
היה רחוק ממה שדמיינתי
ולכן בדרכי אליו
אבד לי השביל שבחרתי.
|
מכשירים מניחים לסוללות
והאוזניים כבר שנים
לא חשות
הבל פה נושף על תנוך
או גוף שחוכך גוף.
|
היא הייתה מוסווית
ועירומה
ותמיד במרחק של נגיעה
(וכמה שהמרחק קבוע
וכמה שהרצפה והתקרה)
|
מה ששנינו לא ראינו
(וכל הקהל כן)
זה שברגע המסירה
את בהית במאמן.
|
אין חלוקת רכוש
יש חלוקת עצב
|
וניתנו הסברים,
טענות.
מלמלו
נמסים השלגים
|
היה לילה אחד
שהלכנו ברחוב ההוא
זה היה לפני שהייתי כותב
|
ולפעמים יש קארמה טובה
כשנובמבר עושה צעדים ראשונים
|
כבר אין להבה
רק ים של גחלים לוחשות
|
לא תמיד היא פחדה
זוכרת
היו גם ימים אחרים
שהיתה על הגב שוכבת
שגופה התפתל
ריגושים.
|
את לא תוכלי לאהוב אותו
הוא לא משורר
|
רציתי שתבואי אלי פשוטה
ללא מחשבה בלי ערפול נשימה
|
לוויין חרוץ
מביא לי שידור
של שתי נפילות
ליד ביתי
פינת יהודה הלוי
שדרות קאסם.
|
ואוהב גם אותך כרגע,
לפחות לעוד שני עמודים.
|
ואומרים לי הרבה
שיערך,
עורך,
חיוכך,
משלימים לי משפט שנקטע.
|
מגולגל וחביב
או צהוב בבקבוק...
|
השנים עברו היא יפתה
והגוף הבשיל
גברים בה חשקו
נערים השתטו,
|
כך את יפתי
משתמו הריגושים.
|
ונכון, את צודקת, היו פעם מים
ומה שנשבר הן ניתן לתקן,
אך הפעם נדמה לי
מעבר לאופק,
השמש תשקע
תלגמי מאחר.
|
כולם בסדר כולם.
והר של שקרים בעורף.
|
מעבר לעצמי יש לי נקודת התרווחות
צל קטן מאד
|
ליד פרוסות הדמעות
בין שיני הזמן
בואי נשים זאת על השולחן.
|
חתול רחוב
וכלבה מוכת ירח
לקראת סוף אפריל
|
ביי ביי ליידי
וסטיל, בהצלחה.
נגענו באותה גברת מתה
(ההיא שנתנה לך את הענף)
|
תגידו שלום למרקוס
האיש מסדר הכול
סמים מקוק ועד מריחואנה
בנות מבנגקוק ועד לאתיופיה
עשו כבוד למלך הבלקון.
|
הייתי מכיל את כל הכעס שבך
לולא היה הדבר
מעורר תגובת שרשרת
|
הקלף מנצח אז איך אתה חש?
לא מותש
לא מוחמץ
לא מחמיץ פנים.
|
ומצמיד שפה משתוקקת
שפה בועלת
|
חיוך של מליון דולר
הקורה קצת רועדת
היו היו כאן פעם לבנים
|
השנה לא אשעה למצולות ים
המבקשות אל קרקעיתם
את חטאיי שותתי הדם
השנה אשעה.
|
אימרי שבין שדייך אמצא נחלה.
שבין רגלייך אמצא מחילה.
|
ובאותות ובמופתים
זוהי
המילה הכתובה
שלא נאמרה
ושנכתבה
בצל בכורות הרוגים.
|
התרפסות שכזו משוק אחר
ממזרח אחר
בשפם מרוסן
של עמים
שרק כך
מסלסלים
את שנאתם
|
מפיחה בי אש זרה
ההבנה האילמת עינייך.
|
שואה לייטס בישראל 2003 כי אין לי דרך אחרת
רושם במשמרת את שלושת ההפסקות שלי על היד
יום טוב ליהודים להסתובב עם מספרים על הידיים
שואה לייטס.
|
היה לי מה לומר
המשפטים התנגשו
הרגשות התנפצו
והמחשבות ריחפו מעל העננים.
|
במציאות המטורפת
והשגרה ששוחקת
|
אז השיר הזה מצריך
קצת כינור
אבל כזה שלא יצמרר
קצת פסנתר
אבל תוציאו אותו מעט מהאיפוס
הוא לא מכוון
והוא חולה על
שחור ולבן.
|
מילים עם סיומת זרה
פיתוי, קסם
ועין ממזרה.
|
על יצועיי ישנה ונשארת
רוצה כבר כל-כך שתלך
והיא בשלה עקשנית, מסתובבת
לשווא מנסה
להצית את הנר.
|
הוא ניגש וקרע מעליה
מכנס וחולצה בפראות
וזרועה הדקה מלאה בדקירות
ולבה מרוקן ודהוי.
|
זיעה מתחככת בגב
את פוצעת תפוז בסכין
|
תעצמי את עינייך,
דמייני, אשה
|
נופלות הטיפות על הגוף העייף
נהג המונית עוד אדיב במפתיע
יש פצע בלב שכבר לא יתאחה
זה בוקר כזה שמקשה
וערפיח
|
בציפורן צבועה לק אדום
מזעזע
גורדת מכוניות מטונפות תשוקה
|
בתאורה כתומה מבעד לוילון
מזיזים פועלי שכר המינימום
המזדקנים
את השלטים
רפסודות העץ
ולעיתים מסננים קללה ברוסית
וסיגריות
ורוקקים ליחה
|
בתוך הביצה הפנימית
השוקעת
אמת מבפנים
מפציעה
וזורחת.
|
אז יצאת מהבועה
שלום לך בקעה
להתראות לשקט הטוטלי
לנוף המנומנם
|
שבין השתיקות
והאמירות
שגם באלה השחוקות
אתה מסנן אמת גדולה
|
"ותשליך במצולות ים כל חטאינו".
|
ישבה היא בוכיה
בלילה
דמעותיה מזליפות קוים מקבילים
על לחייה
וכל אוהביה ורעיה היו לה לאויבים.
|
דופק חיוך, פותח קצת את החולצה - הוא עבד קשה בשביל הלוק.
המאפרות השלימו מצידן את ההופעה עם סומק וג'ל במעט דרמטיות
המתבקשת לגודל האירוע. הפסנתרן - איש שפעם ייצר מוסיקה והיום
מחלטר מול כל המדינה שירים בשני אקורדים - פותח בנעימה,
הפאניקה רצה לך בעיניים.
|
זה קורה לפעמים כמו עם מכונות המזל הארורות האלה שאתה מושך את
הידית ואז יש צלצול בעיצומה של אקסטאזה וסקרנות המונים אתה
מגלה שאתה מסמר הערב ואז נופלים המטבעות ואתה בתוך ה"מאני
טיים".
|
לילה. לגיטימי שיהייה לי קר, נכון? לגיטימי שהיא תתקשר.
לגיטימי שנשכב.
|
יום שישי בלילה, האוטובוס נכנס למושב אביבים הנטוש. החב"דניקים
השאירו עוגות, וארגזים של תרומות שאספה בני עקיבא, הקייטרינג
הצבאי שהגיע באיחור שלח את כולנו להסתער על האוכל. אחרי הנסיעה
לכאן, אחרי הטילים ויישובי הרפאים שראינו בדרך, כולם מבינים
שהפעם זה רציני.
|
אז מאיר אריאל בהופעה אחרונה בהחלט שלו שר "knocking on
heavens door" בית אחד באנגלית בשביל הרפרנס ובית בעברית בשביל
החוויה.
|
"תלך, תלך, אתה לא בנאדם. אתה יהודי, מחונך, קצת צרפתי, כמו
בשייקספיר, לא רצית להגיד לי מה אמר לך החבר שלך, אבל אני
יודעת. אני שמעתי, ואני רוסייה! ר-ו-ס-י-ה ויותר טובה מכל
הרוסיות!"
|
"התשלום הוא חודשי" אימץ רוי את הטון העסקי שלו מחזיר לעצמו
מעט מביטחונו העצמי, את מקבלת 8500 דולרים לחודש, את עובדת כל
יום משעה ארבע בצהרים ועד לבוקר שלמחרת. במקרים חריגים תוכלי
להתחלף עם לורי העוזרת שנמצאת פה בבקרים.
|
אז עכשיו אני יושבת בבית קפה קטן בניו הייבן, הפסקה של חמש
עשרה דקות ואני כל שנייה מסתכלת על השעון לראות שאני לא חורגת.
אחרי הסצנה הקודמת שטד עשה לי לפני חודש כשאיחרתי בדקה, והדם
הסוויסאי שלי הציף אותי שכמעט צרחתי עליו בחזרה מול הקהל
המנומס של ייל.
|
דוד טופח לי על הכתף "גבר, מה שתרצה, אבל אל תשכח את החברים"
"בטח" אני טופח לו בחזרה. "בדיוק כמו שהם לא שכחו אותי בשנתיים
המחורבנות האלה".
|
"תראה" הוא אומר לאחר פרק זמן ארוך. "יש שני גישות לכסף, יש מי
שיאמר לך , כמוני, ש50 דולר זה כל מה שצריך בשביל להיות מאושר,
אבל צריכים תדירויות גבוהות של התנועה"
|
בקיץ 99 קנה לי אחי דיסק של להקת אבטיפוס, הייתי מתעורר בבוקר
עם "במורד הגרון מתחלקת מועקה" ניסיתי לנחש מיהו לעזאזל אותו
עכבר מרחוב אילת 6, זה עם הרגש שזוכר שפעם היא הייתה יפה.
|
אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
|
|
קרבי זה הכי,
כואב...
-אחד מפאלו אלטו
שלא מבין למה
הצבא לא אוהב את
הסלוגן שלו. |
|
