[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שמעון פיטוסי
דמעה על גיבורי הילדות וההתבגרות : פנחס שדה,מאיר אריאל,עוזי
חיטמן, נעמי שמר, אריק לביא, ויקטור פרנקל, ענבל פרלמוטר, חנוך
לוין, שולמית הראבן, נתן יונתן, משה שמיר , אלישבע גרינבאום,
דליה רביקוביץ' אפרים קישון, אהוד מנור,דן צלקה יוסי בנאי וכל
האבות הרוחניים,

ICQ 263875264 263875264
אל היצירות בבמה האהובות על שמעון פיטוסיאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שמעון פיטוסיאל היוצרים המעריכים את שמעון פיטוסי
אכלתי לחם מעט.

אהבתי נשים אחדות.

קראתי ספרים אחדים בלילה, לאור המנורה.

אינני יודע היום יותר מאשר ידעתי.

עירם אצא מן העולם, כפי שעירם אליו באתי.

פרופורציה - זה טוב לכולנו.
חיים שדה - משורר וגאון.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
אגדה
קרני השמש הדביקות מזמינות את הנערות לחשוף זרועות, חמוקי בטן,
ריכוז הצעירים מזמין את סוחרי הסמים האפרו אמריקנים להציע את
מרכולתם, החולצה של צ'ה גווארה מעין פורטרט שחור על רקע אדום
המרוח לכל רוחב חולצתו מזמין ניידת להיעצר ולנעוץ בילד מבט
חשדן ,
חופש הדעה,

ג'ננה
תקשיבי לי בהמה את הרסת לי את החיים, עכשיו לא מעניין אותי מה
האח שלך אומר...

ג'ננה
אני סוהר פשוט בכלא איילון, הסיפור הוא לא עליי, אבל מה שאני
הולך לספר לכם יהפוך לכם את הקרביים, ישגע לכם את הורידים
וירעיד לכם את כל אמות הסיפים, אני כשלעצמי אוהב מאוד את
כבודי, ואנוכי ועצמי מסכימים שאין כמוני, ואני משוכנע שגם אתם
תחשבו כך ,

ארצישראל
ביקשתי שישלח לי מלאך, סימן, משהו. החורף כבר עמד להסתיים,
מעבר לחנייה שם שיחקו תמיד כל הילדים הפרחחים של השכונה כדורגל
כבר נראו חרציות צהובות נאנקות בחום המפתיע שנפל עליהם משום
מקום, אני נאבקתי בחיים

עידו היה ילד בעייתי ואימא לא האמינה לי כשאמרתי לה את זה. הוא
היה ילד שמרטיב במיטה, בעל התפרצויות זעם (לא שידעתי להתבטא
ככה באותם ימים או מה זה בכלל להתבטא), והייתה לו בעיה נוספת
שהיא חשובה מאוד לאז ורלוונטית גם להיום - הוא היה מכוער.

אגדה
כן, אמרתי לו, דמות רקע צריכה להיכנס לפריים לפעמים, גם אם
כולם יראו את הכתם שהיא משאירה מאחוריה, שחור, לא אסתטי, ומרוח
על הקיר.

סיפורשת
אני מישיר אליה מבט שמתאמץ להישאר יציב. "שירלי, אין פה כלום,
אבל יש פה הכול, כאן מוכרים אהבה, מדודה, קצובה בזמן, לא
בלעדית ויקרה להחריד, אבל... אהבה."


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
לבנות
והאין בכל בניה הרס?
כמו הגוף

בלדה
בבוקר
תיזהר מהבטחות הציפורים
הציוץ הוא ניגון מופקר.

אלוהים
ואל תבכי אלא אם
ואל תבכי אלוהים
אבל

אינטרוספקטיבי
אמרנו לבן והרעשנו
אז שמנו צלילים.

ארספואטיקה
תכתוב
והנה כבר זכית.

גורל
מאגר של בכי כבוש
וחיוך נחוש
במועדון התחנה האחרונה

אהבה
את הלב חשים
ברגע
אוורירי
שלא לומר
חולף
שמרכיב את הרגש.

רומנטיקה
הגוף האהוב במיטה מתפתל,
להחזיק מתאמץ
עוד בדל של חלום,
השעון מצלצל
תחתונים היא לובשת
כשאור מבצבץ בחלון.

מקום
בניינים גבוהים בלב המדבר
אברהם - היית מאמין?

כמיהה
רק אל תשכחי לי את שעת בין הערבים
צבעי לי שמים אדומים
לטפי אותי ברחמי שעת חסד.

אלוהים
שנקרא שמך מלך
עת רוחי בך הופקד
מאסתי כבר בחיי-הלך
אולי תורי בתפארה?

אהבה
חשבתי על אהבתי אליך
שמתחזקת ומתעצמת

אהבה
נכזבת נכזבת בלוז
במבטים מצועפים
להתיש את הגוף ללא הרף
מלאכים של נוסטלגיה
עליך נוגים

פזמון
וכל המחשבות שוות
המוח חיה קומוניסטית
וכל האהבות עולות
כשהמוזה חיה אסרטיבית

היפרדות
חשבנו שנרקוד עד שיגמר הצד בתקליט
(הצד גמר אותנו).
אח"כ רצינו גם את הצד השני.

כואבות העיניים מסך מטושטש,
הידיים שמוטות, רפויות.
אלכוהול בורידים, סיגרייה אוחז
עשן מסתלסל ועולה.

דיאלוג
הניגון אגב,
עתיק ונושן.

הלל
מנגב את הלחי וחוזר
אליך
מולדת אהובה.

גן עדן
אוקטובר מחבק
ונדמה כי כולם נקבצים
כל השנים האבודות
כל האהבות הישנות

הרהור
רציתי לחבקך ולהתריס
על כל השנים
על כל הגברים
שלא יהיו לך

ג'ננה
אין ספק שרוח קרירה
שבעורף נושפת
תיתן השראה

הרהור
רצה רציה
יקירתי
על פני ימים רבים

יחסים
ולא היית פאסיבית
גם לא השתתפת
וכלל לא היית שם
בכלל.

הרהור
לפעמים הלהבה
רק מציתה סיגריה
וכבה.

אלוהים
עליך אהובתי הרחוקה
כשגבר עורג
אליך או לעצמו
בועל ואת צועקת
באהבה או בתשוקה.

סובבת הנפש אלפי פיתולים
על ציר אספלט
שחור,
מנומנם.
בנחל בוקק היא איבדה בתוליה
מול הר שהכול כבר מכיר.

נוסטלגיה
ומספרת עליו ועלי ועליה
ועיניה חומות נבונות
ואני למולה מתמלא בדמע
ואומר :
"יאללה, בואי,
נזוז"

הרהור
מלכים מפלסטיק
זוגות מדם

הרהור
באצבע משחקת
בלחי גורדת
מבט מזרז לשעון

סמים
זה הזמן הכתום
והזמן כמו החול
בין רגליים נצרב
זה הגוף שנשחק
זה הסוף של הכל

זה שונה מאתמול.

אהבה
ואת שבנחלתי
הכי לי שורש אהובתי
אבוא בך
אודה יה.

נוסטלגיה
אתה זוכר?
היינו ילדים של שמש
קמים כל יום ב16:00 ומרגישים הכי חכמים.

הרהור
כל שיכול אני לומר
שגם לדברים
אין תשובות
אליי.

אמונה
כמו שדמי הצונן מתחמם
לא לבד - הוא נזקק לסיוע

הלל
גבולה המזרחי של המולדת הקדושה
מחביאה עוד פנינים של פעם
שלט גדול טוען שצו המדבר
הוא לכבד את האדמה.

הרהור
והפתח קמץ
והשורוק חלם
והפכתי סגול
כשהלב נפתח.

הגות
ומי שפורש לצד
ראוי שיניחוהו לנפשו.

גורל
העיריה סגרה את האירוע
אורות הכרך
בחלומו של איש אחר.

מחשבות רוחשות
אלוהות ומשיח
מול רכש נשטף
בשקיעה של זהב.

אינטרוספקטיבי
וגם בבטון מזויין
יש מלט שוקקת שנכבשה.

פוסטמודרניזם
וגם הגופייה
בוערת בכתפיות
מבקשת להישמט

געגוע
מסע לאחור במנהרת הזמן
בטן אל גב מהנדס...

הרהור
תפוס פיקוד
והמילים למרותך יגיחו
מחשבות ממחשכים יבליחו
השדים יסתדרו בשורות וטורים.

מצב
"הומופוב" מסנן כשאני מתרחק
הוא שתה
ועכשיו הוא מזיע

הרהור
הם נוטשים אותך
הצופים בבית

ביקורת
כך
או כך
השירה
מתה
ואני משורר מיותם

בדידות
המדבר לא נגמר
וכלום לא בטוח.
המים אוזלים, הגרון מיובש.
הדהוד צעקות לא נשמע,
אז אין טעם.
הצעד, כפסע, נראה מיותם.

בלדה
אל נקמות אדוני ממעל
ים המוות מלוא האופק
וכמה חם
הסתכלתי
והכול קפא.

הרהור
התגעגעתי לעונה
ערגתי לתחושה
כאבתי כמיהה לבלתי מושג.

ייסורים
אדם זקן באמת מה יש לו בחייו
אני ממשיך מולה משחק אסוציאציות חולני
אני רוצה למות היא עונה לאקונית.

מינימליסטי
אני אצבוט
את נשכי
נתנשף ביחד חזק

גורל
יום אחד הרבצתי חזק בבית הספר
ויצאתי עם אימא מכה
קראו לה מייד לבית הספר
והזמינו לה גם משטרה

ג'ננה
נוגע,
אוחז,
מגיבה,
מתקשחת,
זה כמעט מתבקש
שאכתוב עכשיו תחת...

יחסים
הלילה הוא לילה
אני זו אני
ולי אמא אחת-

אדמה.

ארוטי
ואולי יש לה שם ילד
ואולי בקצה האפל של העיר

אכזבה
גברים נותנים לה
איזה אומץ
להזיז את החזה
להיישיר מבט הוזה

הגות
הבל הקורבן הראשון
רוקק דמו באדמת הגן
מול שרירי פניו המתרפים
של אחיו הנרגש

בלדה
ואין כאן אשמה ודוד נגד אמירות ערכיות
לשדר תכיפות ולהביע צורך זה הכל הכל באחריות

געגוע
ידובר על גבולות
יוזכרו ימים מימיים ומתחלפים.

מחאה
בהלכך להתחמש
קחי בחשבון
שאנשים וולגריים
יאמרו
שהלכת להזדיין.

בדידות
ומחיר ההיטהרות יקר..

אהבה
הילדה של החלומות שלי
ממיסה אותי במבטה
ואני לא נוגע בחלום
וכבר הכתה בי היקיצה.

ייסורים
המקום של אמך
אינו נפקד
גם בסיטואציה של עצב.

אלגוריה
על הערעור ויתרתי
בבית המשפט של הנשמה
יש רק הזדמנות אחת

הרהור
חי בין שינה לשינה
בין סיגריה לארוחה

וידוי
כשאת המציאות
עין בעין רואים

מגובה הקרקע פורש בגאון
הנשר נחת.

הומור
הוא לא ידע את שמה
זה היה רק חפוז מדברי

אכזבה
כששני הרים נפגשו
היתה מהומה בשמים

מקום
ים של געגוע
נחלים שוצפים
פצע
שבלהט נפתח.

הרהור
לא משחרר
לא זורם
לא נסחף עם הזרם

קצרצר
ניתן לזהות את מות הצבע
תוגת המלודיה
עם בוא שקיעה.

רומנטיקה
ישנה ונצמדת
כמעט מדודה
היא יפה וחובקת
שנייה אבודה.

הלל
ללא - לאנד מעושנת
פה ושם רווייה
בבוקר משותקת
בערב הזויה.

כעס
לא היית שם כדי לאהוב
לפחות לא אותי...

כמיהה
לא מאולף
שורט על הדלת
פוגע,
מציק,
משתדל להעיק
ולא מסתכל אם נופלים מסביב

תחושתי
דחוף אותו
תן לו לחלוף על פני הראשון
לגלגל את השני
ולפרוץ קדימה

פזמון
ואין תסכול באין מרמור
מדבר מלוא העין
נתחם בקו שמים
זמן מדבר

תחושתי
החוץ הופקר לכל הרוחות
רבי קומות הבליטו חזם מול רקיע
מזגני הבתים נהמו מונוטונית
כתפיים דחפו קדימה

תחושתי
זה מתחיל תמיד מחשבון נפש,
שנמשך לתענית

יחסים
וכי יתכן אחרת?
בבליל של אינפורמציה
מבעד לאוושות הקשר

גורל
לא.
לא היינו שם.

מקום
ואין על מי לסמוך
ואין עוד מלבדו

הלל
זה סימן ששקיעה שתבוא,
תערטל.

ייסורים
נוסע אליה אחרי הכבישים
היא מצאה אמתלה
כזו או אחרת

אלוהים
בודד בטוקומן
ימים חמישה
תנ"ך לעייפה
מלכות יהודה
כאבי חורבן.

בלדה
טורי מזרזת
אותי לפשוט מכנס
כי גם מקלחת שבחוץ
לא חשופה בכלל

ג'ננה
ובסוף זה נפל והבנתי
טיטי תמיד תתאמץ
זה קשה לקבל
אז מיאנתי
אך טיטי חוותה את הקץ.

געגוע
השבוע שב החורף
מכה בבניינים
את כל הכעס שצבר-בקיץ
הוא התיז----

מחאה
הגבירתי מגדיר לו אותו
ולא אותך.

בדידות
מול כל גל התנפצות ראשונית

געגוע
חיוך נבזי בבוקר
גנב של רגעים
בתוך התיק בחשת
ומצאת גלגלים.

הלל
ואין מי שישמור על המורשת
ומסבירים לנו
טוב לא לעצור מלכת
ומזכירים שוב את טובת הפרט והאזרח
וההיסטוריה משוכתבת על כל מדף.

גורל
יונתן לומד לשחק עם העיניים הכחולות
מבטים צידיים
חדירות עמוקות

ביקורת
אך זה בסדר יקירה
גם לים כשנמאס בחוף
הוא נסוג בשפל.
מתי תבוא עלינו הגיאות.

גן עדן
ממגרש הכדורעף המאולתר
מתעופפים
זונות וכדורים.

אלוהים
מורא הדגים הנשלקים
צבע הדם של המים בסוף היום

הגות
ובסוף מסתבר שהכל גמיר
אהבה
ואיבה
נשיקות
סכינים

געגוע
שיניים של שום תלויים במרפסת
ירח נסוג בתנועה מכושפת

מינימליסטי
והמוכר מנוכר
והיודע קורע

אהבה
בצאתם מבית האלוהים
אחיי מציתים סיגריה מקומית
ושבים לבתיהם הלטינים.

כי אצלך כבר אין כלום
ובדלת דפיקות
פחדים או ממתקים?

בלדה
ימים של חום,
ימי חוסר שקט
הלכנו לשתות, ופחדתי לבד
לחזור לעצמי
למיטה הדוממת,
ממך רק ביקשתי
עוד קצת..

טרילוגיה
בארבע לפנות בוקר
מתמוטטים על מזרונים.

ארספואטיקה
אני משורר במחברת כריכה קשה
מאלתר
קטעי שירים
זכרונות
מחלטר פחד מוות.

אהבה
נוסע ביום חם ואביך
הראש כבד, הגוף-גם הוא

מקום
דוד טרור קפץ העירה
אוטובוס, שניים, מי סופר
המצלמות מבזיקות
אולפן הרדיו בגל פתוח

יחסים
אני ואת,
נולדנו מתאווה,
התקיימנו מחיות,
מתנו מרוע,
אני ואת.

אלוהים
הרבה בנשמה מעט בגוף
כשהגשם נופל עליך
בעיירה קטנה
ועל שפתיך חיוך חצוף.

אינטרוספקטיבי
כי לאונרד כהן
נשמע הכי טוב
בשעות הקטנות

בדידות
הלילה היה מנומנם
ושינה לא באה.

אהבה
יד נשלחת לליבך
ופותחת אותו לרווחה

אכזבה
נבחרת התחנה
בישורת אחרונה
ולא תמיד זה מפתיע
שהאל מבחירה נעלם.

יחסים
לכוון את האקורד שיהיה עמיד
זה לא עולם התוכן שלי

אלוהים
הכלבים החלו לנבוח
בשלוש לפנות בוקר
סבי בחלומי הופיע
וגם אהובותיי הנשכחות

אלגוריה
אני
התיבה
ואחרינו המבול

לפתוח את היום עם שורות
שמתחילות בפעלים.

געגוע
אין דאגה
רק געגוע מלנכולי של סתיו
לפנים שעוד לא ראיתי.

מחאה
צעירים על ספסל
במסך הקטן
(קטן, קטן, קטן)
בהו בסצינה במבט משועמם.

אלוהים
ירח שייט מעל האוקיינוס
ניסיתי לספר על ים אחר
על קרע חיובי.

הרהור
היה לה שם של ירח
בוהק גם מתוך השמש הגדולה.

קובץ שירים
עיניך

כלי קיבולת
למעינות תשוקותיי.
במבטך
שני קוים מקבילים
לניאריות משקמת
טעויות גוף,

כלי קיבולת.

אכזבה
איך פתאום לילה גז
הכרה מעורפלת
סביבי אנשים שורשים,אדמה

אמונה
והאל רחוק
אניגמאטי ומתוק
וכבר איזה זמן
שהוא לא עונה לי

הגות
אין באפשרותה להרגיש
או ליצור
א ו ת י
בוורסיה שונה

שכול
רוזט תולשת כפיצוי
שערות מלחייה
מכה על חזיה
מת לה הפרח השחור

אינטרוספקטיבי
עילפון היכה בעיר
גברים פשטו חולצות
בסלונים מיוזעים
נשים עטו גופיות נוטפות
ומבט מתריס

גן עדן
סביר להניח שהוא מחזיק
מחברת ועט
מחפש מילים במבט בוהה

הרהור
עוד טיפה יוצאת מגלון חיי
מעגבת ציר אחר
פורקת סיכה נוסטאלגית

בלדה
והאיש שהיה לה כסלע
צלל אל הים ונמוג
השנה שעומדת בפתח
הכפור שחונק בגרון.

ג'ננה
מי כמוך בגיבורים
שמשון
בדידות תמידית.

נוסטלגיה
נכנסנו ביחד, סירה רעועה
מהמזח ביקשת להפליג
ואני כמו תמיד מגדה לגדה
רק לוקח, אוסף ומוריד.

ביקורת
ומשבחים את משקלו ומקצביו
אך מנידים בראשם
על שתייתו
מוסריותו
על ידועתו בציבור.

מינימליסטי
נוסטלגייה,
אהבה,
סוף.

קצרצר
הגשם הדק שזלג היום
טפטף לו מכח האינרציה
של שלהי אוקטובר נפשי

הלל
בקצב חיים מטורף
נותר רק הגעגוע

הרהור
זרועות שמוטות
עוד בדל סיגריה
השיר הוא טוב?
השיר טרגדיה

גן עדן
מנדוסה ואת ואני
מול בתינו יזרום פלג מים
כלבים שעירים
שולחנות מעץ
וניצוץ שחוזר לעיניים.

בלדה
השמש הלכה ואיש לא כיחד
וירח קטן בשתיקה התמקם
החול שוב שקע
המדבר התנמנם
ובניין שקרס
והמון מתלהם.

אמונה
לא החלפנו פרטים
כי לא היה מי שיבטח
ומה שבטוח
גם לא הייתה אבטחה.

אמונה
ביעד ההוא לא עמדתי
כלומר, היעד נותר עומד
לאחר שביקרתי בו -
הצלחתי.

געגוע
אני בדור שיכול לכתוב
כן,
עניינים זורמים
ושייך לדור אחר
שאותי לימד
לפכה.

בלדה
המילה החוזרת
בעיקר פאסון
לעיתים אינהרציה
זה ישוב
כל כמה עמודים
לא מבטיח
שכל זה אומר משהו.

דיאלוג
את הטיפ תשאירו לעצמכם
אני לא כולל שירות בשירה.

מקום
וכמה יפים הפרחים
בלב הגנים הבאהיים
הייתי מביא לך את כולם.

קובץ שירים
ובאותות ובמופתים
זוהי
המילה הכתובה
שלא נאמרה
ושנכתבה
בצל בכורות הרוגים.

תחושתי
אז שכחתי ולקחתי
מכל מכמניה
ולגמתי, רוויתי
ממיץ תשוקותיה.

יחסים
יום קיץ חם
ורותחים

בלדה
היום הלב כבר לא דופק, ולא רוצה

גורל
ברגעי העצמי
בנקודות הלבד
דמותך עולה

געגוע
והחום עולה
אחרי
שהגשם ירד

געגוע
סלחי לי מתוקה
אני רגיל לשבור שורות.
לפעמים מוצא את עצמי כותב
לך

געגוע
ניסיתי להסביר על רגע מזוקק
מול ים המוות,
כשהרגשתי חי
שעות של שקיעה ואת לידי
על רגע של חסד
שלך ושלי.

ארוטי
אז נועה מכנס מורידה
בתחתון היא נשכבת לנוח
שיערה הכתום על גופה מתבדר
ושינה מתגנבת למוח.

מחאה
באמצע הסצינה
רחוק מסיום
הנר שהכנתם
עדיין כבוי.

הרהור
אינני זוכר לך מבט אריה
את לכל היותר
נמר של נייר.

בלדה
היה שלום גמד מוכשר
ותודה על כל גול.

גן עדן
הארס נטף מן הפנים אל החוץ
אך ברק העיניים נצץ
וזה לא בראשי
זה קרה למולי
היא רצתה שאלגום מעיניה
לבד.

מקום
בג'אנוויל שבדרום
מרחק שעה נסיעה מסאן פרנסיסקו הברזילאית
עלתה פביאנה לאוטובוס
ופשטה חולצה.

אינטרוספקטיבי
ג'ז שרמנטי
במבט נוגה
בהתייחסות מכירת ערך
שלך
ושל אחר.

הגות
והדרך לא דרך
הבזקים של תקוות

מצב
ניסיתי ליצור סטנוגרמה,
ממש תעתיק מדויק.
עיטרתי אותה קצת בדרמה,
פרסתי אותה עד לדק.

ערפילי
כשקרע האצן הראשון את החבל
האספלט נסדק מהחום.

אהבה
סוגר את עיניי
ברגעי האושר
בנשיקות המתוקות

גיהנום
השתוקקתי כל כך לכיסוי הלבן
והדם עוד שותת בינתיים
וכשיד שלחתי אחר חטף
ואני מחפש עוד עדיין

הגות
מי שמפרש את זולתו מכיר
טעמו של כאב בהתנכרותו

בלדה
הימים ימי סמים
מנער עלים בדירה קטנה
בערוב היום
דוחס בתוך נייר את כל הפחדים
נושם מלוא הריאה לשיכוך כאבים
ולקשת ממתין

ספטמבר יורד על העיר
אלוהים אני עוד פה.

הרהור
18) אח כמו לוט הנמלט מעיר סואנת
19) ואישתו נציב קרח בחום של סדום
20) וכולנו מיוחדים

יין
היא לבשה כחול
התחפשה לשטן...

גיהנום
פושק את שפתי ערוותה,
נהנה להרגיש לחלוחית.
"תבוא תיכנס כבר אליי"
גונחת,
אני מחריש.

אכזבה
אז טס אל ביתה מוכה חרב,
מלטף שיערה החלק.
ונושק לגופה הלבן,הרזה
ולוחש לה מילים של קרבה.

דיאלוג
וזה שלי
התנגדותך-
ורצוני בזמן
להתגונן.

גן עדן
נשבע.
חרחורי נשימותיך
המתרגשות
ממגע קל של לשון
בתנוך
עזים היו באזני יותר
מכל הסתננות נועזת בעורפי.

גורל
יכול להיות שנווה המדבר
היה רחוק ממה שדמיינתי
ולכן בדרכי אליו
אבד לי השביל שבחרתי.

בדידות
מכשירים מניחים לסוללות
והאוזניים כבר שנים
לא חשות
הבל פה נושף על תנוך
או גוף שחוכך גוף.

וידוי
היא הייתה מוסווית
ועירומה
ותמיד במרחק של נגיעה
(וכמה שהמרחק קבוע
וכמה שהרצפה והתקרה)

קצרצר
מה ששנינו לא ראינו
(וכל הקהל כן)
זה שברגע המסירה
את בהית במאמן.

ערפילי
אין חלוקת רכוש
יש חלוקת עצב

בלדה
וניתנו הסברים,
טענות.
מלמלו
נמסים השלגים

נוסטלגיה
היה לילה אחד
שהלכנו ברחוב ההוא
זה היה לפני שהייתי כותב

מינימליסטי
ולפעמים יש קארמה טובה
כשנובמבר עושה צעדים ראשונים

גורל
כבר אין להבה
רק ים של גחלים לוחשות

געגוע
לא תמיד היא פחדה
זוכרת
היו גם ימים אחרים
שהיתה על הגב שוכבת
שגופה התפתל
ריגושים.

יחסים
את לא תוכלי לאהוב אותו
הוא לא משורר

מינימליסטי
רציתי שתבואי אלי פשוטה
ללא מחשבה בלי ערפול נשימה

בדידות
לוויין חרוץ
מביא לי שידור
של שתי נפילות
ליד ביתי
פינת יהודה הלוי
שדרות קאסם.

אינטרוספקטיבי
ואוהב גם אותך כרגע,
לפחות לעוד שני עמודים.

טאנקה
נוגע בך
בצורה גברית
גסה

רומנטיקה
ואומרים לי הרבה
שיערך,
עורך,
חיוכך,
משלימים לי משפט שנקטע.

סמים
מגולגל וחביב
או צהוב בבקבוק...

כמיהה
השנים עברו היא יפתה
והגוף הבשיל
גברים בה חשקו
נערים השתטו,

אהבה
כך את יפתי
משתמו הריגושים.

יחסים
ונכון, את צודקת, היו פעם מים
ומה שנשבר הן ניתן לתקן,
אך הפעם נדמה לי
מעבר לאופק,
השמש תשקע
תלגמי מאחר.

ביקורת
כולם בסדר כולם.
והר של שקרים בעורף.

סוריאליזם
מעבר לעצמי יש לי נקודת התרווחות
צל קטן מאד

ג'ננה
ליד פרוסות הדמעות
בין שיני הזמן
בואי נשים זאת על השולחן.

געגוע
חתול רחוב
וכלבה מוכת ירח
לקראת סוף אפריל

מקום
ביי ביי ליידי
וסטיל, בהצלחה.
נגענו באותה גברת מתה
(ההיא שנתנה לך את הענף)

סמים
תגידו שלום למרקוס
האיש מסדר הכול
סמים מקוק ועד מריחואנה
בנות מבנגקוק ועד לאתיופיה
עשו כבוד למלך הבלקון.

הרהור
הייתי מכיל את כל הכעס שבך
לולא היה הדבר
מעורר תגובת שרשרת

גן עדן
הקלף מנצח אז איך אתה חש?
לא מותש
לא מוחמץ
לא מחמיץ פנים.

מקום
ומצמיד שפה משתוקקת
שפה בועלת

אלגיה
חיוך של מליון דולר
הקורה קצת רועדת
היו היו כאן פעם לבנים

אמונה
השנה לא אשעה למצולות ים
המבקשות אל קרקעיתם
את חטאיי שותתי הדם
השנה אשעה.

אהבה
אימרי שבין שדייך אמצא נחלה.
שבין רגלייך אמצא מחילה.

הגות
ובאותות ובמופתים
זוהי
המילה הכתובה
שלא נאמרה
ושנכתבה
בצל בכורות הרוגים.

הרהור
התרפסות שכזו משוק אחר
ממזרח אחר
בשפם מרוסן
של עמים
שרק כך
מסלסלים
את שנאתם

יין
מפיחה בי אש זרה
ההבנה האילמת עינייך.

גורל
הוא קושר לה שמלה אל הגב.

שואה
שואה לייטס בישראל 2003 כי אין לי דרך אחרת
רושם במשמרת את שלושת ההפסקות שלי על היד
יום טוב ליהודים להסתובב עם מספרים על הידיים
שואה לייטס.

אהבה
היה לי מה לומר
המשפטים התנגשו
הרגשות התנפצו
והמחשבות ריחפו מעל העננים.

אהבה
במציאות המטורפת
והשגרה ששוחקת

בלדה
אז השיר הזה מצריך
קצת כינור
אבל כזה שלא יצמרר
קצת פסנתר
אבל תוציאו אותו מעט מהאיפוס
הוא לא מכוון
והוא חולה על
שחור ולבן.

ארספואטיקה
מילים עם סיומת זרה
פיתוי, קסם
ועין ממזרה.

תחושתי
על יצועיי ישנה ונשארת
רוצה כבר כל-כך שתלך
והיא בשלה עקשנית, מסתובבת
לשווא מנסה
להצית את הנר.

כעס
הוא ניגש וקרע מעליה
מכנס וחולצה בפראות
וזרועה הדקה מלאה בדקירות
ולבה מרוקן ודהוי.

פוסטמודרניזם
זיעה מתחככת בגב
את פוצעת תפוז בסכין

כמיהה
תעצמי את עינייך,
דמייני, אשה

נופלות הטיפות על הגוף העייף
נהג המונית עוד אדיב במפתיע
יש פצע בלב שכבר לא יתאחה
זה בוקר כזה שמקשה
וערפיח

ג'ננה
בציפורן צבועה לק אדום
מזעזע
גורדת מכוניות מטונפות תשוקה

הרהור
בתאורה כתומה מבעד לוילון
מזיזים פועלי שכר המינימום
המזדקנים
את השלטים
רפסודות העץ
ולעיתים מסננים קללה ברוסית
וסיגריות
ורוקקים ליחה

אלוהים
בתוך הביצה הפנימית
השוקעת
אמת מבפנים
מפציעה
וזורחת.

מקום
אז יצאת מהבועה
שלום לך בקעה
להתראות לשקט הטוטלי
לנוף המנומנם

אינטרוספקטיבי
שבין השתיקות
והאמירות
שגם באלה השחוקות
אתה מסנן אמת גדולה

אמונה
"ותשליך במצולות ים כל חטאינו".

קינה
ישבה היא בוכיה
בלילה
דמעותיה מזליפות קוים מקבילים
על לחייה
וכל אוהביה ורעיה היו לה לאויבים.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
סאטירה
דופק חיוך, פותח קצת את החולצה - הוא עבד קשה בשביל הלוק.
המאפרות השלימו מצידן את ההופעה עם סומק וג'ל במעט דרמטיות
המתבקשת לגודל האירוע. הפסנתרן - איש שפעם ייצר מוסיקה והיום
מחלטר מול כל המדינה שירים בשני אקורדים - פותח בנעימה,
הפאניקה רצה לך בעיניים.

זה קורה לפעמים כמו עם מכונות המזל הארורות האלה שאתה מושך את
הידית ואז יש צלצול בעיצומה של אקסטאזה וסקרנות המונים אתה
מגלה שאתה מסמר הערב ואז נופלים המטבעות ואתה בתוך ה"מאני
טיים".

קונספירציה
לילה. לגיטימי שיהייה לי קר, נכון? לגיטימי שהיא תתקשר.
לגיטימי שנשכב.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
יום שישי בלילה, האוטובוס נכנס למושב אביבים הנטוש. החב"דניקים
השאירו עוגות, וארגזים של תרומות שאספה בני עקיבא, הקייטרינג
הצבאי שהגיע באיחור שלח את כולנו להסתער על האוכל. אחרי הנסיעה
לכאן, אחרי הטילים ויישובי הרפאים שראינו בדרך, כולם מבינים
שהפעם זה רציני.

אז מאיר אריאל בהופעה אחרונה בהחלט שלו שר "knocking on
heavens door" בית אחד באנגלית בשביל הרפרנס ובית בעברית בשביל
החוויה.

"תלך, תלך, אתה לא בנאדם. אתה יהודי, מחונך, קצת צרפתי, כמו
בשייקספיר, לא רצית להגיד לי מה אמר לך החבר שלך, אבל אני
יודעת. אני שמעתי, ואני רוסייה! ר-ו-ס-י-ה ויותר טובה מכל
הרוסיות!"

"התשלום הוא חודשי" אימץ רוי את הטון העסקי שלו מחזיר לעצמו
מעט מביטחונו העצמי, את מקבלת 8500 דולרים לחודש, את עובדת כל
יום משעה ארבע בצהרים ועד לבוקר שלמחרת. במקרים חריגים תוכלי
להתחלף עם לורי העוזרת שנמצאת פה בבקרים.

אז עכשיו אני יושבת בבית קפה קטן בניו הייבן, הפסקה של חמש
עשרה דקות ואני כל שנייה מסתכלת על השעון לראות שאני לא חורגת.
אחרי הסצנה הקודמת שטד עשה לי לפני חודש כשאיחרתי בדקה, והדם
הסוויסאי שלי הציף אותי שכמעט צרחתי עליו בחזרה מול הקהל
המנומס של ייל.

דוד טופח לי על הכתף "גבר, מה שתרצה, אבל אל תשכח את החברים"
"בטח" אני טופח לו בחזרה. "בדיוק כמו שהם לא שכחו אותי בשנתיים
המחורבנות האלה".

"תראה" הוא אומר לאחר פרק זמן ארוך. "יש שני גישות לכסף, יש מי
שיאמר לך , כמוני, ש50 דולר זה כל מה שצריך בשביל להיות מאושר,
אבל צריכים תדירויות גבוהות של התנועה"

בקיץ 99 קנה לי אחי דיסק של להקת אבטיפוס, הייתי מתעורר בבוקר
עם "במורד הגרון מתחלקת מועקה" ניסיתי לנחש מיהו לעזאזל אותו
עכבר מרחוב אילת 6, זה עם הרגש שזוכר שפעם היא הייתה יפה.


לרשימת יצירות הצילום החדשות
צבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צבע
אל היצירה

טבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

צבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

נוף
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

שקיעה וזריחה
אל היצירה
בתופים הולמת - ברקות.

דיגיטלי
אל היצירה




אל הארכיון האישי (39 יצירות מאורכבות)
"מי אמר נגב ולא
קיבל?"







אילנה מחלטרת
כמדריכת טיולים


תרומה לבמה





יוצר מס' 10348. בבמה מאז 7/2/02 4:02

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשמעון פיטוסי
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה