[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שמעון בארי
לא כל אחד יודע להעריך מה זה יופי. לא תמיד, מייצגים אותו
יערות עד ופלגים זבי מים, לפעמים גם המדבר, צבעיו וקולותיו הם
היופי הנשגב.
הפעם - כביש 6 שבלי לרצות הפך להיות החיבור בין הדרום והצפון.
מתנה לא מתוכננת של המדינה לפריפריה.


אל היצירות בבמה האהובות על שמעון באריאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שמעון באריאל היוצרים המעריכים את שמעון בארי
יליד 1944, שלהי מלחה"ע II. תושב של עיר פיתוח
בדרום.
בא אליה באהבה, ב 1973, דקה לפני מלחמת יום
הכיפורים, בתקופה ש"דרומה" היה  westering, התאהב
ונשאר.
ערי הפיתוח הן נס בלתי מפוענח. אם להסתכל על חצי
הכוס המלאה, קשה להאמין שערי הפיתוח, הבנות החורגות
של הממשלה (נכתב עוד לפני מלחמת לבנון ה II) - אשר
כאילו מתכחשת היום לאבהותה בכל כוחה - ממשיכות
להתקיים ואף לבעוט, למרות ההזנחה והשכחה.
צר, על כי בערי הפיתוח (שכבר לא מכונות כך) לא פותחו
פארקים תעשייתיים ומבני הייטק שכל כך מתאימים ויכלו
למנוע את ההגירה המטורפת מהקצוות למרכז (ראה ערך
הפגנת האוהלים).
חבל, אך לעולם אין זה מאוחר ועדיין לא נאמרה המילה
האחרונה.


דף זה מוקדש לזכרה של רעייתי האהובה שלוותה אותי 42
שנים במדבר החיים ונקטפה באוקטובר 2008.


אפשר למצוא אותי גם כאן
http://stage.co.il/Authors/SheverKli




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
סופני
רק אתמול, היה לו למת, שם שזיהה אותו וקיבע את מקומו, רכושו,
חובותיו וכבודו. עתה, משגופתו מוטלת בבור וידיים זרות מפשפשות
בה. הוא מוחל על כבודו ואינו מוחה

אתה לעומת זאת, למרות שהינך עובדה היסטורית, מבחינתי אתה רק
העקת זכרון של אחרים שהועברה אלי בדרך של סיפור

התבגרות
מין קיץ כזה שבו נולדים כל הסיפורים המוזרים שאנשים אוהבים
לספר. חלקם מבוסס על קרעי אמת וזיכרונות ושאריתם טבולה בים של
דמיון מפליג, מעורב רבדי מחשבה וטונות חוסר ידע.

אורבני
משמושלמת משימה חשובה זו, הוא ממשיך בטיול בהנאה, מגלה המון
חיבה וחסד לחברים המצטרפים

זכרונות
כבר שלושים שנה ואף יותר, פעם אחת מדי שנה, חוזר רוני למקום.
לאותו מקום שבו הוא מתרוקן מכל אשר סובב את הווייתו ומתמלא
בתכנים הארכאיים.

זכרונות
רחל מיעטה להגיע לביקורים בשל התחבורה הרעועה שהיתה אז.
אוטובוס רעוע מחיפה שעצר בבית ליד והמשיך עד המושבה ממנה ניתן
היה להגיע לקיבוץ, רק בעגלה רתומה לפרד.

הומור
רק כשהלכתי הביתה בערב, ראיתי אותה. היא עמדה הפוכה על השטיח,
תחומה בחבלים על עמודים

התבגרות
בוקר אחד, פותח חפץ את העיתון ומגלה כתבה מוזרה ומעניינת.
"המצאה חדשה פרצה דרך לשיפור הורדת גשם בארצות שחונות ולסוג
חדש של אמנות. ניתן לשלוט במבנה העננים ולעצב אותם ממרחק
ולהפכן לדמויות צבעוניות באמצעות תותח לייזר" - אמרה כותרת
המשנה.

ארצישראל
באורח פלא מצליחים דוקא הסיפורים של אבא, למשוך את עלי אליהם,
כמו היה חתיכת ברזל - למגנט רב עצמה

ארצישראל
היא נעמדת ומתמתחת. עיניה התכולות כאגמים נפערות לרגע. היא
מודדת את צעדיה של אלינה והולכת שפופה במרחק מה ממנה, שומרת
מרחק "כאילו". אלינה לא מדברת, כמתעלמת ממנה, ממשיכה לכיוון
משרדה.

ארצישראל
הנכדה הלכה לישון, התינוק במנהטן, הילדים עסוקים. אנחנו חוזרים
בשבת בבוקר הביתה - אל ביתנו השקט עם קומת שלושת החדרים
הנעולים. אל שלט ה"למכירה", למדשאה ולטויות המפוסלות. חייבים
להשקות את החברהלך שלא יתיבשו וימותו.

ארצישראל
הצריף הרעוע שתת מים ונראה כמו משתוחח מכמויות המים האדירות
שספגו קורותיו. דלת הצריף נפתחה ואל כיוון האור החלוש שבקע
ממנה, נכנסו שלושה אנשים, שני גברים רזים ואשה עבת מותניים

גיהנום

זכרונות
מאיר שלו אומר שיצירה המכילה זכרונות, נדונה מלכתחילה למעמד
נמוך מיצירה בדויה. ואוסיף אני - על אחת כמה וכמה בדורנו שבו
אמירת אמת - אין בה כבוד והבדאי הוא מלך.


לרשימת יצירות השירה החדשות
שואה
חזרה אליי אפורה ומזוהמת
מזמזמת את קרומי אוזני
לוחצת על פקעת הבכי

אהבה
שבע שנים נפשי לאה
ושבע שנים למחמלי

ארוטי
כזה חסר משמעויות אומרת דנה
כשמדובר בעגבנית
אבל אני חושב על גמבה

אהבה
אהובי
אני גרועה במכתבים
המילים מתבלבלות לי
ברגע האמת

ביקורת
הרוב הדומם לא רוצה לדעת
הוא בטוח שמישהו שם מסדר לו
בזמן שהוא לוגם קפה לבטח
ומקטר בסלונים ובבמות הקפה

ביקורת
בעולם בלי קווים אדומים
אמת ואתיקה
מחפשות הורים.

בלדה
מתוך אסונך איבדת פחדייך
הלכת על גבולות כמו על חבל
מתוח מול תהום

ארספואטיקה
הלבנים יחברו שירת עולם
והשחורים יקראו אותה

ארספואטיקה
לא אוכל להקים בית, לא דלת לא סוגר
לא מסמר בקיר החדר ולא חלון לפצוע נוף

עצב
ושב עם
דמותכם חבוקים על ערשנו

ארספואטיקה
מלה מלה אני חוצב ופני נקורים
בנתזי הסלע הקשים
וכוויים מגיצי האש הרושפים

פזמון
יד ענקית כמו אחזה
בשמש פתיל הדליקה אש
ופאתי מזרח הלבישה
בגדי מלכות זהב ושש

קצרצר
הִיא פְּרִיבִילֶגְיָה יְקָרָה
מִין זְכוּת חָפְשִׁית
קַלָּה וּמִשְׁתַּחְרֶרֶת

געגוע
הַאִם הָיִיתְ?
אוֹ רַק דִּמְיוֹן נִשְׁלַף
מֵעֹמֶק מוֹחַ מְסֻיָּד

מֵנִיף יָדַיִם
לַשָּׁמַיִם
בְּמֹעַל נִצָּחוֹן

כעס
כְּפוּף סֵבֶל וּזְקוּף חֲטוֹטֶרֶת
הוּא נוֹשֵא בְּעֹל עַתִּיק וּמְיֻתָּר
בְּעוֹלָם עַם גְּבוּלוֹת פְּרוּצִים
שָרִיד אַחֲרוֹן לְמִלְחֲמוֹת שְׁבָטִים
שֶׁהִתִּיכוּ אוֹתוֹ לְיָחִיד צָרוּף

אורבני
הדברים התרחשו בקצב של סרט קולנוע וזה נראה באמת כמו סרט, למעט
הידיעה הברורה שמה שרואים זו אמת נוראה

אלגוריה
כל ליש ימאס במאה לביאות קטנות
הרצות לפניו בעיכוס זנב
מוכנות לרצות, להקשיב, לספק
כל רצון כל גחמה

נוסטלגיה
הן חמקו לצדדים כמו רוחות ערפל
שובלן מתנפנף
והותירו אותי
יחידי

אהבה
גּוּפִי נוֹהֶה לְגוּפֵךְ
רָאשִׁי בְּשֶׁקַע כְּתֵפֵךְ
יַחַד חֲבוּקִים כְּאִישׁ, אִשָּׁה
בְּמַסָּע לִמְחוֹזוֹת הַשֵּׁנָה

סאטירה
איש באחיו ישלח ידו
ותעלה שועת העם שמימה
כי לא מצאה מזוז ותרף
כמו ריק משכן כבוד
ומבושה גם השכינה
הליטה את פניה

ארוטי
לחשה השנייה וחומה רועף
משתיקה מתוחה ורבת שנים
גם אני. כן, גם אני...

שואה
שכל יום מיששו את עצמם
לוודא מציאות או דמיון
לחוות ילדות שמלמדת
ללכת דבוק לקירות
מפחד של בלתי נודע

געגוע
עיר לבנה מתפרקת, מתפהקת, מתפשקת
נוצצת אחר גשם בשלל טיפות
כמו פילגש דהויה העונדת חרוזיה
עם הגיע אדונה לו ציפתה

יחסים
את ערפילי הבוקר המתפתלים
כאצבעות עשן בין הנקיקים
את המאגורות והשיחים
עצי שיטה בצד הדרך

שואה
הרדיו אמר ואחריו דממה
שש מאות אלף עצרו נשימה
לשנייה אחת
לשמוע את הבשורה
שאין וחדל

קצרצר
וגם הוא
עת אגל עינו, נמסך
בטיפה שצנחה

אהבה
סילבי אוהבת את אריק שרון
את הגנרל בדמות הסב החביב
שנשא את הכבשה על שכמו
לחוף מבטחים.

פזמון
צל ארוך זחל על כתף ההרים
עדרים כונסו בעומק מערות
אוהל בד שחור נמוג בין הצללים
ועמוד עשן סמיך עלה ממדורות

הרהור
שֶׁבִּטְנִי לֹא תִּכְאַב עֵת בִּצְחוֹק אֶפְרֹץ
שֶׁלֹּא אֶהְיֶה שְׁכִיב - מֻנְשָׁם בְּלִי יְכֹלֶת
לִמְחוֹת
שֶׁלֹּא אֶסְדֹּק אַגָּן מִנְפִילָה בַּמַּדְרֵגוֹת -
שֶׁעֵינַי יְשֻׁרוּן שָדֶה, גַן... וְאוֹתִיּוֹת!

הגות
טעות, כמו אחיותיה - תקלה ושכחה
מאותתת כי מאז אותו ניתוח
שבו ניטלה הצלע
אין אדם שלם גם לא חווה

זכרונות
על גדם צינור
פתרנו את בעיות הריקון שלך

כאב
אֵינִי יָכֹל לְרַסֵּן צְעָקָה
לֹא רְצוֹנִית הִיא יוֹצֵאת - כְּשֶׁאַתָּה
נוֹגֵעַ עִם שִׁפּוּד מְלֻבָּן בְּמֶרְכַּז הַכְּאֵב שֶׁלִּי
נִסִיתָ פַּעַם...?

מקום
גם נפש ערל רצתה להגן
על ילדיה מפני אגדה מפלצתית
שטופחה למציאות דמיונית

אלגוריה
נאנח אנחה ארוכה וקורעת לב, מוציא קופסת טבק הרחה ובשתי
אצבעותיו לוקח קומץ הגון וטובל בו את אפו הגמלוני, שואף שאיפה
ארוכה ומשלח עיטוש מחריד המרעיד את אמות הסיפים.

יחסים
לעץ אחד יהיו - עם גזע ונימים
כל מאודו והגיגיו - ריכוז
הפרי העסיסי

אך מבעד לסדקי הליפוף
מבצבץ פה ושם
קצה היש

פזמון
צחוקך מהדהד כמו מתנע
שערך מתנפנף כמו חיה
נהג שעובר בסביבה כבר יודע
צריך לחפש חניה

זכרונות
רק שני חורים
כמין פצעים פתוחים
לנצח
והשלם המחובר
עדיף על השלם

אלוהים
כְּמוֹ נְשָׁמָה שֶׁמִּגּוּף יוֹצֵאת
בְּמַעֲלוֹת קְדֻשָּׁה וְעֶצֶב
נְטוּלַת שָפָה
חַפָּה מִסִּפּוּר

נוסטלגיה
כן תמיד זכרתי לך חסד נעורים
עת הלכנו לבד במדבר
בארץ חרושת קמטים וסבל
הטמנת את זרעי הסבלנות והתקוה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
זכרונות
סיפור טוב מורכב מעבודת הסופר ומדמיונו של הקורא. ככל שהספור
טוב, גירוי דמיונו של הקורא עז - וכאשר שניהם מתחברים, הספור
ומרחב הדמיון שעליו הוא נע, מתרומם הקורא למצב של הנאה עילאית.


לרשימת יצירות הקומיקס החדשות
שירה מאויירת
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
פורטרט
אל היצירה

טבע
אל היצירה
כשהגענו הביתה וחשפנו את התמונה התברר לנו שאין זה פרפר אחד
אלא שניים ולמעשה הפרענו להם במעוף הכלולות.


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
טיפוגרפיה
אל היצירה




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
אני רוצה אותך
בגלל הגוף
שלך...


מוח יש לי
משלי.




















גבר ממוצע

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 56762. בבמה מאז 24/10/05 7:04

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשמעון בארי
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה