|
המחבר נולד ב.....בשנת...... במאה הקודמת.
עקב תקלה בשעת לידתו , השתבש בו מנגנון ווסת רמת
ההזדהות ומאז הוא סובל מרמת הזדהות גבוהה וקיצונית,
איכפת לו מכל מה שמתרחש בעולמו.
למרות שמעולם לא החלפנו מילה, יש לי תחושה שאנחנו חברים.
כשאנו נפגשים, הוא מסתכל עלי ישר בעינים וכאילו רוצה הוא לומר
לי משהו...
|
האפור של המים, כמעט ירוק, צלליות הסלעים בקרקעית נעות באיטיות
עם תנועת גלי המים הרכים. סלע אחד ובודד מזדקר מתוך קו המים,
כמו היה אי בודד בלב ים, מים לא שקטים, אין רגיעה במים ...מים
לא שקטים.
|
רחוקה היא כמו הגל שעבר
העפל לפסגתה
והיא תיקח אותך לחוף מבטחים
למשול בה לא תוכל
|
הייתי אתך בפסגת הר סיני
וכשהלכת
כמו הוכרחתי למטה לרדת
אתך להיות
|
למעלה טיפסתי
להוריד לך את צבעי הקשת
אודם שפתיים ביקשת
רצתי לשמש השוקעת בשבילך.
|
זה היה זמני, ידעתי
כשעגנת במרינה שלי
וקשרתי חבל לספינתך.
|
במרכז המיטה
באמצעו של חדר
במרכז הדירה
|
הלוואי והיית איתי
ובבוקר אכין לך קפה, לפעמים
ואשב מולך כשאת מתעוררת
לאט לאט, משינת אהבה
|
עננים שחורים מסתירים שמיים
כבדים, מעיקים, אין אור בעיניים
|
עיניי מתרוצצות ימינה ושמאלה
האוויר עוד נושא את קווי דמותך שהייתה
|
מי זה האמן שיוצר אהבה?
יש לו מכחול, מפסלת , נוצה ועט?
האם לשים מסגרת עץ לאהבה?
|
שם על גג הבקתה שלו
הוא מנגן את אבלו בחליל
מיתמרים כעשן צלילי בכיו
|
כשהלילה יגיע
ואת תצפי לי
אני רוצה אותך
טרופה ומשוגעת.
|
כרגע בלי, לגמרי בלי
כמו לפני רגע
כמו בעוד רגע
|
לפעמים, כשאת אינך
הבושם באוויר משדר את שמך
ולפעמים, כשאינך
וכולי כמה למגע גופך
|
לא תצעקי אותי יותר
כשאנשוך חזק בשדך
|
את שואלת
איך אני יודע
ואני עונה לך
איך אפשר
לא לדעת?
|
לפנות בוקר
שוב....
עירות כפויה בטרם אור
במיטה עירנית ללא שינה
|
נשקי אותי
אני רוצה לזכור שוב
כמה מתוק לנשק שפתיים אוהבות
חבקי אותי
|
נושאת בתיקך
זוג כפפות לבנות
כנעלה של סינדרלה
|
איני מכיר קולך ומתגעגע לצלילו
מחפשך במקומות מעולם לא הייתי
קורא ואיני יודע מי את
אומרים כי בסוף הציפיה מגיעים
|
דלת אימתנית, פלדה יצוקה
אטומה אין הולך ואין בא
לא תראה בעדה
עינית קטנה באמצעה
אתה נראה ולא רואה
|
יש לי כמה שאלות וטרם קיבלתי תשובות...
|
אני לא סובל את האופטימיים האלה... הם מעצבנים אותי.
|
אני פותח את הידיים, אני פותח את הלב, אני פותח את המוח, אני
פותח את הראש, ששום דבר לא ישאר סגור בפני החיים כשהם מגיעים,
והם כל הזמן מגיעים...
|
תסביר לי בבקשה מדוע
נעצת כוכבים ברקיע
ובלילה אני לבדי
מול הכוכב שלי?
|
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
