|
העבים הקודרים והכהים בשמים הצליפו במעילו הירוק במטר עז או
ליטפוהו בטפטוף קל, מלווים ע"י הרוח הטופחת על פניו בלעג
ושורקת לו בבוז, מעמידה פנים כאינה זוכרת כמה היה שמח אמציה
ועולץ בבואם אך לפני שנה.
|
לא עומד בזרם
השוצף, הקוצף
נסחף
|
מרעיש
מחריש
ללא יופי
רק כיסוי
להעדר מנגינה
|
שומע את קולך
מתגלגל
מהדהד
|
טיפה נוטפת
על אבן
ועוד טיפה
|
יוצא
בחושך של חצות
לטיול לילי
בדד
לרחובות
לא מוכרים
|
חצים מורעלים
נשלחים לעברי
ביד מיומנת
|
כן, מותר
לבטא רגשות
אנשי יום-יום
אפורים
|
בהדר מלכות
היא פוסעת
אלינו
מנוחה ושלוה
מביאה בכנפיה
|
שאו עיניכם
אני כאן
בראש המגדל
גדול אני מכם
ונישא עליכם!
|
מדברת אלי
צועקת אלי
דרך מסך
אטום
|
מתבונן סביב
רואה אנשים
שעובדים בקדחתנות
פועלים
משנים
|
מעמיד מגדלים
פורחים באויר
ומורידם באחת
|
ריחו הירוק
של הדשא
עולה באפי
וקולות רמיסתו
נשמעים רק לי
|
עיניכם הרואות
פה סגור, קפוץ
שפתיים מחביאות
דיבור חסכוני, קמוץ
|
מסתנוור
מסתחרר
אל תבואני רגל גאוה
|
עצב דק
מתערבל בתוכי
למגע העט
והפנקס
|
אינני בוהה -
אני צופה
ולא יודע לאן.
|
|
|
שאול מופז
לנצח!
זאת שאהבה את
התל-אביבי
מעריצה. |
|
