|
 
שלהב,
ילידת 91.
לרגע אחד
נהייה כולנו אחד.
נהייה כולנו אוהבים. אחד של השני.
|
הכל בתוכי נעשה לאט לאט
בשקט בשקט
שלא יפריע לאף אחד.
מנמיכה פרופיל, מאפסת רגשות, משתקת ווליום.
|
הלב החליט לשתוק
למאיית השניה
הראש נותן לרגש להשתלט
רגש שאינו עוד
אך בכל זאת,
פועם.
|
מלחמה
כל יום ויום, כל פעם מחדש.
עם הזריחה מתחיל, עם השקיעה נגמר.
עם או בלי יד,
ילד אחד יישאר באותו מעגל
בלתי נגמר.
|
אישה בוגרת היא כיום, שמחפשת את ילדותה
לא זוכרת רגע מאותם ימים,
חברה טובה אחת מאז כבר אין לה.
|
אט אט רגליי מתקצרות
מקשות את הליכתי
איך אוכל כך לברוח?
|
והניצן,שקצת הסס
לגדול, לחלום
נבול מאחור
|
ומה שהרגשת אתמול, אליי
כבר אינו כרגע
הלב שלך שבוי בכלא אהבתה
|
מה הכי חדש
מה הכי טוב
מה הכי יפה
|
תגידי ככה, תחשבי הפוך
פה הכל בא באוטוסטרדה
|
מתרוצצות במוחי כל כך הרבה פנטזיות שעוד לא מומשו,
ונשמתי מלאת תקוות להגשימן יחד איתך, אהוב יקר.
יחד עם גופך האוהב.
|
ואני. אני תמיד באותו מקום. באותה תנוחה. באותו מצב.
|
המבט שלה דורש מבט חוזר. איטי יותר. עמוק יותר.
פעם היא סיפרה לי שהיא יכולה לקרוא אנשים כשיש מפגש בין
עיניהם.
|
אם היית יודע כמה חיכיתי,
רק כדי שהטלפון יצלצל והפעם זה יהיה אתה.
|
ואני צועקת,
אך דבר לא נשמע.
שקט. הרבה שקט.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
לא, לא צריך
אור
אחת רצתה, פחדה
והסכימה |
|
