|
 
שלהב,
ילידת 91.
לרגע אחד
נהייה כולנו אחד.
נהייה כולנו אוהבים. אחד של השני.
|
הכל בתוכי נעשה לאט לאט
בשקט בשקט
שלא יפריע לאף אחד.
מנמיכה פרופיל, מאפסת רגשות, משתקת ווליום.
|
הלב החליט לשתוק
למאיית השניה
הראש נותן לרגש להשתלט
רגש שאינו עוד
אך בכל זאת,
פועם.
|
מלחמה
כל יום ויום, כל פעם מחדש.
עם הזריחה מתחיל, עם השקיעה נגמר.
עם או בלי יד,
ילד אחד יישאר באותו מעגל
בלתי נגמר.
|
אישה בוגרת היא כיום, שמחפשת את ילדותה
לא זוכרת רגע מאותם ימים,
חברה טובה אחת מאז כבר אין לה.
|
אט אט רגליי מתקצרות
מקשות את הליכתי
איך אוכל כך לברוח?
|
והניצן,שקצת הסס
לגדול, לחלום
נבול מאחור
|
ומה שהרגשת אתמול, אליי
כבר אינו כרגע
הלב שלך שבוי בכלא אהבתה
|
מה הכי חדש
מה הכי טוב
מה הכי יפה
|
תגידי ככה, תחשבי הפוך
פה הכל בא באוטוסטרדה
|
מתרוצצות במוחי כל כך הרבה פנטזיות שעוד לא מומשו,
ונשמתי מלאת תקוות להגשימן יחד איתך, אהוב יקר.
יחד עם גופך האוהב.
|
ואני. אני תמיד באותו מקום. באותה תנוחה. באותו מצב.
|
המבט שלה דורש מבט חוזר. איטי יותר. עמוק יותר.
פעם היא סיפרה לי שהיא יכולה לקרוא אנשים כשיש מפגש בין
עיניהם.
|
אם היית יודע כמה חיכיתי,
רק כדי שהטלפון יצלצל והפעם זה יהיה אתה.
|
ואני צועקת,
אך דבר לא נשמע.
שקט. הרבה שקט.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אהבנו לשכשך
במים הקרירים
ולגעת אחד לשניה
בדלדולי העור
שבין הרגליים.
"זה לא ביצים"
היא אמרה לי,
אז בלעתי אותם
בלי לחשוב
פעמיים כדי שלא
תרגיש לא בנוח.
אביה האיום
בזכרונות מכלבתו
האהובה. |
|
