|
שילה פנייר, נערה שמקבלת לפעמים תפניות רגשיות וסתם
חשק לכתוב... אסור?... בטח שמותר=)
כתיבה זה לא דבר חדש והיא כותבת מזה שנים, אבל רק
למגירות וכעת היא מפרסמת את שיריה בבמה. היא לא למדה
שירה אף פעם אז היא מתמקדת בסגנון משלה בלי לדעת מה
צריך ומה לא...
מקווה שתהנו מכתיבתה ומיצירותיה.
לפחות רק לעכשיו תהיה איתי
שאני ארגיש עוד משהו,
אולי סוג של תקווה?
|
אני אף אחד.
אני יודעת שאף אחד לא חושב עליי
באמת!
|
דרך ארוכה ומפחידה
כולה עיניים צופות,
מביטות
-בי-
|
עיניי הנוגות - אפלות
יהפכו להיות
עיניים מאירות - נוצצות.
|
הילד מהונדס לרצוח
הוא יחטוף את אימו
|
הציפורניים הזהובות חצויות
הלחיים סמוקות ושרוטות
בגדי הערב קרועים וסמרטוטיים
|
היא אינה מהססת
צחוק לעג עז נשמע
וכך היא משסה את גרונה של הטיפשה
|
חכיתי לרגע הזה שבועות
הוא נעמד מולי
החדיר בי מבט עמוק
ובעיניו ראיתי שגם הוא
חיכה לזה שבועות
|
ראיתי כלב עם רגל קטועה
הרגשתי גם אני קטועת שמחה.
|
העולם בכף ידה,
היא עושה מה שהיא רוצה,
אבל היא סתם בובה
|
המוות הודאי
מקרב אותה
אל עצמה...
|
"אל תילכי
הישארי
אוהב אותך
בכל ליבי"
|
הירח המלא מאיר לה מסביב.
הלבד,
הבדידות,
הריקנות.
|
רע לי
צעקתי!
ואין מי שישמע.
|
אנשים עם חיוכים מזוייפים,
משפטים של מוחות אטומים.
|
|
|
