|
היא כבר הפסיקה לחלום.
הפסיקה להאמין ולקוות.
הפסיקה לכתוב.
התחילה לצלם.
התחילה לחיות.
הו עומר, הו עומר שלי
איך לחיי פרצת
ואותי בלי מילים השארת
מה אני אעשה בלי ריקודינו הסוערים?
עת האירו את חיי כמו אלף כוכבים.
|
לוותר, להתפשר, לסלוח, לשכוח.
ללמוד לקחים, לעולם לא לברוח.
לחשוב קדימה, לחשוב לעתיד
לנסות ולבנות את עולמי שנית.
|
אם מתישהו תתקלו בה ברחוב
אז תזהרו שעליה לא לדרוך
היא מסוכנת וחמושה במצית
ואתכם תשרוף במזיד
|
אוכל הרבה אבל שומר על גיזרה
חטוב חסון ונאה, אבל מוזר- אין לו עדיין חברה.
הם מזמר ושר כאילו אין מחר
הוא הכי פריק והכי מוזר.
|
נמאס לי מהבצורת.
נמאס לי מהיובש של חיי.
אני רוצה גשם.
אני רוצה רטוב.
אני רוצה שוב.
|
החיים שבחיים.
הפחד להסתכל עליו, כאילו הוא כמעט חי ולגעת בו. אבל רק כמעט.
ולחשוב שוב את אותן המחשבות שחשבתי בהלוויה, בקדיש ובהספד.
|
תמיד חשבתי שכותבים רק כשרע או עצוב. ברגעים של כעס, חרדה,
פחד, שנאה, קנאה.בילבול אולי.
|
אני עייפה כבר מכולם.
אבל בכל זאת ממשיכה.
ואני טובה, אני יודעת.
ואני חזקה, אני יודעת.
|
|
|
דוד אוהב אותך
ורוצה לעשות לך
ביד
מתוחכמת משהו |
|
