|
המשכתי. "עז לא עושה מהההה?" היא שאלה בלגלוג. "אז זאת עז
מצוננת, בסדר?" השבתי לה, ואז גלגלתי עיניים. הייתי צריכה
להוציא את הכעס שלי על מישהו (ואז אחותי הקטנה, עומר, נכנסת
לתמונה). היא ראתה טלאטאביז בסלון. "מתי תביני? את גדולה מדי
בשביל לראות את הזבל הזה, א
|
-עוף מכאן.
-למה?
-ככה, לא רוצה לראות אותך.
הלכתי.
יצאתי החוצה. הסתכלתי למעלה, השמיים היו אפורים, וגיורא היה
עצבני, כי יריתי לו ברגל.
|
"כמה לא צפוי!" התפלאתי. הלכתי לי עם הצ'ק במורד הרחוב, עד
שהגעתי לביתי האהוב בהרצליה - פיתוח. ואפילו ראש הממשלה היה שם
והקפיץ טקילות. באמת!
|
בכל מקרה, למדתי היום בגן מילה חדשה: "שרמוטה". ילדים נחמדים
מחוץ לגן צעקו את המילה הזאת אלי עם חיוך גדול על הפנים שלהם.
אמרתי להם תודה.
|
או שאולי אני אהיה מאד עניה,
והעבודה שלי תהיה למכור נייר טואלט משומש?
|
יום אחד, כשהילדה העונה לשם נועה
נסעה בדרכה חזרה מהקולנוע
(כן, כן - על האופנוע)
שנמצא גבוה במעלה הגלבוע
היא בטעות התנגשה בקטנוע.
מה עשית לקטנוע, נועה?!
|
שלום מור, מה נשמע?
הכל בסדר, הכל נפלאאאאאאאאא!
תשמעי מה שקרה...
|
היי אלוהים, אלוהים גדול.
יש לנו בקשה אחת, זה הכל;
שגיא למזכרת בתיה יעבור
ואת ליבנו לא ישבור.
|
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
