|
"אני כותב את השיר, הגעגועים נשארים מחוץ לדף. . ."
(אנטון שמאס)
שבויה במחולה,
עצורה,
אצורה.
|
לכי תוכיחי
תיווכחי
תחייכי
|
המסמרים היו למזמרים
במחסן
קופסאות, קופסאות
תיליי תילים, מטיילים
|
למד אותי
שגעגוע
זה לא
בהכרח
לרצות
|
גבר קטן עם אוטו גדול...
מעורר את נימי מחשבתי.
הקטן לוחם זעירותו
ואני לוחמת זרותו.
|
עיניים, חלציים, ידיים,
חזה, בטן, גב,
שיער
ולזה הבלונדיני, שמפו מיוחד.
|
זוכרת אני את ימי הצופים, כאשר היינו עורכים סבב הכרות וכל אחד
היה מתבקש לספר על שמו . . . גדי היה ג'ירף ואיציק, שאיננו
עוד, היה אנטילופה. . . תמיד כשהגיע תורי היה לי סיפור שהמצאתי
ברגע שלפני.
|
על דף של מלון ששמים בחדר עם עט ליד, באמצע שום מקום,
בשירותים, תוך כדי "עשיית מעשים טובים", את מתדיינת עם עצמך.
כמו בדיאטה, כך בחיים הזוגיים שלך, את מחליטה שאת נפרדת.
|
הוא לא אוהב סושי!!!
נו, תגיד/ י אז מה?!
|
"יאללה, תהני מהחיים, אישה, יפה, נחשקת, שופעת במלוא הדרה,
הקולות היחידם המותרים בחלל מכוניתי הם קולות המטבח שלו
מאתמול".
|
|
|
פוליאנה אמרו
הזכר אוהב את
המוות
אני אומר תנו לו
פריווט
עשר שנים אח"כ
שבק"ס אמרו שהוא
נופל וקם כי
הדרך ארוכה
ומפותלת
אני אומר תנו לו
לשבת
ומה יגידו עוד
עשר שנים את זה
הבמה נותנת
ואני אומר שאז
יהיה לכם ממני
קצת שקט
חצי תימני מביא
אותה בנבואה
מחורזת |
|
