|
"אני כותב את השיר, הגעגועים נשארים מחוץ לדף. . ."
(אנטון שמאס)
שבויה במחולה,
עצורה,
אצורה.
|
לכי תוכיחי
תיווכחי
תחייכי
|
המסמרים היו למזמרים
במחסן
קופסאות, קופסאות
תיליי תילים, מטיילים
|
למד אותי
שגעגוע
זה לא
בהכרח
לרצות
|
גבר קטן עם אוטו גדול...
מעורר את נימי מחשבתי.
הקטן לוחם זעירותו
ואני לוחמת זרותו.
|
עיניים, חלציים, ידיים,
חזה, בטן, גב,
שיער
ולזה הבלונדיני, שמפו מיוחד.
|
זוכרת אני את ימי הצופים, כאשר היינו עורכים סבב הכרות וכל אחד
היה מתבקש לספר על שמו . . . גדי היה ג'ירף ואיציק, שאיננו
עוד, היה אנטילופה. . . תמיד כשהגיע תורי היה לי סיפור שהמצאתי
ברגע שלפני.
|
על דף של מלון ששמים בחדר עם עט ליד, באמצע שום מקום,
בשירותים, תוך כדי "עשיית מעשים טובים", את מתדיינת עם עצמך.
כמו בדיאטה, כך בחיים הזוגיים שלך, את מחליטה שאת נפרדת.
|
הוא לא אוהב סושי!!!
נו, תגיד/ י אז מה?!
|
"יאללה, תהני מהחיים, אישה, יפה, נחשקת, שופעת במלוא הדרה,
הקולות היחידם המותרים בחלל מכוניתי הם קולות המטבח שלו
מאתמול".
|
|
|
השיר מתנגן
והמנגינה
נגמרה.
שלמנאסר מציין
נקודות חשובות. |
|
