|
אי אפשר להגדיר אותה כל כך...בעיקר מפני שהיא מופנמת
ביותר,קנאית לפרטיותה.
מה שכן-יש לה אלף פרצופים,לא צבועה חלילה, פשוט...
המצבי רוח שלה הכי לא צפויים ,הכי
מתנדנדים...בשניות!
רוב הזמן אי אפשר לדעת מה עובר עליה,מה שכן רואים לה
בעיניים-רגשותיה עובדים שעות נוספות, מחשבותיה
מתרוצצות...
אולי היא פשוט לא אוהבת להיות מוגדרת?
גאה במוזרותה-אינדיבידואליסטית בדם!
כנראה כך החיים עיצבוה...למרות שאין ספק שמקורו
באופי!
היא מסוג האנשים ששואלים עליו-לא מעידים.
פשוט אניגמה...אך לא כולנו כך איפשהו?!
היא הסתכלה לי בעיניים, מנסה לקרוא אותי, בעודי מנחשת אותה.
פניה דיברו מילים עצובות, משפטים שבורים. נראה כאילו היא חדלה
מלהתקיים זה מזמן.
|
תחתוך בי עוד קצת, תחנוק עד שלא יישאר אויר.
עשה שייפסק! ואולי רק תתחיל:
תחתוך אותי, דרכי, משאיר צלקות בליבי... בפרקי ידיי.
|
ואני פה, נשברת לרסיסים. הופכת לאבק.
עד שמישהו יבוא ויטאטא את הלכלוך שעשיתי, שנהפכתי...
|
ילדה שובבה מצטערת על מה שעשתה
רוצה לשכוח את מה שהיה
כי ילדה קטנה מבינה שטעתה
|
ילדה מבית טוב ילדה מבית רע
רוצה הביתה רוצה לברוח
לחפש חיים מוות מוצא נוח
רוצה שיבינו רוצה שילטפו
שיחבקו חזק
|
Maybe I'll run fast enough
To escape from those feelings
Maybe I'll go further away
To never face myself again
|
That taste
That life goes to waste!
|
I'm a silly little girl,
That's what I am.
|
For this place is great
But its people are fake
|
I'm the late bloomer
You'll never guess,
But I'm the late bloomer
What is the chance?
|
It will be hard to guess
The storm that raving inside
Though it doesn't show on her face
Leave her with no serenity beside
|
יצרים אפלים
אני פשוט שונאת אנשים!
אבל יותר מכולם אני שונאת...
|
הגיע הזמן להתחיל לחיות!
הגיע הזמן לעשות יותר ולהתפלסף פחות!
|
"הוא בא, והולך...
הוא נחלש, ומתחזק..."
|
כל כך קשה... שאי אפשר לבכות
כל כך כואב... עד ללא תחושה
כל כך עייפה... ולא מצליחה להירדם
כל כך אמיתי... אבל זה הכול בראש
|
זה מדהים אותי כל פעם מחדש
זה מדהים
|
אני עייפה, כה עייפה...
מרגישה כמו נפש בת אלף שנה!
|
כשאין לי מציאות, אני בורחת אל
הדמיון...
|
מי אמר שזה לא כיף להיות עצוב?
מי קבע שמשהו לא בסדר כשהראש שלך כל הזמן "בעננים"?
ממתי - מופנם - זו תכונה שלילית?
ולמה לא?!
|
אני הייתי ילדה טובה (באמת!)
והוא - הפרי האסור (נשוי)
ואהבתי את זה
|
Being so sensitive, like living without a skin:
Every brush,
Every pat,
Every scratch,
|
הולכת לאיבוד (איזה מקום שומם).
עדיף כבר לא ללכת בכלל.
|
! The weak Sadness is fighting over my heart; try to take
control on my soul. But than the Anger is breaking in!
Attacking with all his fierce and might: ruthless and
superior over the fragile Sadness.
|
|
|
"אישה, למה לא
עשית כלים כמו
שאמרתי לך???"
וונדי מתחרטת על
הטיול לארץ
לעולם-לא |
|
