|
תסריטאית וכותבת. עד לפני שבועיים - מנהלת ההפצה של
קולנוע לב - שותפה לבחירת הסרטים, קוראת תסריטים,
מנהלת הקמפיין ליציאת כל סרט, כתיבת מאמרים על
הסרטים עבור העיתונאים, פסטיבלים ברחבי העולם ועוד
ועוד. פרשתי אחרי 5 שנים מלאות תוכן. (בהצלחה
למחליפי).
כשדנדן תלה את עצמו על ידית הדלת של החדר שלו, אני הייתי שרועה
על הספה הישנה בקומת המסד, שהיא בעצם הקומה שלי, שקועה בשידור
החוזר של משחק הכדורסל של מכבי נגד יונייטד פנקוסט. למרות
שידעתי מראש את התוצאה (הכואבת), קיויתי שבכל זאת יקרה איזה נס
ומשהו ישתנה.
|
בדרך כלל אני מגיעה ראשונה. אני יוצאת מהבית שלי בדיוק בזמן.
יש לי דירה קטנה שאבא ואמא קנו לי. בחדר אחד יש ספה של סלון
ושולחן קטן עם אגרטל קטן עם פרחים חדשים. כדי שיהיה נעים. בחדר
השני יש לי מיטה אחת, בעצם מיטת יחיד שאני מסדרת אותה כל בוקר
כשאני קמה.
|
נוזל צהוב ודי מריח יצר שלולית גדולה בדיוק במרכז הסלון. יצרן
הנוזל, כלב גדול ושחור עם עיניים גדולות גדולות, עזב את
שלוליתו, נכנס למטבח, התיישב ותקע את עיניו באחוריה הרחבים של
סימונה.
|
|
|
אני נוסע.
נסיעות הן הנפש
של העולם הזה.
נסיעות נשארות
לעד.
הכל פשוט : צלע
הר ירוק ומצמיח
עצים ועשב,
ומולו צלע הר
צחיח ושרוף
שרב,
אני נוסע
ביניהם. הגיון
פשוט של צד
השמש
וצד הגשם. ברכה
וקללה, צדק ואי
צדק
אני נוסע
ביניהם. רוח
שמים ורוח
הארץ,
רוח נגדי ורוח
איתי. אהבה חמה
ואהבה קרה
כמו נדידת
ציפורים. סעי,
סעי מכונית.
יהודה עמיחי
ז"ל |
|
