|
אני חושבת שלכל דלת יש מפתח ותמיד אפשר להיכנס לתוכה.
בתקווה שתוכל למצוא את המפתח, או מקסימום לפרוץ את הדלת.
|
תזכרי תמיד שיש לך אותי
אם לפעמים, מדי פעם, יש חשש שאין לך אף אחד
ואם אי פעם תיכנסי לדיכאון שכזה
תקראי את השיר הזה
|
יש לי כל כל הרבה דברים לומר לך
ואני לא יודעת איפה להתחיל
רק רע היה בינינו אבל זה עדיין לא עוזב אותי
כשהבנו שאי אפשר יותר ושזה בעצם פוגע בנו
וברגע שגמרנו הרגשתי הקלה
|
כשרק הכרנו אפילו לא דיברנו
כל אחת התעסקה בעניינה
ואיך הכל בשנייה השתנה
|
מרגישה חנק מחלחל בגרוני, רוצה לצרוח,
בתקווה שאף אחד לא ישים לב שאני רוצה לברוח.
רצה לחדר אטום וצורחת, צורחת, צורחת...
אבל זה לא יוצא, זה לא עוזב אותי,
אני רוצה לברוח, לרוץ ולצרוח, לבכות לשמים!
|
זהו שיר על אהבה
אבל לא האהבה המוכרת שבשירים
ובזמן שתשמע אותו אולי תבין
|
לא יכולתי יותר.
התעלפתי.
בתוך שלולית התרסקתי.
קמתי, שכחתי.
לא הבנתי מה אני עושה בחוץ, בקור.
בדרך חזרה נזכרתי, אבל לא התחלתי שוב לבכות.
הבנתי.
|
מכיר את ההרגשה שכל מה שאתה צריך זה דף ועט...
רק כדי לשפוך את מה שיש לך על הלב?!
או להראות לעולם בדיוק מה אתה חושב...
או לכתוב על מישהו... אבל לא יודעים מי..
במיוחד כשאתה מקווה שהמישהו הזה יקרא... ויחשוב לעצמו... זה
אני?!
|
|
|
אתה חותך אותי
בתור?
יוסי עדן,
לשהאיד עם
סכין.
נימוס אירופאי
בתור ישראלי. |
|
