|
הבינה שיומנים זה פאסה (ופשע לפרטיות, אם יורשה לי
להעיר).
מעדיפה להסתתר תחת מסך עצוב של מסתורין ושם אדיוטי
למדיי, ולחשוף את הרגשות העמוקים והאמיתיים ביותר
שלה לקהל וירטואלי בלתי נראה...
יומן יקר,
תיהנה.
Eponine
עיניים.
שפתיים
אף.
פנים מוכרות כל כך.
היא צועקת.
העשן, מרוצה מעצמו, מתאמץ שלא לצחוק לה בפרצוף.
|
והעולם, משום מה, שייך רק להם. מחייך אליהם ללא הפסק, קונה להם
מתנות, מניח אותם על ברכיו האינסופיות ומחבק אותם חזק חזק, שלא
יברחו...
|
ומה עכשיו?
אתה מתגייס. הולך להילחם באנשים הרעים. להגן... על מי?
עלי?
לא, לא ממש.
|
|
|
בוקר טוב רחל,
בואי נשחק משחק.
אני אגיד משפט
ואת תשלימי:
טן-טן-טן, יש לך
סר...
מתוך ספרו של
ד"ר אפרוח ורוד,
"כיצד לבשר
לפציינטים
בעדינות רבה ככל
האפשר שיש להם
סרטן" |
|
