|
"זה קורה לי בעיקר כשאני חושב עלייך
סף הרגש שלי עולה
ואני מאבד את עצמי לדעת
לא מרגיש כלום
או מרגיש
זמן רב מדי
כאב עמוק מדי"
ארקדי דוכין, אחד היוצרים הגדולים של זמננו.
שמש אפורה. אפשר להסתכל עליה כיצירת אמנות,
אפשר להקיא ממראה פניה.
כשאתה קורא את שיריה, אתה חש את לבה השותת דם הצורח
"מוות, מוות".
כשאתה מדמיין את חייה, אינך יכול שלא להרגיש יחד עמה
את האהבה הגדולה בה היא חיה.
זה 18.5 שנים שהיא מתנדנדת בין בדידות לחברה, אהבה
ושנאה, עצב ושמחה, חיים ומוות.
בכתיבתה לא תמצא צלם אנוש, אך סימני שאלה רבים.
אפילו עכשיו, משהו כמו 5 שנים אחרי, מה היה קורה אם לא הייתי
נותנת לו להמשיך לשקר לי, אולי הוא עוד היה פה?
|
אז אולי מגיעה להם מדינה. אבל ילדה בת שנתיים וחצי שנאבקת על
חייה באמת תעזור להם? וילדה נוספת בת שנה וחצי שלה כבר לא יהיה
סוף טוב תעזור להם?
|
אז מי שומר על החיילים? זאת באמת שאלה קשה,
שהרי בוודאי לא הממשלה, וגם אלוהים כנראה שכח מהחיילים,
אז מי באמת שומר על החיילים?
אנא- אמרו לי, ילדים.
|
פרפר עף ממקום למקום
מכור לחופש
אדם לא עובר ממקום למקום
אין לו חופש להתמכר אליו
|
הכאב,
הצמרמורת המטורפת
שעוברת לה בכל וריד בגוף
בתוך שלולית דם מהולה בדמעות
|
אבל אל-נא תתייאש
כן, דווקא לא עכשיו
אולי אפשר עוד אהבה
בעונת הסתיו...
|
היא מאבדת את הדרך
כי הוא המפה
אך הוא נעלם
והכל כואב וחשוך ורע
|
ואם יש אהבה אז איך שזה לא מושלם
ואם אין אהבה,
אז איך לאנשים יש את הכח לחפש אושר בחיים?
|
בין החושך והאור
אתה חושב עליה
היא ממלאה לך את הראש
אין זה משנה אם היא בלב או לא
היא רק בראש
בין החושך אל האור
|
הדלת נסגרת
והחיים משתתקים
והדם לא זורם
כי נחתכו הורידים
|
ושם בחושך
בפינה עם עצמך
את נזכרת
איך הוא שיחק בו
ודחף אותו לתוכך
|
ואלוהים ראה
וחשב שהתגברתי
ולמרות הסימנים
אני עדיין לא הבנתי
|
בוכה אל השמיים
זועקת אל האל
איך ילדיך כאן מתים
ואתה- שותק?
|
כדור בלב, הוא מת,
חבל,
היה בחור נחמד
וככה יום יום
ולא נגמרת, המלחמה.
|
את מתה מהלכת,
משתדלת למות,
בגיהינום שבו את חיה.
|
חונקת את העצב המוחי שלך,
הופכת אותך לגוף ללא נשמה שממשיך הלאה,
כי זה כבר שגרה
|
איך נוכל באמת לאהוב אנשים
אם כולנו עזבנו את אלוהים?
|
אך לא ביקשת לעזוב
לא ביקשת להביט
לא ביקשת לברוח
הדבר היחידי שביקשת היה-
לשכוח.
|
ארץ רוויה דם ודמעות
תינוקת שאמה לא מפסיקה לבכות
פצמ"ר שנופל ומוחק שכונה שלמה
אוטובוס מוות שמרעיד מדינה
|
כמו הפיכה צבאית מלחמתית,
כך עברת שינוי בחייך
עזבת אותי למען האור
אך היכן כעת נמצאות עינייך?
|
איה אתה
הראה פניך, גלה עיניך
לא נעשה ונשמע
כי אז נמות
וגופותינו לא לך
|
אולי אז,
באותו היום,
נבין,
שכל זה היה
מיותר.
|
עוד רצח עוד פיגוע
ילדה קטנה נלחמת על חייה
למה בתה הקטנה, היפה
חייבת להתחנן כדי להמשיך לחיות
|
וניצן שם פתאום צומח,
האש אותו לא תשרוף,
הייאוש אותו לא יהרוס,
והניצן יפרח לפרח.
|
זה סיפור עצוב
על ילדה מיוחדת
שמחפשת תשובות
בעננים של גשם.
|
למה שלא תפקח ת'עיניים
ותראה את המציאות
זה בכלל לא ורוד
אנשים מתחננים לחירות
|
עץ נולד בכוונה
כי נוטעים אותו
|
שביל של כאב
עם אבנים גדולות
מהלב ופנימה חנוק מדמעות
והעפר מתפזר,
הו, איך היית חסר
הייתי מוכנה להיות שלך לנצח
|
ואם פתאום, נמאס לך לחיות
אתה רוצה למצוא ת'שקט
|
שיר שמתנגן
בעצימת עיניים
שיר שמספר
על החיים בשניים
סיפור אהבה משומש
על היתרונות של הביחד
משהו די מטושטש
שמעלה את הפחד
|
אז זהו, היום אתה עוזב
אורז ת'מזוודה
והולך,
ומי יודע מתי שוב נתראה
|
רואה את כולם כמו השתקפות עתידי לנגד עיני.
|
אלוהים,
אמא שלי אומרת שכנראה שסבתא תבוא לבקר אותך עוד מעט. שהיא חולה
מאוד והיא מתגעגעת לסבא שלי שביקר אצלך לפני שלוש שנים ומאז
הוא לא חזר.
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
בחור שרמנטי
ורגיש מחפש ספה
נוחה וחמה
למטרות השתכנות
קבע.
המלגזן הזועם
קונה רהיטים... |
|
