|
בלו בלו כבר לא עושה אותי שמח
כבר שנים שלא
וחבל
ההתחלה דווקא הראתה ניצוצות
|
להבות גדולות ניצתות
באש עצומה ומחממת
את עולמי
|
למצוא את האחת
זאת שתרצה לראות אותי גם בין תשע לחמש
|
מוותר מראש
על
שירים נפלאים
שלא יוולדו לעולם
|
שליטתך המוחלטת
רסיסי ילדות שרק מתגלים לאורך הזמן
אני זועם וצורח מבפנים
|
נקודת המבט שלי מצטמצמת לקוף המחט של OCD
(יותר לא אצטרך לדאוג לה יותר- פחות מטלה ברשימה הלא נגמרת)
אני כמו רובוט קר שיש לו באגים בתוכנת כוח הרצון
|
אור, התרגשות, שמחה, אהבה אינסופית, מיזוג נשמות, משחקים
ילדותיים שתמיד רצית לשחק
תקווה
ילד שאומר אבא ואין טיפת פחד בעיניו
קהל במחיאות כפיים סוערות
|
פסל קפוא
אוזניות מתמזגות אל תוך אוזניו
|
|
|
הלכתי לגרפולוג
הוא ביקש כתב
יד, שלחתי אותו
לדף האחורי
שיקרא מה
שכתבתי, הוא
התבאס עליי, כבר
חשבתי שאני
פסיכו...משהו,
אבל הוא הרגיע
אותי ואמר שאני
סתם לא מצחיקה.
הדס עמיר,
מתנחמת בדרך
לעוד סלוגן
מאושר. |
|
