|
 
" סבי רגיל היה לאמר : "החיים קצרים להפליא. עכשיו ,
בזיכרוני, הם מצטמצמים כל כך שכמעט איני תופס, למשל,
איך מוצא איש צעיר להחליט בנפשו לרכוב אל הכפר
הסמוך בלא שיחשוש - גם אם נסיח דעתנו לחלוטין ממקרי
ביש - שמא אפילו משך חיי אדם רגילים, ללא כל
פורענות, לא יספיק כלל למסע כזה"
פרנץ קפקא "הכפר הסמוך"
אישו עמד על שרפרף עץ בסמוך לבור הביוב שהריח רקב צואה ומחנק,
נשא עניו למעלה כמו בתפלה ודיבר על עולם צבעוני ועל תחושות
מיסטיות.
|
באופן מפתיע שמתי לב שפעימות המיקרו בחימום הם מדד מצוין
לעמידה בלוחות זמנים ותזמון.
נוכחתי לדעת כשאני מחמם את השוקו אני מצליח לנעול נעליים,
להכין פרות וירקות לעבודה ועוד
להספיק לעמוד מול המיקרו לשניות האחרונות עד לצלצול המיוחל.
ככה התחלתי לתזמן כל דבר,
|
אחרי חודשיים של הכנות ולימוד יצאנו לדרך. עם אור ראשון ירדנו
מהעיר לכביש עוקף חשבון, משם פנינו לדרך עפר שמובילה בכיוון
הכללי למעבר הגבול. כשהלילה החל לרדת עצרנו בנקודה יפיפייה בין
גבעות מכוסות בפריחה תכלכלה של עדעדים.
|
כשהתרחק קמעה הייתי צועק "קינג דבנה "(מלך הזבובים) וכשסובב את
ראשו הייתי קד קידה והוא היה מחזיר לי בנפנוף היד.כך היה הולך
ומתרחק שכאחריו שובל כלבי רחוב.
|
לפעמים יש תחושה של אינפנטיליות איך הילדה הזו יכלה להחליט
עלי, אני לקחתי מזמן את האחריות על ההחלטה הזו ולא מאשימה...
|
בגופו המתעקל כמו קשת
נכון לירות אביונות
|
בסימטאות חטאים
בפינת רחוב
תחת פנס
מחוויר
|
הבו לי אלקסיר
זועק!
ומוהל בטיפת
דמי האחרונה
קולות שיקוי מהדהד
חורך כל פינה ודמע
|
לדוג דגים ביקשתי
אך בחכתי
שברי אלילים
|
ומה החשיבות של המילים הללו שאני נותן על הדף
והאהבה אשר נולדת תמיד מן הדימויים שפורחים בין המטאפורות האלה
|
מלוטשת מלשונות גלי הים
כזווית מחוטבת
של תבנית היכל
|
יוסלה!
נטול צורה
ולא מושלם שכמותך.
לא נוצרת
בגוף אישה
|
שופעת
רכה ועגולה
משורגת פסי עדנה
|
בשיכרון מחלחל
בין מאווים לכוחות
בשימוש זדוני
במכתמי דודאים
לפתיחת רחמך
|
הוא אכזב
משק כנפיה
בקצה סוף האביב
|
ומגע חושני חזיוני
מוליד צליל טהור
|
עת נאלם הקול
עת חזרה הדממה
האלם הבוגדני
סביב סביב
לא ניע
|
לופת בזרועותיו
את חבית הדבש
דרקון של אש
מתרומם מתרדמתו
בהגיע הצער
|
אני סופר לאחור
עכשיו ענייך כבדות
|
הלילה הזה שמש
שמי תכלת אחרים
שלא קשורים בם עננים
|
הסירים של אימא
מלאים בחסדים,
בתפילות של טעם וריח
|
אם בלתי זה התיקון
ואין זה ואין את זרה
|
קולו של היופי
מסתנן מתוך גופך
|
ואת קרובה
שואבת אותי
מהר יותר
כמו אור
|
באביב הם ענו לי
בקיץ צהלו
|
אוחז בקשת אוריון
כנשקי האחרון
ושוקע בשמיים אפורים
ומנגד העקרב
|
כשתבואי אליי
עטופה ביופייך
דברי אליי אלם
איך לא אנחש ביישנותך?
|
ראי כפול מאה
לכד דמותך.
כל אימת שפיו סגור היה,
היגידה לי עינו.
|
ובלשון עילגת
אסב פניי לאחור
לכסות ערוות משוררים
בשפת קדושים מנובלת
|
מחר נגיע רחוק
לעמק המוריק
|
ואני תועה
בדלת אמותיי
נאבק בגשמי
אין ברכה
משווע לשרטון
|
מאי טעמה תפוח
והרי הוא תאווה לעניים
והיא התום הטבעי
עטורת ניצנים
|
עיקר כל הדברים הוא ההתחלה
שנבוא בכל פעם מחדש
כמו שלא היה מעולם
ובאתי אל העץ
|
כששמעתי את הזעקה
חשבתי שזו
פקודת אש
|
נערה יפת קרסול
מחוללת יחפה
הלא גם בכייך
בעניי צחוק הוא
אבקשך למחול
|
אשר אי פעם
תחדלי להקים ולפרק אוהלים ססגוניים
|
מכאן מבקש הוא ללכת לבדו
חפון בקנה מידה אנושי
מידה כנגד מידה
כנגד כל המידות
|
וכשהיא נגמרת
אני עובר
למיטה הבאה
אחר כך
סופר
|
מכסה בניגון
באי הרצון והסתרת הפנים
לשיכוך רוח הביעותים
של רגשות סותרים החיים בכפיפה
בקשר המסתורי
|
בתמורה להכנסה
תפזזי אהבה
בשפת יתר הומייה.
|
בחשיכה הגמורה
מבין בגעגועים
שאין להם תבונה
|
וקרן אחת
חודרת ללבי
בנקודת הרוך
הסתוי
|
ותוגות טחב בענני מסע
תלויים בשמי המקרה
|
מבטיח ונשבע
לאות שטות
כדרך השיטה
|
ואת...
נבראת ללא הרף
נפרשת,
מגוללת,
ללא חושך
מתחדשת בכל יום
|
פסים כאיפוס
טמונים בפס ידי
כל מציאותי בכפי
|
השכלתי ואשגה הרבה
ברגשות שאינם מתמזגים
ורק מתחלפים
|
בראשית חכמה
בשער האהבה
במעלתו של אוהב
נחפץ לבת מלך.
|
מבעד לעדשה
לובשת טל וערפל
מאבדת קווי מתאר
כביום גשום.
|
האחד נוטף לאיטו
בצליל והד הצליל
השני אוחז בלשון גמישה
|
דרך ציפורים להבין
בשבילי השמים הכחולים
|
ותראי תוגה גדולה:
"הטובים נלאו ממלאכתם"
|
נשים פוסעות בעדנה ושאננות
הולכות בחדות ורכות
|
להיחבא
בתוך זכותך
הלא את
תומתי שלי
|
ואני דוחק
אל אשר טרם נגלה
שט כמשתעשע
|
תועה במעברי
הרים ערפיליים,
פרקי זמן
שנועדו לשכחה.
|
דרך חלון ממוסגר
נאחזת בתקוות החוט
בנקודת התורפה
של ערוות עיר פרוצה
המוקפת חומה
|
רק בזק צהוב
הבהיק
ולא יכולתי
למוש ממקומי
|
אל הארכיון האישי (33 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אישה קטנה
מאד ושמי פלפלת
יש לי כפית סמים
קטנה
כפית סמים לבנה
והיא עושה לי
לפעמים צרות
כאלההה
חבל שכל יום באה
משטרה... |
|
