|
 
כשעמדתי שם מול הבור וראיתי אותם, ידעתי שצדקתי, הם הגיעו.
עמדתי עם הגב אליהם, וחשבתי אם כבר אז כבר, הדלקתי את הסיגריה
האחרונה שלי, ושילמתי להם שיתחילו להתפלל כל אחד לאלוהים שלו.
|
ברגעים מסוימים תהיתי אם אני באותה המדינה, וזמזמתי לעצמי את
מילות השיר "מה שרואים מכאן לא רואים משם".
|
שנוח היה הצדיק היחידי עלי אדמות, הוא טיפל בו לבד, ואז נמאס
לו, אז הוא החליט למחוק את כולם, כמו שמפרמטים מחשב.
ולהשאיר רק אותו, מעין קבץ גיבוי שכזה. למקרה חרום בלבד.
ואז הוא נשאר, לבד, נוח כלומר, כולם טבעו לאחר הפירמוט והוא צף
על קובץ גיבוי שכזה במסווה ש
|
אז הוא כזה במידת מה.. אני לא ממש יודע לתאר אותו, כי אתם
יודעים, הוא כאן במידה כזו או אחרת, אבל הוא לא, אני לא ממש
יודע..
|
הוא היה כזה אני מניח... טיפוס כזה... כולם הכירו אותו... שמעו
עליו...
היה הטיפוס הזה שמתקרב בשקט בשקט, מסוגר לו בראשו ועולמו, אבל
תמיד שהיה מגיע, נכנס ברוח וצלצולים, נותן כזו כניסה שאחריה
כולם היו מפנים ראשם בתדהמה ומסתכלים לאותו המקום שבו הוא
הופיע...
|
העניים שלי עדיין לא מצליחות להתרגל לראות... כאילו לקחו לי את
הראייה והחזירו אותה... אני לא מזהה את המקום... חושך... אני
קולט ארון, מדפים, כיסא, אה נכון... החדר שלי...
|
אחרי כמה ימים הוא מגיע לבית ספר לובש שחור...
הפנים שלו היו לבנות והוא החליט לגדל את השיער...
הוא היה ממש חיוור והעניים שלו היו אדומות כמו דם...
|
שנוח היה הצדיק היחידי עלי אדמות, הוא טיפל בו לבד, ואז נמאס
לו, אז הוא החליט למחוק את כולם, כמו שמפרמטים מחשב.
ולהשאיר רק אותו, מעין קבץ גיבוי שכזה. למקרה חרום בלבד.
|
כי בדור שלנו?
בשביל שהכול יהיה טוב, שהכול יהיה בסדר, שהוא יבין את הדור הזה
כמו שצריך..
גם אלוהים..
צריך לקחת סמים..
|
אך אין אגדה זו מהשאר שונה.
כי אותה אגדה היא
עם שינוי קל בעלילה.
עם התחלה מתוקה והמשכיות קסומה.
|
עברו 11 קיצים.
אבל השמש החזקה ביותר,
לא תייבש את הדמעות מבפנים.
אחת, שתיים שלוש.
|
בית ועוד בית
הכול אותו הדבר
הפזמון מתנגן
אותו פזמון מוכר
|
כבר אין אגדות
כבר אין סיפורים
ממזמן נפטרו משוררי השירים..
|
|
|
כל מי שכותב
סלוגנין שירים
את ידו!
בעצם אתם בטח
עסוקים בכתיבת
סלוגן, אז לא
משנה.
ק. מרכוס,
משוכנע שהוא נגד
משאלים. |
|
