|
בחורף 1984 בעיר האורות נולדה הכותבת הנראית
לפניכם.
עשתה רבות בחייה היחסית קצרים, החל מכתיבה ועד
לבימוי נראה כי צופה לה עתיד מזהיר ומי יודע אולי
יום אחד עוד תראו אותה יושבת בכס ראש הממשלה.
אחת וחצי בלילה זאת לא סתם עוד שעה.
אחת וחצי בלילה זאת שעת הבערך, כבר לא בדיוק ערב אבל אי אפשר
לקרוא לה שעת לילה מאוחרת מאוד. בשעה אחת וחצי, כשאני אמורה
להיות באמצע שעות השינה המטכליות שלי אנשים מבלים ונהנים הרחק
מהבועה שבה אני עושה את הטירונות שלי.
|
"נו מה חשבת?" הוא חייך, "שחניך שלך לא ילחם כמו שלימדת
אותו?"
חייכתי חיוך מרוצה, יכול להיות שעשיתי משהו טוב פעם בלי לשים
לב?
|
לא הלכתי למסיבות כבר כל כך הרבה זמן. זה מה שקורה כשנפצעים
בצבא, מחליטים להיסגר בתוך עצמך ולא להיפתח לעולם החיצוני.
בעצם, כשחושבים על זה, מעולם לא הלכתי למסיבות.
בסופו של דבר הן שכנעו אותי.
|
מרדפים זה לא חלק מהאישיות המוצהרת שלי. יותר נכון להגיד שזה
גם לא מוכר בסביבה שלי.
ולמרות הכול יש לעתים לכל אחד ואחת מאיתנו את הצורך לבצע מרדף.
גם אם זה לא מכוון.
|
עוד יום במכולת נפתח
ומשה הגיע ממש בחטף...
|
זה היה יום שטוף שמש, ענני נוצה שוטטו להם בשמים בניחותא
ובתור תרנגול לצורך השכמה קיבלתי מטוס במקום...
|
עצור, חשבתי לעצמי, אבל אולי הגיע הזמן בעצם לפתור את החידה.
אין לי מושג איך הוא נראה, לו אין מושג איך אני נראית, מי
אנחנו בעצם מעבר להודעות לשיחות ולקול. החזרתי לו הודעה
:"בשמחה, אני אגיע רק אין לך מושג עם מי אתה מתעסק". כמובן שלא
התכוונתי לרע.
|
תדהמה עלתה על פניו, איך אני מעיזה בכלל לחשוב שהוא לא אומר לי
את האמת. מישיבה זקופה, הוא החל להתרכך במקומו עם חוסר מילים
מופגן בין שפתותיו.
|
שומרת הסף הקטנה הנה היא התעוררה..
|
כחבית אני מרגישי עומס רב,צריכה לשמור על עצמי בטמפרטורה
הנכונה. תמיד העולם בטוח שהוא יכול להעמיס עליי מה שהוא רוצה,
בעיות, צרות של עשירים כמו שהוא אוהב לקרוא לזה. נו ומי זה
העולם לדעתכם? נכון,החבית הגדולה, היא ולא אחרת.
|
זה לא יום של חורף, אלא דווקא הסתיו המוחלט, דווקא הזה הזה מכל
הימים הגיע בדיוק בזמן הנכון אבל לא עם האנשים הנכונים
|
איזה יופי תמיד זה מתחיל מ"קמתי בבוקר יצאתי החוצה ו..." נמאס
לי מזה כבר..
ואם אני לא קמה בבוקר? ואם הבוקר שלי הוא בכלל בלילה?
|
|
|
ואני- שווה
עוגיה?
עוגיפלצת |
|
