|
וכשיקיץ לו הנער
לאור קרני שמש ראשונות
מאהובתו ייפרד לשלום
|
מתוך ייאוש מתמשך היא בורחת
הרחק אל מחוץ לחומות
כנסיכה משוחררת היא עפה אל-על
מעבר הרים וגבעות
|
מרחפת לה בין
רסיסי אשליות
לא רואה
לא שומעת
בעיות.
|
וכשרועדת הריצפה מבלי מנוח
היא מנסה בכח הכוח
לחשוב על משהו אחר
כדי לא להישבר
|
|
|
אין הביישן
למד.
אבל אם הביישן
חרשן?
צאן מרעיתו
בקושיה. |
|
