|
הפרעת אישיות גבולית-
דימוי עצמי מעורער
מערכות יחסים בעייתיות ומצבי רוח
ספקנות באשר למטרותיה בחיים
אימפולסיבית בכל הקשור בפעילויות של הרס עצמי
כמו למשל סקס מזדמן
אנטי-סוציאלית ובאופן כללי
בעלת גישה פאסימית בחיים.
קרה לכם פעם שהתערבבו לכם החלום והמציאות?!
אני עומדת באמצע אלנבי
ומנשקת אותך.
|
פחדתי שאני לא אזהה אותך, בכל זאת עברו חמישה חודשים מאז הפעם
האחרונה שראיתי אותך וגם אז זה היה קצר וחשוך מדי.
בטח השתנית נורא בזמן הזה, אולי ארך לך השיער, או שרזית או
שהשמנת ואולי את סתם נראית אחרת, בוגרת יותר. תמיד הייתה לי
בעיה לזהות אותך או להעלות אותך
|
לא אכפת לי אם תהיי איתה או לא
לא אכפת לי אם תהיי איתי או לא
לא אכפת לי אם תהיי לבד גם
אין לי חשק לכלום גם ככה.
|
התלתלים שלה מדגדגים לי את קצה הסנטר
מתלבטת אם לחבק אותך או לוותר...
דממת מוות ממלמלת הספד מיותם
ילדת נצח התייאשה וחלפה מן העולם
אף אחד לא מדבר, אף אחד לא קם
רק את נשכבת ליד הגופה, שיהיה לה חם.
|
וכל ראייה דוקרת,
כל מבט צולב,
כל נגיעה שואגת אימה,
שורטת את הלב.
|
מתוך שינה,
רגליי ברגלייך
מתחברות, מתחבקות
משלימות בתנועה,
וידי בידייך ולשוני בלשונך
ושפתיי בשפתך וגופי בגופך
|
ברחוב הזה אין גשם ואין דמעות
ברחוב הזה מעיל לא יחמם אותך
ואין לך שום סיבה לבכות.
|
תתקשרי ותבקשי שאני אבוא. אני אאמין לך ואפסיק לחפש תירוצים -
ואני אבוא.
את תראי את הצבע השחור שבשיער שלי
את השפם-גבות שהורדתי לכבודך
את העיניים האדומות אחרי כל הלילות הלבנים האלה
והבכי.
|
זה הלבד שלי
אף אחד לא יקח אותו ממני
השגתי אותו בעצמי
מרגעים רגעים של בדידות
|
נדחקת לפינה
מושיטה את הוריד,
תדחפו לי עוד כאב,
אל תתנו לפצע להגליד.
|
נשקי אותי שאני ארגיש שוב,
שאת רוצה.
בחיוכך הקטן,
בגופך הלבן,
בשיערך החלק
בפנייך היפות
בכולך.
|
את יכולה למרוט את השערות,
לנקר את העיניים,
לרטש את השפתיים,
לעקם את הידיים
|
לבוא וללכת
להיכנס ולצאת
לחלום עלייך בלי לרצות
להתמוטט.
|
ואת רק צריכה חיבוק. את החיבוק הזה שימס את כל הקרח הכואב הזה
שמקפיא לך את כל האיברים, שאחריו תחייכי במן אנחה כזאת "סוף
העולם עבר"...וכבר יהיה חם יותר, מחויך יותר.
גועל. כמה גועל. ורוע. המון רוע. אנשים לפעמים לא מתארים לעצמם
כמה הם פוגעים אפילו בלי
|
כולם הלכו. יש להם עניינים חשובים. אנשים אחרים.
בסוף כל הזמן הזה אני אמצא פתרון. או משהו לעשות.
|
אין אור במקום החשוך הזה.
איך התגלגלתי לכל המצבים האלה.
המקומות החשוכים האלה.
איך נפלתי.
כמה עמוק.
עוד סיגריה.
עוד בירה.
איך הפכתי לפחדנית.
|
זהו מונולוג בלי התחלה ובלי סוף.
מונולוג מהאצבעות אל המקלדת, אלייך.
אני אפילו לא יודעת מה אני רוצה להגיד. אם אני רוצה להגיד.
|
בארון שלי יש עכשיו מעט מקום, לא מורגש בו החלל הגדול שנוצר,
כאילו עם כל הוצאה- גם הארון קטן. ויש בו עכשיו להכיל, אותי.
אותי נקייה.
|
אל תחפשי אותי
יותר
כי אני לא
שם
מחכה לך
|
אנשים מתבלבלים וחושבים שיש זמן מוקצב לכל קשר, שאם מישהו אחד
בא, אז אחר יבוא אחריו,
אבל האמת היא, שהאהבה נצחית.
אם תחשבי על זה.
האהבה נצחית, ולא מקווה למות.
|
|
|
לפעמים בחופשים
האח התאום שלי
מחליף אותי
האיש האדום בצד |
|
