|
גבר רץ מעל הים
כמו ספינה שאינה שטה
מלפניו ניצב עולם
לא מבדיל בין דג לצוף
|
עד שעת לילה מאוחרת
אצבעו בשלהי צבעים ומעותרת
והוא אינו מבחין באפלה
שבחדרו לאט לאט נוצרה
|
את הרימון בידו הוא מחזיק
ועל כתפו הרובה המבריק
|
עוד יבוא יום והוא יביט ביופיך
ובלילה יתקרב ולא תהיי עוד לבדך.
|
העצב משך את ליבו השבור
רגליו נמשכו אל גופה הקבור
|
|
|
נסענו עם המשפחה
לפירמידות.
נרטבה לי הרגל.
משתין בקיר |
|
