|
גבר רץ מעל הים
כמו ספינה שאינה שטה
מלפניו ניצב עולם
לא מבדיל בין דג לצוף
|
עד שעת לילה מאוחרת
אצבעו בשלהי צבעים ומעותרת
והוא אינו מבחין באפלה
שבחדרו לאט לאט נוצרה
|
את הרימון בידו הוא מחזיק
ועל כתפו הרובה המבריק
|
עוד יבוא יום והוא יביט ביופיך
ובלילה יתקרב ולא תהיי עוד לבדך.
|
העצב משך את ליבו השבור
רגליו נמשכו אל גופה הקבור
|
|
|
אצלנו בבית אבות
הביאו אחת חדשה,
כל הזמן היא
צועקת, וואאווו
וואאאווו
ווואאאאוווו,
לישון לא אפשר.
זקן הבמה החדשה |
|
