|
 228395483
כתוב פה בצד לכתוב על עצמי בגוף שלישי, אני מרגישה
מטופשת מדי.
פשוט אני.
צלילים אחרונים של השיר החלו מתנדפים בחלל האוויר.
השקט הוא שגרם לה לפקוח את עיניה.
האישונים השחורים הטבועים בים של לובן מסחרר גרמו למוחו
להתרוקן ממחשבות, ולהפוך צלול ובהיר עד כאב
|
בדרך כלל היא אומרת שתלוי איך נסתכל על זה. אני רואה אותה
פותחת את הפה ומזיזה אותו באיטיות, נותנת למילים לגלוש החוצה
וללטף לי את האזניים - בטח לנמלים שחורות, חם יותר.
|
היא שקעה בהרהוריה כשהשמש נעלמה מאחורי בניין אפור מקושקש
בציוריי גרפיטי ישנים.
הכלבים חזרו להשתולל על כר הדשא היחיד ברחוב, מתיזים לעברינו
מדי פעם טיפות מים מהשלוליות הקרובות.
לרגע נדמה היה לי שהכלב סינן לעברי מילה או שתיים. משהו כמו:
'יש לך חברה יפה'.
|
אנחנו השמש מעלינו והסדין מתחתינו, מלאים אור וקפלים ורכות.
ואנחנו למעלה ולמטה וחם וקר וכחול וצהוב. אתה אוחז לי את היד,
מהדק לרגע ומרפה.
כמו התמונות האלה בשחור לבן כשכל הצבעים קורנים החוצה מהתמונה,
ככה אנחנו עכשיו.
|
קולך יהדהד בין פסגות ההרים
והתרפסותך הכנועה לפניי
תעורר את צחוקם
|
אתה נושם
נשימה
ונושף ריקבון
קורא לישות רחוקה
לחבק
ידיים רגליים וריק
|
כל חודש ושבועיים נעלם לי עוד תו מפניך, נפל מבין הידיים אל
הרצפה הקרה. באמת שניסיתי למצוא אותו, אלוהים יודע כמה
שניסיתי. אבל העין הכחולה שלך נעלמה ברגע שהחליקה לי מבין
האצבעות.
|
כל פעם שאני רואה אותך, אני מתאהב בך מחדש, בחיוך וזיפים
שדגדגו לי את הלחיים אמרת והים התנפץ מאחוריך. אני נוטה לחשוב
שאני הוזה את הסיטואציות, שאני יוצרת אותך כמו שאתה במעמקי
דמיוני. בונה לך כתפיים רחבות וחיוך שובה כשאתה רק צל שמהלך
באיטיות.
|
|
|
עוד 1000 ואני
אסיים להיום
גרפומן הסלוגנים |
|
