שיר נולד בשנת 83 כבן זקונים במשפחה של מושבניקים.
לא בכוונה מצא עצמו תמיד עושה דברים אחרת מכל
האחרים, ביצירותיו האחרונות מסתתרת ביקורת על חדה על
החברה, אותה החברה שהוא שוקל כל יום מחדש אם לעזוב
אותה ולבסוף מחליט שעוד יום לא יזיק.
שיר כותב במהלך חיפוס עצמי וחיטוט נפשי, פותח פצעים
ישנים שלו ושל אחרים.
אחרי שחרורו מהצבא עבד כגנן וכבנאי ולעיטים כדוגמן.
הילד מודה שאינו מפחד מדבר מלבד מהפחד עצמו
ומפיטריות כמובן.
נסיונו על החיים שונה מכל מה שהכרתם עד כה.

דברים שלא אמרתי לך אף פעם. שאני מת עליך, גם עכשיו שנה אחרי שנפרדנו, שנה שהיינו ביחד וכבר כמעט שנה שאנחנו לחוד. שאני מתגעגע לחיבוק שלך, חיבוק אוהב ללא תנאי. לחיוך שלך, ששרר על פני כל זמן שהייתי איתך.

איזה קשקשן הקשבתי, למדתי לזהות הדקויות, השתיקות המסוימות.

הנערים ויבט מסביב וישחקו הנערים לפניו; ויזיעו ויתאמצו ויעוותו פרצופם; וירימו משאות כבדים מאוד והיו לערב רב;