|
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.
שם ראשו על הכר
הצייד שעייף,
וחלום לא מוכר
את שנתו טרף.
נערה מעונה
אל הבית פרצה,
ובידה הקטנה
אחזה נוצה.
שתי עיניה צופות,
יפות נוזפות,
כל הלילה
דמעותיה שוטפות.
מה חטא, מה עוון
אהובי הלבן?
מחר
לך ליד הנהר.
בחמש קם צייד
ויצא את ביתו,
אל היער צעד
ודרך קשתו.
ברבורה לבנה,
ראתה את הצייד בעינה.
היא שלחה מקורה
וקרעה בבשרה,
מולו,
צללה בצילו.
העיניים השחורות שלה, אשר מוסתרות חלקית מאחורי שיערה המקורזל
המרהיב ביופיו, עוקבות זריזות וזהירות אחר אצבעותיה האוחזות
בטוחות בעפרון הכתיבה. היא מניעה אותו הלוך וחזור תוך כדי ציור
קווים מאורכים על משטח הציור הלבנבן שלה
|
"אבל!", צעקתי. דממה... לפני שנתיים, יעל, עלמה בהירה ועיניים
תכולות זוהרות לה, היתה לי לבת זוג. אהבנו, חיכינו וידענו, זוג
תאומים אשר בחייהם ובמותם לא נפרדו.
|
עוד יום עובר,
ואת בשלך
מנגנת את הנבל הדומע.
|
לחוס על מרים
בת נהורה לא תרכוש אלהים אחרים.
|
תפילות הילדים נשמעות ללא הד,
אנוכי מאזין מתבייש, מתבודד.
בין פינות לבנה החמה מסתתרת,
מאירה את דפנות ליבי בחשכת מציאות אחרת.
|
לילות לבנים מרחפים
וקולי מתנפץ ברכות
מדמיינת שירת שרפים
החוזרים לתקופת הינקות
|
קלישאת סמים או סתם תעתוע,
אופוריה סוררת או רגשי נחיתות,
אהבה או בדלנות.
|
תפילת רחמים יפצה פי,
בעת זכרון דברים.
קרדום אז ינחת על עורפי,
יקטע בו החלטת בוררים.
|
כשמלאכים בוכים,
בך נותרת גבורה,
להכות בשוטים,
הנושאים אמותיי לקבורה.
|
גיזת זהב יפהפיה שלי,
אותך למרומים ארומם, ובפנייך הנאות אתקומם.
את אישי, רכושי ודתי.
|
שעת ערפילים,
החשכת רחובות,
בין חלקי יין הילולים,
זולגות לאיטן, טיפות טהורות.
|
רכושי שלי,
כך הלכת בימי,
כך בנית את ארמוני,
|
שנלת השבת את חנה'לה תבשר,
בבוא הסתיו אהובה הקט מתנשר.
|
רוך ותמימות נעורים,
שתיקה ובדלנות,
מתברגים מן גופי,
ומבודדים את השלמות.
|
קולה של העלמה
בת בליעל יפת התואר
מחלחל באזני
את שירי הנקמה
|
בת אנוש את הנש תפתה
בשפתייה תשוקת רחמים
בידיו אחוזות המטה
תחוש היא בקפליו הערומים
|
אתה לי נר
בסופה גועשת,
לא נכבה, לא מועד,
|
שירת מלאכים את אוזניי פותחת
בנהימות הקול סירנת הים
את תוכי מוחי במהירות שולחת
אל קצהו האחר של האגם
|
פנייך מבעבעות בין אצבעותיי
לחוש,
לדעת.
להכיר דמותך זהובה
כדבש על צוף במצולות, הרחק
|
תם הערב, ליל מנוחה.
בערוב חמה תפציע, וכוכב בעוז יתמיד,
את ירח שם תחתיו, בשעת ערביים
|
הפג הנולד,
הבעל הנועד,
האושר הנרעד,
נמוגו.
|
מות לא תמותי,
לעולם לא תדעי
מה נסתר על גבי המראה
המשקיפה פנייך בנסתר
|
|
|
מה זה פה מחששה
???
תתביישו לכם
,פושטקים !
סטלנים בע"מ |
|
