[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שילי תורן
ICQ 9521664 9521664
אל היוצרים המוערכים על ידי שילי תורןאל היוצרים המעריכים את שילי תורן
ב- 1981 נולדה אל הטלנובלה הענקית, שלימים תיקרא לה
"החיים שלי".
ועכשיו שקט, מצלמים.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הלילה, שוב הלכתי לאיבוד ברחובות תל אביב.
ברחובות שלי, ברחובות שלך, ברחובות שלנו...

ובעודי מחפשת את דרכי, אהבתי אותך מרחוק.
מבטיחה לעצמי שזו הפעם האחרונה.
לא אפול שוב בקסמיך, לא אובד במילותיך...

אנחנו ממשיכים לדבר ושוב אני יורה.
'די!' אתה צועק, 'זה כואב!'
כואב, אני חושבת, גם לי זה כואב...
אני מתנצלת, ושוב מבטיחה.
עוד שניים-שלושה משפטים ושוב - בול פגיעה.

זה היה לילה שקט.
איש לא תיאר לעצמו שבתוך כל הרוגע הזה מתחוללת סערה...
רועשת וגועשת, הופכת נוראה מרגע לרגע, מאיימת לכלות את החיים.

אוטוביוגרפיה
הבוקר מגיע והוא מתקשר, כאילו דבר לא אירע.
כאילו כל מה שקרה אתמול קרה רק לה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ייסורים
אף פעם לא, לא בצורה כזאת.
לא כנגד כל נים מנימי נשמתי, ועכשיו כן, אף-על-פי-כן ולמרות
הכל, ואולי לעולם לא אשוב...

הרוע מתחפר בך, עושה בך מחילות,
קטנות, צרות, שאי-אפשר כמעט לראות.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
כמו ילדה קטנה, מביטה בחלון ובוכה.
ואני נזכרת...
נזכרת בו... בעוד נגיעה, עוד נשיקה, רק עוד ליטוף של התחלה,
וליטוף של סוף וליטוף של פרידה ושוב עוד נשיקה...

בזמן האחרון אני חושבת עלייך, על איך שעזבת אותי והלכת. אני
נזכרת כמה קרובות היינו, ואיך נטשת אותי וברחת.

אתה אוחז בי ומושך אותי אליך, שפתותינו נפגשות בלהט.
המרחק נמוג.
הבדידות נעלמה.
אין איש בעולם מלבדנו.

געגוע
אני זוכרת שהלכנו ללוויה של בוב. בכינו, בכינו ביחד.
חיבקת אותי, והלכת איתי במורד השביל האינסופי שביום מן הימים
אלך בו שוב, הפעם אחריך.

הפעם זה היה מהיר.
מהיר, ונקי יחסית.
ישבתי שם בדממה וציפיתי לרגע שבו הכל יגמר.

כדי לשים את המרחק ביננו, עשיתי את זה 3 פעמים, עם שלושת
החברים הכי טובים שלך.
וזה עבד, או שלא...

אירוטיקה
היום שוב התקשרת בנסיון נואש נוסף להשיג אותי... שוב לקחתי את
הנייד שלי וקברתי אותו בכריות שעל המיטה, שוב סיננתי אותך.
אחרי שנדם הצלצול, נשכבתי במיטה ועצמתי את העיניים, טובעת בשקט
החמים והמופלא של צהרי הקיץ.

אני אמציא איזה סיפור, ואתה - מיד תדע שאני משקרת.

שולחת מבטים עורגים בכל פיסת בשר שחולפת על פני, מתה לזיין כל
מה שזז ואותך.

כבר שבועיים שזה עומד לי על קצה הלשון. כבר שבועיים שאני מתה
לספר לך, מתאפקת לא לכתוב לך את זה במייל, נזהרת שלא לפלוט את
זה בטלפון ...

חושך, שוב חושך... חושך מוחלט.

היי, את!
לאן את כל כך ממהרת?
יש לנו איזה עניין לא סגור פה.
אני רוצה שתמותי.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
את שוב נשברת, מתחברת, מחכה, סובלת, נהנית, שותה...
גאולה.

הוא מתחיל בדור ללא מוסר וללא מצפון, שנושא מדי יום את
זכויותיו הדמוקרטיות בפה מלא, ומגנה את רצח הדמוקרטיה, אולם
בשם הדמוקרטיה וחופש הבחירה, אינו ממלא אחר החובות הפשוטות
שנקבעו בצורה דמוקרטית, כמו שירות צבאי... הדור שלי.

הנה זה בא, היום לו חיכית - אתה יוצא לכבוש את העולם.
רציתי להגיד לך כמה אני שמחה שאתה מנסה למצוא את מי שאתה. שמחה
וגאה בך וקצת מקנאה באומץ שיש לך...




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
במקום לשאול את
השאלות תתחילו
לחיות את
התשובות

(שם,שם)


תרומה לבמה





יוצר מס' 17086. בבמה מאז 24/10/02 1:09

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשילי תורן
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה