|
ב- 1981 נולדה אל הטלנובלה הענקית, שלימים תיקרא לה
"החיים שלי".
ועכשיו שקט, מצלמים.
הלילה, שוב הלכתי לאיבוד ברחובות תל אביב.
ברחובות שלי, ברחובות שלך, ברחובות שלנו...
ובעודי מחפשת את דרכי, אהבתי אותך מרחוק.
מבטיחה לעצמי שזו הפעם האחרונה.
לא אפול שוב בקסמיך, לא אובד במילותיך...
|
אנחנו ממשיכים לדבר ושוב אני יורה.
'די!' אתה צועק, 'זה כואב!'
כואב, אני חושבת, גם לי זה כואב...
אני מתנצלת, ושוב מבטיחה.
עוד שניים-שלושה משפטים ושוב - בול פגיעה.
|
זה היה לילה שקט.
איש לא תיאר לעצמו שבתוך כל הרוגע הזה מתחוללת סערה...
רועשת וגועשת, הופכת נוראה מרגע לרגע, מאיימת לכלות את החיים.
|
הבוקר מגיע והוא מתקשר, כאילו דבר לא אירע.
כאילו כל מה שקרה אתמול קרה רק לה.
|
אף פעם לא, לא בצורה כזאת.
לא כנגד כל נים מנימי נשמתי, ועכשיו כן, אף-על-פי-כן ולמרות
הכל, ואולי לעולם לא אשוב...
|
אתם נפגשים וזה זורם.
הלב שלך נרגש, פועם.
אתה כל כך רוצה להיות איתה,
לתת סיכוי לאהבה...
|
הרוע מתחפר בך, עושה בך מחילות,
קטנות, צרות, שאי-אפשר כמעט לראות.
|
כמו ילדה קטנה, מביטה בחלון ובוכה.
ואני נזכרת...
נזכרת בו... בעוד נגיעה, עוד נשיקה, רק עוד ליטוף של התחלה,
וליטוף של סוף וליטוף של פרידה ושוב עוד נשיקה...
|
בזמן האחרון אני חושבת עלייך, על איך שעזבת אותי והלכת. אני
נזכרת כמה קרובות היינו, ואיך נטשת אותי וברחת.
|
אתה אוחז בי ומושך אותי אליך, שפתותינו נפגשות בלהט.
המרחק נמוג.
הבדידות נעלמה.
אין איש בעולם מלבדנו.
|
אני זוכרת שהלכנו ללוויה של בוב. בכינו, בכינו ביחד.
חיבקת אותי, והלכת איתי במורד השביל האינסופי שביום מן הימים
אלך בו שוב, הפעם אחריך.
|
הפעם זה היה מהיר.
מהיר, ונקי יחסית.
ישבתי שם בדממה וציפיתי לרגע שבו הכל יגמר.
|
כדי לשים את המרחק ביננו, עשיתי את זה 3 פעמים, עם שלושת
החברים הכי טובים שלך.
וזה עבד, או שלא...
|
היום שוב התקשרת בנסיון נואש נוסף להשיג אותי... שוב לקחתי את
הנייד שלי וקברתי אותו בכריות שעל המיטה, שוב סיננתי אותך.
אחרי שנדם הצלצול, נשכבתי במיטה ועצמתי את העיניים, טובעת בשקט
החמים והמופלא של צהרי הקיץ.
|
אני אמציא איזה סיפור, ואתה - מיד תדע שאני משקרת.
|
שולחת מבטים עורגים בכל פיסת בשר שחולפת על פני, מתה לזיין כל
מה שזז ואותך.
|
כבר שבועיים שזה עומד לי על קצה הלשון. כבר שבועיים שאני מתה
לספר לך, מתאפקת לא לכתוב לך את זה במייל, נזהרת שלא לפלוט את
זה בטלפון ...
|
חושך, שוב חושך... חושך מוחלט.
|
היי, את!
לאן את כל כך ממהרת?
יש לנו איזה עניין לא סגור פה.
אני רוצה שתמותי.
|
את שוב נשברת, מתחברת, מחכה, סובלת, נהנית, שותה...
גאולה.
|
הוא מתחיל בדור ללא מוסר וללא מצפון, שנושא מדי יום את
זכויותיו הדמוקרטיות בפה מלא, ומגנה את רצח הדמוקרטיה, אולם
בשם הדמוקרטיה וחופש הבחירה, אינו ממלא אחר החובות הפשוטות
שנקבעו בצורה דמוקרטית, כמו שירות צבאי... הדור שלי.
|
הנה זה בא, היום לו חיכית - אתה יוצא לכבוש את העולם.
רציתי להגיד לך כמה אני שמחה שאתה מנסה למצוא את מי שאתה. שמחה
וגאה בך וקצת מקנאה באומץ שיש לך...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני מסתובבת לי
בקניון. לפתע
עיני נדבקות
למכנס של מישהו,
בייחוד לתחתונים
שלו, ושאנחנו
היינו כבר ממש
קרובים... הוא
שאל אותי אם יש
לי גומיה... ולא
הייתה לי
גומיה!!
אז הצעתי לו
סקס... הוא
הסכים, היה
נחמד... ובאמת,
התחתונים שלו
ממש יפים! אבל
מי בכלל התעמק
בהם?
ילדה קטנה
משוטטת בקניון |
|
